מה עם הילדים שלנו??

כבר שנים שמחירי מעונות היום עולים בהתמדה. עוד שנה ועוד שנה, ומחירי הגנים הפרטיים קפצו בעשור האחרון בלמעלה מ-50%. הרבה יותר מאשר המשכורות שלנו. ממשלת ישראל עצמה עיניים, ומשרד התמ"ת שהנושא היה באחריותו גלגל עיניים לשמיים. אף אחד לא לקח אחריות, לאף אחד לא היה אכפת. ואנחנו, המשפחות הצעירות ההורים לילדים הקטנים קרסנו שוב ושוב תחת הנטל.

בקיץ האחרון יצאנו לרחובות. יצאנו אנו ההורים, במצעדי עגלות בעשרות ערים ברחבי הארץ, כי לא עמדנו בזה יותר, לא עמדנו בנטל העלויות, לא עמדנו בהעדר הקשר בין שעות העבודה וימי העבודה שלנו לבין שעות וימי החופשה של הילדים, וחמור מכל, הקושי הגדול להשאיר את ילדינו במסגרת שאין עליה שום פיקוח, כל הנטל הזה נהיה כבד מנשוא.

צעדנו יחדיו הורים וילדים, וגם לא מעט סבים וסבתות הצטרפו. וכשהתכנסה ועדת טרכטנברג, הכנו נייר מסודר ובאנו לדבר בוועדה. הסברנו את הקשיים, הסברנו את הצרכים, ודרשנו שוב ושוב חינוך חינם לגיל הרך, ושכל התחום יהיה באחריות משרד החינוך. זהו משרד שמטפל בכל הגילאים מגיל שלוש ואילך, אין סיבה שדווקא גילאי לידה עד שלוש, הגילאים הכי רכים, הכי צעירים יהיו באחריות משרד התעשייה והמסחר. האם מדובר בקורסים להסבה מקצועית או בטיפול בפעוטות?

תחום זה נמצא באחריות משרד התמ"ת מסיבות היסטוריות. כי פעם הקונספציה הייתה שכדי להגדיל את התעסוקה של נשים, נארגן לילדיהן בייביסיטר, או שמירת חפצים (ילדים), ואז הם יוכלו לצאת לעבודה. היום אנחנו יודעים שזה לא עובד כך. גם כי משרד התמ"ת לא בונה מעונות יום, גם כי אין פיקוח כמו שצריך, גם כי הבירוקרטיה גורמת לכך שיותר מדי הורים לא מצליחים לקבל את ההנחות שמגיעות להם, וגם כי המטפלות מקבלות שכר כל כך נמוך, שזה מאוד מקשה עליהן את העבודה. במילים אחרות, תחום הגיל הרך צריך יד מכוונת, ומשרד שעוסק ביום יום בתחומי חינוך ועבודה עם ילדים. במילים אחרות, משרד החינוך.

בהמלצה של ועדת טרכטנברג נאמר באופן חד משמעי שכל תחום הטיפול בתינוקות צריך לעבור למקומו הטבעי- משרד החינוך. שם גם יודעים איך לבנות מעונות יום, שם יודעים איך לפקח, ושם יודעים איך לעבוד עם ילדים. נכון, לא קיבלנו בהמלצות של טרכטנברג חינוך חינם מלידה עד שלוש. אבל חשקנו שיניים והבנו שגם המעבר של התחום למשרד החינוך, הפיקוח האינטנסיבי, לקיחת האחריות, זה שלב אחד בכיוון הנכון.

ופתאום, ראש הממשלה משנה את החלטות דוח טרכטנברג, הדוח שהוא בעצמו אימץ. למה? כי שר התמ"ת, שלום שמחון, לא רוצה לותר על תחום מעונות היום במשרדו. תקשיבו טוב, השר שמחון מנהל מאבק אגו על חשבון הילדים שלנו. על חשבון החינוך לגיל הרך במדינת ישראל, על חשבוננו ההורים המותשים. ונתניהו מגבה אותו.

אבל כולנו יחד צריכים להבהיר לו שלא ניתן לזה לקרות. לא יכול להיות שנתניהו מתעלם ממאות אלפי הורים, לא יכול להיות שאנחנו נשלם את המחיר הפוליטי של מערכת היחסים של נתניהו עם מפלגת עצמאות(?!) אנחנו ההורים דורשים ממך, ראש הממשלה, אל תשחק את המשחק הפוליטי על גבינו. אחרת נשלח אותך לחדר לחשוב על מה שעשית, שבמילים אחרות זה אומר- נזכור את זה טוב טוב לבחירות הבאות.

הכותבת היא חברת מועצה בעיריית ירושלים, ממובילות מחאת העגלות ואמא מותשת ל-3 בנות צעירות.

מסקנות מטרכטנברג

לגדל ילדים בגיל הרך במדינת ישראל של 2011 זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

אנחנו ההורים כמעט ולא נושמים. לא נושמים בשל החרדה, בשל החשש שילדינו לא נמצאים במסגרות איכותיות שטובות להם, שאנחנו יכולים להיות רגועים במשך היום שלא יאונה להם רע, שרגשית הם יהיו מוגנים, ושהם יתפתחו ויגדלו היטב.

לא נושמים בגלל המחיר המטורף שאנחנו צריכים לשלם כל חודש, אלפי שקלים, רק כדי שילדינו יוכלו להיות במסגרות חינוכיות ראויות, כשאנחנו נמצאים בעבודה.

ולא נושמים כי אין לנו זמן. כי אנחנו צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, כדי לממן את אותן מסגרות שלא מאפשרות לנו לעבוד את השעות שאנחנו מחוייבים להם.

לא קל להיות הורה בישראל של 2011- ולכן יצאנו לרחובות. עשרות אלפי הורים לילדים- יצאנו למצעדי עגלות ברחבי הארץ, ואמרנו לממשלה שאנחנו פשוט לא מחזיקים מעמד.

דרשנו חוק חינוך חינם מ-0-6, דרשנו מסגרות מבוקרות וטובות יותר, דרשנו הכרה בהוצאות טיפול ילדים לצורכי מס, דרשנו התאמה בין שעות העבודה של ההורים לשעות הלימודים של הילדים. דרשנו דרישות, מרחיקות לכת, וקיווינו שמשהו מכל זה ישמע.

כשקמה ועדת טרכטנברג, הופעתי בפני הועדה כנציגת מחאת ההורים, וכמה הם הופתעו כשסיפרתי להם על העלויות המטורפות של גידול ילדים, יצאתי מהדיון אופטימית, וקיוויתי שמשהו מכל מה שדיברתי עליו יתממש.

והיום התפרסמו מסקנות הועדה. לא מעט אנשים מתנגדים למסקנות. וכנראה שבתחומים שונים התחושה של המוחים היא שלא בשביל זה הם יצאו לרחובות. אבל אנו ההורים לגיל הרך צריכים לומר בקול ברור- זה דוח מעולה. זהו דוח שאם יתממשו כל ההמלצות שבו, חיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה- לא פחות ולא יותר. העלויות יצנחו, המסגרות יהיו הרבה יותר טובות, השעות של המסגרות יהיו ראליות יותר לשוק העבודה, וכולנו נוכל להתחיל לנשום.

ואלו המסקנות:

כדי לוודא שהמסגרות לגילאי 0-3 יהיו איכותיות יותר, נקבע כי הן יועברו לאחריות משרד החינוך, ויהיה תקציב לפיקוח על המעונות של הילדים שלנו, ותקציב להכשרה והדרכה עבור המטפלות של ילדינו. כדי שיהיו יותר סיכוים שנמצא מקום במסגרות המפוקחות, והמסובסדות- יבנו עוד 60,000 מקומות לילדים במעונות כאלו- זאת לעומת כ-90,000 שיש היום.

נכון, גם לאחר שייבנו עוד המון מעונות יום עדיין חלקנו נשלח לגנים הפרטיים. אבל כשגננת בגן פרטי יודעת שיש לנו אופציה לשלוח לגן בפיקוח ובמחיר מסובסד, מחירי הגנים הפרטיים יצנחו. המדינה "שוברת את השוק", וגורמת לירידת מחירים. בנוסף, גננת בגן פרטי שתרצה שהגן שלה יצטרף למסגרות של הגנים המסובסדים והמפוקחים תוכל לעשות זאת. ואם זה לא מספיק, אז גם נקבל תוספת של למעלה מ-400 ₪ על כל ילד מתחת לגיל שלוש, ישר למשכורת, כדי  להקל על ההוצאות הגבוהות.

וכשילדינו מגיעים לגיל 3? עד היום הגן העירוני עלה כ-800 ₪ עד 14:00 והצהרון- המחיר נע בין 800 ל-1,200. החל בשנת 2012, ברוב הארץ, הגן עד השעה 14:00 יהיה בחינם (!) ומהשעה 14:00 עד 16:00, יהיו צהרונים בחינם או מסובסדים בעלות של מאות בודדות של שקלים (תלוי ברמה הסוציואקונומית של הישוב). במילים אחרות, במקום כמעט 2000 ₪, נשלם מקסימום כמה מאות שקלים.

חברים יקרים, יצאנו, על טפנו, ועגלותנו, לצעוד במחאת העגלות ברחובות הערים, צעדנו וצעקנו, וצעקתנו נשמעה.

ועדת טרכטנברג שינתה את כללי המשחק, וקבעה שכבר משנת 2012, יהיה הרבה יותר אפשרי לגדל פה ילדים. וזה הזמן לומר לממשלת ישראל: הילדים שלנו יקרים לנו כל כך, שאם לא תיישמו אחת לאחת את כל המסקנות- אנחנו ניפגש שוב ברחובות, או שנשלח אתכם לחדר לחשוב טוב טוב על מה שעשיתם. כי ההורים בישראל של 2011 רוצים להתחיל לנשום.