9.10.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

חוק יסוד כבוד האדם וחרותו- האם ישנו?


ואלו הנתונים. בירושלים 20% מהציבור הוא חרדי. 80% אינו. ישנה קבוצה קיצונית בציבור החרדי שטוענת שאסור שנשים ייראו במרחב הציבורי ואסור שתמונות של נשים יהיו מוצגות בשום מקום שמא הם יראו את התמונות במקרה. כשמחסירים את הנשים מתוך הציבור החרדי, ואת הגברים שאינם קיצוניים, נשארים עם בערך 5% מהאוכלוסיה בירושלים שלא מוכנה לראות נשים במרחב הציבורי.
5%, זה כל הסיפור. אבל משום מה, גוף ממשלתי גדול- הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מקיים קמפיין לבטיחות של הרכבת הקלה, שבו בשלטי החוצות ישנם גברים בלבד, זאת לעומת הקמפיין בעיתונים ובאינטרנט שכולל גם נשים. השאלה הגדולה היא למה? למה גוף ממשלתי נכנע לתכתיבים של 5% מהאוכלוסיה וכופה את עמדתו על כלל הציבור הירושלמי?
האמת היא שהעניין עוד פחות הגיוני לאור העובדה שבג"צ קבע שזה אסור. במספר פסיקות של בג"צ בשנים האחרונות נקבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים שאסור להעלים נשים משלטי חוצות ושאסור לקיים הפרדה במרחב הציבורי. בקמפיין הבחירות שלי למועצת העיר, כאשר אגד סרבו לפרסם את תמונתי - בג"צ כפה עליהם לפרסם את התמונה. בסוכות בשנה שעברה הגשתי עם אישים נוספים בג"צ נגד ההפרדה בין גברים לנשים בשכונת מאה שערים וההגדרה של רחובות מסויימים לגברים בלבד:השופטים קבעו שההפרדה אסורה והמחיצות נעלמו.
במדינת ישראל יש חוק יסוד - חוק יסוד כבוד אדם וחרותו. החוק הזה ברור וצלול ואומר שלנשים וגברים זכויות שוות. מגיעים כמה קיצוניים חרדים, ופתאום החוק נעלם?!
וזה לא קורה רק בחברה הלאומית לבטיחות בדרכים, זה קורה בעוד חברות מסחריות שמפרסמות בירושלים.
וכך לאט לאט, אין נשים במרחב הציבורי בירושלים, ואנו הנשים לומדות שמקומנו פה אינו בטוח.
האבסורד הוא שהמפרסמים הם בכלל אנשים חילוניים. אז למה הם נכנעים לתכתיבים הקיצוניים האלו? כי הם מפחדים מהחרדים, כי הם לא רוצים להתעמת איתם, וחמור מכך, הם שכחו את הערכים שעליהם מושתתת הדמוקרטיה הישראלית!
אז הפתרון הוא פשוט. אנחנו, הציבור הלא חרדי- חילוניים ודתיים כאחד צריכים לעמוד מול החברה הלאומית, או מול כל גוף שנכנע לתכתיבים ביריוניים של קיצונים חרדים, ולומר בקול ברור: לא נסכים, אצלנו זה לא יקרה.
לא נסכים כי הערכים שלנו של שוויון, כבוד לכל אדם, ואחריות לחברה הישראלית יוכנעו וייעלמו אל מול תפיסת עולם של מספר קיצוניים חרדים. לא נסכים לכך שביריונים חרדים יכתיבו את אופיה של עיר הבירה של מדינת ישראל. ולא נסכים לכך שחברות לאומיות ומסחריות מצפצפות על החוק בישראל- חוק שמתבסס על הערכים שלנו כחברה. ואם נראה שהחברות לא נשמעות לערכים של החברה שלנו- נחזור שוב ושוב לבגצ ונודא שבגצ מזכירים להם שהם לא מעל החוק. עד כאן.  

5.10.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

עדכון חודשי: תומכים במסקנות טרכטנברג לגיל הרך, הדרת נשים בקמפיין הרכבת הקלה וחדשות מהמנהלים הקהילתיים

ירושלמים יקרים,

עברנו שנה סוערת מאתגרת ומרגשת, ועם תחילת השנה החדשה ישנה הזדמנות לכולנו להיזכר כמה התקדמנו וכמה הדרך עוד ארוכה. אבל לפני הכל, חשוב חשוב חשוב לחתום על העצומה ליישום ועדות טרכטנברג לגיל הרך. אנא, היכנסו וחתמו עכשיו! יש לנו עוד הרבה מה להשיג, אבל אסור שההישגים שהשגנו עד כה ירדו לטמיון.


התקדמנו כי בפעם הראשונה זה הרבה שנים, יצאנו לרחובות ודרשנו מהממשלה ומהרשויות לקחת אחריות לנו, כחברה. צעקנו ברחובות את מה שכולנו כבר יודעים היטב: שנהיה נורא קשה לחיות פה, שזה לא יכול להימשך יותר ושאין שום סיבה שזה יהיה כך.

עצם היציאה לרחובות הזכירה לכולנו איזו חברה נהדרת יש לנו, וכמה כוחות אצורים בחברה הישראלית - בנו, בכל אחד ואחת מאתנו.


צעדת העגלות ומחאת ההורים הראו עד כמה בירושלים אנחנו מקדימים את כל הארץ. בירושלים כולנו כבר הבנו מזמן שאנו, ההורים לילדים קטנים, מהווים בעצם אוכלוסייה שקופה, וזאת למרות שאנחנו האנשים המהווים את עמוד השדרה של העיר. אנחנו יולדים את דור העתיד, עובדים, משלמים ארנונה ומניעים את הכלכלה. אנחנו אלה שממלאים את בתי הספר, גני הילדים וגינות המשחקים. אנחנו האוכלוסייה שהשקעה בה היא ההשקעה בעתיד של כלל החברה.

במשך שלוש שנים, ביחד, הבהרנו לעירייה, החל מראש העיר, המנכ"ל, ראשי האגפים וכלה באחרון הפקידים, מהי ההשקעה הנדרשת בנו, המשפחות הצעירות. התחלנו לראות את פירות המאמץ - ופרצה המחאה בכל הארץ. כך הייתה לנו הזדמנות למחות באופן נרחב, ולהבהיר שנדרשת השקעה ממשלתית (ולא רק עירונית) בנו, המשפחות הצעירות, ושהשיטה הנוכחית אינה עובדת.


אבל מדובר כבר בהרבה מעבר למחאה - גרמנו לממשלה לחשוב על הדברים אחרת. כנציגת מחאת ההורים הופעתי בפני ועדת טרכטנברג, שם הסברתי מהם הצרכים שלנו ההורים. להפתעתנו ולשמחתנו, קיבלה ועדת טרכטנברג את מרבית המלצותינו ודרישותינו בתחום הגיל הרך. אף שלא הכל התקבל, ישנן מספר לא מבוטל של המלצות חיוביות:


• בניית מעונות יום מסובסדים


• העברת האחריות על מעונות היום למשרד החינוך


• שתי נקודות זיכוי לאב לילדים מתחת לגיל 3 (₪400 בחודש)


• והבשורה הגדולה – גני ילדים עירונים לילדים בגיל 4-3 עד השעה 14:00 חינם ובעלות נמוכה מאד עד השעה 16:00.


מסקנות אלו ייושמו רק אם אנו נדרוש מהממשלה ליישם אותן ולא נרפה. לכן חשוב לחתום על עצומה זו, אשר דרכה נפעיל לחץ על הממשלה בנושא זה. מסקנות הוועדה מהוות ציון דרך בתהליך ארוך שרק החל - זהו תהליך של החזרת האחריות המשותפת של כולנו לעתידה של מדינת ישראל.



אך מעבר למסקנות כאלו ואחרות, חשוב מאוד שהמהלך הגדול יהיה מהלך של שיבת הציבור אל הפוליטיקה. זהו בסופו של דבר הסיפור. זכינו לחיות במדינה דמוקרטית - זה לא מובן מאליו - גם לאורך ההיסטוריה רוב האנושות לא זכתה לפריבילגיה הזאת וגם ברחבי העולם רוב בני האדם לא זוכים לכך. והנה אנו שנולדנו לתוך הזכות הזאת, מפקירים את הזירה ומרגישים שהפוליטיקה היא לא בשבילנו, שאנו לא מעוניינים להיות שותפים למשחק פוליטי כי זה לא משחק נקי מספיק עבורנו. אז זה העניין - ככל שכולנו נהיה מעורבים יותר בשיח הפוליטי, ככל שנשמור על קשר הדוק יותר עם הנבחרים שלנו - כך נוכל יחד לדאוג לכך שהפוליטיקאים ייצגו אותנו ויפעלו אתנו למען עתידנו. ובנימה אישית: זוהי הסיבה לכניסה שלי לעולם הפוליטי, ולאחר שלוש שנים בזירה הזו אני יכולה לאשר שאכן אפשר להשפיע ולשנות.



ולשאר הנושאים:

1. פעילות למען הוזלת מעונות היום והצהרונים:
           מעונות היום – נאבקנו להקפאת מחירי מעונות היום, ולשמחתנו, מסתמנת מגמה חיובית ונראה כי המאבק הצליח ומחירי מעונות היום לא יעלו בשנה זו. נוסף על כך, פעלנו לכך שמשרד התמ"ת יעניק את ההנחות להורים השולחים את ילדיהם למעונות היום המוכרים על ידי משרד התמ"ת, ואכן בימים האחרונים התקבלה שם החלטה לשנות את הפרוצדורה של הענקת ההנחות כדי לוודא שכל ההורים הזכאים להנחות אכן יזכו בהן.
           צהרונים – העברנו בעירייה החלטה כי מחירי הצהרונים יוקפאו ולא יעלו על 815 ₪
לחודש. כמו כן, כל הצהרונים בירושלים הגישו בקשה למשרד התמ"ת כדי שיהיו זכאים לתכנית ההנחות של התמ"ת בצהרונים. ברגע שיתקבלו האישורים מהתמ"ת יועבר המידע אליכם, ההורים.



2. מאבק במגמת ההדרה של נשים מהמרחב הציבורי–גילינו לתדהמתנו כי בקמפיין האחרון של החברה הלאומית בדרכים בנוגע לבטיחות ברכבת הקלה,נעלמו הנשים מהפוסטרים שהוצבו ברחבי העיר.פנינו בנושא זה לחברה, ואנו מבטיחים לא להרפות ולוודא כי נשים לא יודרו מהמרחב הציבורי בירושלים.


3. המנהלים הקהילתיים – בדצמבר הקרוב עתידות להתקיים בחירות למנהלים הקהילתיים הבאים: בקעה, דרום (גוננים, פת ורסקו), גילה ובשכונת הבוכרים. לאחר מחאת הקיץ, ברור כי הדבר המשמעותי ביותר שאפשר לעשות לטוב החברה הוא להיות שותפים לזירה הקהילתית והפוליטית. לכן, כל מי שחושב כי ייתכן שפוליטיקה קהילתית מתאימה לו – זוהי ההזדמנות להצטרף לעשייה! ואם אתם מתגוררים באחת משכונות הללו – צאו להצביע ביום הבחירות!


4. המנהל הקהילתי ברמות - בחודש האחרון מתנהל מאבק עיקש על דמותה של שכונת רמות. רמות היא השכונה הגדולה בעיר, ובה מתגוררים כ55% תושבים חרדים ו45% שאינם חרדים. בשכונה קיימים שני מנהלים קהילתיים: אחד חרדי והשני שאינו חרדי. חברי מועצת העיר החרדיים דרשו כי שני המנהלים יאוחדו למנהל קהילתי אחד, חרדי. לכך התנגדנו, כמובן, ולאחר מאבק ארוך ועיקש, נראה שיוותרו שני מנהלים קהילתיים נפרדים.


5. מרכז המוסיקה בשכונת גוננים – מרכז המוזיקה בגוננים- ברחוב אליעזר הגדול בשכונת גוננים נבנה מרכז מוזיקה בשנים האחרונות. לאחרונה התגלע ויכוח בין העיריה לבין המנהל הקהילתי- מי אמור להיות אחראי על המבנה. הויכוח הזה אוצר בתוכו את כל המורכבות במערכת היחסים בין העיריה למנהלים הקהילתיים, ואת המאמץ ליצור בשכונת גוננים את התשתיות שמשפחות צעירות זקוקות להן. לכן פעלנו למען מרכז מוזיקה של המנהל הקהילתי, למען השכונה. לשמחתנו- המאבק צלח, ואכן מרכז המוזיקה יהיה של השכונה ויהווה תשתית משמעותית כדי שהמנהל הקהילתי יוכל לתת את השרותים הנדרשים בשכונה. זהו עוד צעד לחיזוק המנהלים הקהילתיים ושכונת גוננים כשכונה למשפחות צעירות.


אני מאחלת לכולנו שנה טובה, שנה של מעורבות פוליטית ועשייה חברתית, שנה של קצירת פירות עמלנו, שנה של התחדשות יהודית וקהילתית.

שנה טובה וגמר חתימה טובה!