30.11.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

חיפוש ערכי


אחת הסיבות למערכת היחסים המורכבת עם הציבור החרדי במדינת ישראל היא שאנו, הציבור הלא חרדי איננו יודעים באיזו מן מערכת יחסים אנו מעוניינים.
יתרה מכך, אנחנו לא יודעים איזו חברה אנחנו רוצים, מה חשוב לנו? מהם הערכים שלנו? מהן המטרות שלנו?
החרדים יודעים בדיוק איזו מדינה הם היו רוצים לראות. בראש ובראשונה מדינת הלכה, מדינה חרדית. הם יודעים מה הם רוצים. אבל מה אנחנו רוצים ומהם הערכים שלנו שעומדים בבסיס החברה שלנו? יהדות? ציונות? שוויון? אחריות כלפי העם היהודי? מה חשוב לנו? על מה לא נוותר?
יש שתי סיבות לחוסר הבהירות אודות הערכים שלנו והעקרונות שחשובים שלנו.
הסיבה הראשונה היא המשפט שנעשה לתמצית ההוויה הישראלית בשנים האחרונות: אל תהיה צודק תהיה חכם. פרגמטיזם במלא מובן המילה. לא כדאי לדון על ערכים, לא כדאי להתווכח על העובדות, הכי חשוב לצאת חכם, למצוא פתרונות, מבחן התוצאה הוא הקובע. וכך אם אתה נמצא מול קבוצה קטנה ומגובשת שיודעת מה היא רוצה, הכי חשוב- שתהיה חכם ותוותר. כי מה זה כבר לוותר קצת, זה תמיד חכם יותר מאשר להתווכח, לריב להתעקש- עזבו אתכם זה לא כזה משנה.
הסיבה השנייה היא הרב תרבותיות ופלורליזם. פתאום בשם הרב תרבותיות, אנו חברת הרוב, מחוייבים לאפשר לכל תת קבוצה לקיים את עצמה, וזה נהיה הערך המרכזי שלנו כקבוצה. לאפשר לקבוצות אחרות לחיות בתוכנו. לגלות סובלנות. אבל מה חשוב לנו? על זה אנחנו לא מדברים. האם יש לנו קוים אדומים? יש לנו ערכים משלנו? וזה נהיה עוד יותר מסובך, כי כבר אסור לנו להעביר ביקורת על אורחות חייה של אף תת קבוצה. זה נחשב לא פוליטיקלי קורקט להעביר ביקורת על האפליה שיש כלפי נשים חרדיות, או כלפי מזרחיים/ספרדים בחינוך החרדי. כי אסור לנו להתערב בנעשה אצלם.

בדיון במועצת העיר ירושלים לפני זמן מה, עלה נושא הכותל המערבי והרובע היהודי. החרדים טענו בלהט כי הכותל והרובע צריכים להיות מותאמים לציבור החרדי, כיון שהם פוקדים את האזורים האלו הכי הרבה. לפיכך צריכים להיות שבילים נפרדים לגברים ולנשים, סדרניות צניעות, ועוד ועוד. אני טענתי, שכיון שהרובע היהודי והכותל המערבי שייכים לכל העם היהודי- כל יהודי שמגיע לכותל צריך להרגיש בנוח. לפיכך לא ייתכן שיהיו סדרניות צניעות שינזפו בקבוצות של יהודים אמריקאים ששרים יחד "עם ישראל חי", לא יתכן שברובע היהודי יהיו אירועים שמותאמים רק לציבור החרדי. אחד מערכי הציונות היא מחשבה על כל העם היהודי ולפיכך אנו מחוייבים לוודא שהכותל והרובע יהיו מותאמים לכולם.
הגיע הזמן שנזכיר לעצמנו שיש לנו ערכים וסדר יום.
הגיע הזמן שננסח את הערכים האלו מחדש, אחרי הפוסט ציונות והפוסט מודרניזם, אחרי הרב תרבותיות, ואחרי קדושת הפרגמטיזם. בואו נשב וננסח לעצמנו את הערכים שלנו.  ואחרי שננסח לעצמנו את הערכים,  אז נוכל לגשת ולדבר עם הציבור החרדי. מתוך עמדה ערכית ברורה, נוכל למצוא את הפשרות ולאפשר לכולנו לחיות פה ביחד.

28.11.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

עדכון חודשי: הדרת נשים ומסקנות הגיל הרך של טרכטנברג

המאבק נגד הדרת הנשים מהמרחב הציבורי צבר תאוצה בתקופה האחרונה וכולנו יכולים להיות גאים בכך. לפני שלוש שנים, בבחירות למועצת העיר אסרו עלי לפרסם תמונה שלי על אוטובוסים, איש לא ידע שזהו בעצם תחילתו של קמפיין ארוך ועיקש להחזיר את הנשים  למרחב הציבורי בירושלים. הקמפיין החל בעתירה בדרישה לפרסם תמונות נשים על אוטובוסים, בהמשך הייתי שותפה לקמפיין של המרכז לפלורליזם יהודי נגד קווי ההפרדה שבהם נשים צריכות לשבת מאחור. לפני שנה עתרתי יחד עם שותפות ושותפים נגד רחובות נפרדים, ועכשיו לאחר עתירת ההמשך נגד הרחובות הנפרדים, ועם הצטרפותם של גופים רבים  למאבק להשבת תמונות של נשים למרחב הציבורי  בירושלים, נראה שההצלחות מתחילות לתת את אותותיהן.

נכון, שילמתי מחיר אישי בתקופה האחרונה, כאשר ראש העיר החליט  לקחת ממני את סמכויותי  בעקבות הבגץ נגד ההפרדה ברחובות מאה שערים. הלחץ של החרדים נתן את אותותיו, ולצערי ניר ברקת נכנע להם גם בעניין זה. אבל אנחנו ירושלמים שלא מוותרים והמהלכים האחרונים רק הבהירו עד כמה חשוב שבקדנציה הבאה המחנה פלורליסטי ייוצג על ידי רשימה מגובשת וגדולה של ירושלמים איכותיים ישרים ומסורים.

ההצלחות הגדולות של הקמפיין המתמשך הן בכמה רמותברמה המשפטית, בית המשפט הבין שאי אפשר לתת לכמה בריונים לנהל את המרחב הציבורי בירושליםברמה הציבורית,  השיח השתנה מן הקצה אל הקצהכאשר בתחילת הדרך התגובה הציבורית ברחבי ישראל היתה בעיקר- "טוב מה אתם רוצים, זו ירושלים, ככה זה בירושלים, זו עיר חרדית, תעברו לתל אביב". והיום כולם מבינים שהסיפור הוא לא רק ירושלים, אלא פניה של מדינת ישראל  ושבירושלים פועלת החברה האזרחית האקטיבית ביותר בישראל.
במערכת היחסים עם החרדים, אחת ההתפתחויות המעניינות היא ההצטרפות של נשים חרדיות למאבק בהפרדה וההבנה של הציבור שכבר לא מדובר באיזו פשרה שצריך להתפשר עם החרדים כי ככה הם רוצים לחיות, אלא  בקבוצה קיצונית בקרב החרדים שמטילה את אימתה עליהם ושהרוב החרדי מתנגד להפרדה.
וברמה הירושלמית, ההצלחה הגדולה של הקמפיין היא בעובדה שהנה אנחנו הירושלמים שוב עומדים על שלנו. אנחנו קמים ועושים מעשה כדי לוודא שירושלים תהיה עיר שטובה לכולנו, וזה הכח האמיתי שלנו הירושלמים, אנחנו, הציבור, האנשים הפעילים, אנחנו אלו שפעם אחר פעם מוודאים שירושלים תהיה עיר נהדרת שטוב לחיות בה. ואם מישהו מנסה לשנות את זה. אנחנו מוכיחים שוב ושוב  שאנחנו כאן  
בהזדמנות זו אני קוראת לכל מי שמעוניין לסייע בפעילות, להתנדב להשתתף ולתרוםאנא צרו קשר.
ולעניין אחר. בימים הקרובים תעלה להצבעה בישיבת הממשלה החלק של הגיל הרך מתוך דוח טרכטנברג. ישנו חשש שחלקים מן הדוח יעלמו. לכן עכשיו אנחנו במחאת ההורים פועלים כדי לוודא שההצלחות לא יתמסמסו. מי שמתעניין בנושא  - תחזרו אלי,  יש הרבה עבודה בנושא. בקייץ הוכחנו שאנחנו יודעים לצאת לרחובות. עכשיו צריך לוודא שהדברים  יקרו בפועל
יחד נוודא שירושלים תישאר עיר מזמינה ומאפשרת לכל יהודי באשר הוא שם, לכל תושבי מדינת ישראל, ולכל אדם.

בברכת המשך עבודה משותפת ופוריה,
שלכם
רחל עזריה
הנציגה שלכם במועצת העיר ירושלים.

17.11.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

האם הפמניזם בנסיגה?


בכיתה י"ב ביצעתי את אחת המחאות הפמניסטיות הראשונות שלי.
זה היה במסגרת שיעורי "אישות ומשפחה". כשלמדנו על דינה של ילדה בת שלוש שאביה השיא אותה ועסקנו בשאלה האם היא נחשבת נשואה או לא. זה שהתקיים דיון הלכתי כזה לפני כאלפיים שנה לא אומר שזה מה שצריך להיות בתכנית הלימודים של החינוך הממלכתי דתי כהכנה ל"חיי משפחה". התעצבנתי ומרדתי וסרבתי לקחת חלק בשיעורים, לבסוף גם סרבתי לכתוב במבחן את התשובות לשאלות אודות נושאים אלו. את המחיר למחאה הפמניסטית שלי שילמתי בציון הסופי שלי ב"אישות ומשפחה" כשבמתכונת קיבלתי 36 מתוך 100. אך הייתי מאוד גאה בנכשל הזה. הרגשתי שהמחאה שלי תביא בסופו של דבר להחלפת החוברת בחוברת חדשה, שתייצג את מעמדן של נשים היום- נשים שמתחתנות מבחירה, בוחרות את אורח חייהן ונהנות מהגנת החוק על זכותן -זכותנו על גופנו ועל חיינו. היה לי ברור שתוך כמה שנים תיכתב חוברת חדשה, שבה יבואו לידי ביטוי כל השינויים שחלו במעמד האישה עם השנים, חוברת רלוונטית לחיינו כנשים שנהנות מפירות המהפכה הפמניסטית.
טעיתי, הדבר האחרון שהעלתי בדעתי הוא שהחוברת החדשה תהיה גרועה מקודמתה. שאם בחוברת הקודמת פשוט למדנו את הדיונים ההלכתיים, בחוברת החדשה מרביצים תורה בבנות הצעירות, ומבהירים להן מהו מקומן. בחוברת החדשה לוקחים נושאים השונים במחלוקת ומלמדים אותם כאמת לאמיתה. ותמיד, אבל תמיד המסקנה היא שנשים צריכות להיות מודרות מהמרחב הציבורי- בשפה מכובסת קוראים לזה הפרדה בין המינים. והמסקנה תמיד היא שלכל גבר הזכות להתייחס לאופן שבו אישה לבושה או מתנהגת- קוראים לזה בשפה מכובסת צניעות.
היום כאמא לשלוש בנות אני גם מבינה שהמשמעות של החוברות האלו היא קעקוע הסמכות והמשמעות שלי כאמא כלפי בנותי בתחום הדתי. כי עמדתי, ועמדת הקהילה בה אנו חיים, שונה לחלוטין מהמוצג בחוברת. ואני מלמדת אותם שזה מורכב והן צריכות לחשוב על הדברים, ובבית ספר ילמדו אותם שזאת אמת לאמיתה. נקודה. מבחינה חינוכית זה מעמיד אותנו במצב בלתי אפשרי.
ופה החשש שלנו הנשים הדתיות קורם עור וגידים, שמגמות ההקצנה בציבור החרדי זולגות אלינו ואל הציבור החילוני, ובעצם מצעידות אחורה את כל ההצלחות של המהפכה הפמניסטית.
וזה לא נעצר אצלנו הדתיות, זה ממשיך גם לציבור החילוני: איסור שירת נשים בצבא, הנסיון לאסור על נשים לשרת במחלקות דתיות בצבא והדרישה של החרדים שמצטרפים לשוק העבודה שהם יעבדו במרחבים "נקיים" מנשים.