15.7.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

עדכון יולי 2010: אחד הפרויקטים החשובים לעיר יצא לדרך, בשורות גדולות למנהלים הקהילתיים ועוד...



שלום לכולם, אני לא יודעת אם אתם זוכרים את מייל העדכון הראשון שכתבתי, מעט לאחר שהתחלתי את פעילותי במועצת העיר. באותו מייל סיפרתי לכם על התחושה המדהימה שיש לי מכך שניתן לשנות, ניתן לגרום לכך שיהיה טוב יותר בירושלים. תחושה זאת לא מרפה ממני, למרות הנפילות לפעמים, האכזבות, והקשיים. עדיין, קורה כל כך הרבה, ואני באמת מרגישה ויודעת שאני משפיעה על חייהם של כל כך הרב אנשים- לטובה.



פרוייקט אחד כזה הוא החודש ה-11. השנה ב-80 גנים התקיים חודש לימודים נוסף, ובשנה הבאה משוריין לנו תקציב לכל הגנים של מנח"י במזרח ובמערב העיר. פרוייקט זה הוא חלק ממכלול של פעילויות שאנו עמלים עליהן עבור משפחות צעירות בירושלים. המטרה היא להפוך את העיר למותאמת לנו, המשפחות הצעירות. יש עוד תכניות רבות בקנה, ואני מקווה שהן יצאו לפועל כמו פרוייקט זה.

כמובן שהצלחת פרוייקט זה מותנת בשיתוף פעולה מלא שלי עם הדרג המקצועי וראש העיר. לשמחתי אני זוכה לשיתוף פעולה כזה. פרוייקט זה הוא תקדימי ברמה לאומית ולפיכך זכה לסיקור בתקשורת הארצית, גם בחדשות, וגם בתכנית בוקר.



בשורה גדולה למנהלים הקהילתיים:



כשקיבלתי על עצמי את תיק המנהלים הקהילתיים, ידעתי שמצפה לי שם עבודה רבה מאד. המטרה בסופו של דבר היא שהמנהל הקהילתי ישקף לנו בעירייה את הצרכים של התושבים. לעיתים קרובות יוצא לי לדבר עם תושבים שכועסים על מחדל כלשהוא, ואני מסבירה, שרוב המחדלים הם לא מכוונה רעה אלא פשוט מהעדר יכולת של העירייה להכיר את הנעשה עד הסוף בכל שכונה, ולהבין את ההקשר השכונתי הרחב. זה בדיוק תפקידו של המנהל הקהילתי. כאשר מי שמוביל את התפקיד הזה במנהל הקהילתי הם העובדים הקהילתיים והמתכננים הפיזיים. הבעיה הייתה שלעובדים הקהילתיים היה אחוז משרה זעיר, עם משכורת זעירה, ובלי תקציב לפעילות (עבור פלאיירים, עיתון שכונתי וכדומה).



לפיכך במהלך מתבקש שינינו את המבנה הארגוני בתוך העירייה וכך פינינו משאבים גדולים- גם כדי להגדיל את אחוז המשרה של העובדים הקהילתיים- גם את השכר, וגם יצרנו תקציב לפעילות. המשמעות של שינוי זה הוא שזה הזמן שאתם, התושבים תפנו למנהל הקהילתי בכל בעיה שמציקה לכך, אך יותר טוב, בכל יוזמה שיש לכם לשיפור פני השכונה- לא רק במובן הפיזי אלא גם בשיתופי פעולה בין בתי ספר, גני ילדים, פעילויות לנוער, או כל רעיון אחר שיש לכם. כדי להוציא לפועל את הפתרון הזה, נדרש כאן שיתוף פעולה נרחב במיוחד: של מנהלי אגפים- פנאי קהילה ותכנון אסטרטגי, של ראש העיר, ואפילו של שר הרווחה- שהוסיף לנו תקנים. ככה זה בפוליטיקה, אין הצלחות של איש אחד, הכל תמיד נעשה בשיתוף פעולה.



קריית יובל שוב בכותרות:



לאחרונה פנתה אליי קבוצת תושבים וסיפרה ששכונת קרית יובל מלאה בפלאיירים על פתיחת בית ספר של "בית יעקב" בשכונה. בי"ס כזה מנוגד לכל ההסכמים הקואליציוניים ושבעל פה עם החרדים. פניתי לגורמים המתאימים בעירייה ולאחר שהערתי את תשומת ליבם לעניין ביה"ס, הסתדר שזהו אכן ניסיון של קבוצת תושבים חרדית מבית וגן ומעטים מהשכונה, ולאחר שעבדתי על זה, הובהר שבית הספר לא יכל להיפתח. סיפוק זה מוכיח את חשיבות העבודה של התושבים עם העירייה. לעיתים קרובות אתם יודעים מה יודעים מה קורה בעיר. אם יש בעיה או כל עניין שהוא שדורש טיפול, אתם מוזמנים לפנות אלינו. "פרוייקט" העיר ירושלים – שהציבור הפלורליסטי ירגיש בה נוח – הוא פרויקט שצריכים להיות שותפים לו התושבים, העירייה, הממשלה ויהדות התפוצות. וככל שניטיב לשתף פעולה כך מהר יותר נרגיש את התוצאות.





פניות ציבור- והפעם, הסקייטרים המופלאים:



לפני מספר חודשים פנתה אליי קבוצה אנרגטית, פעילה וירושלמית במהותה במובן הזה שהם לוקחים את העניינים לידיים. קבוצה של בני נוער סקייטרים, שמנסה לגרום לכך שיהיה בירושלים פארק סקייטרים ראוי לשמו. נפגשתי איתם ונדבקתי בהתלהבות שלהם, והשתכנעתי שדרוש בירושלים פארק סקייטרים כעוד מענה לשעות הפנאי של בני נוער בעיר. השלב הראשון היה מציאת שטח מתאים לתכנון פארק כזה. פניתי לסגן רה"ע קובי כחלון ששיתף פעולה באופן מלא, ואיתרנו קרקעות אפשריות. אז בעצם מה שצריך זה שלושה דברים: לשכנע את הגורמים הרלוונטים בחשיבות העניין, לאתר שטח ולגייס כספים. כך עשינו – רשות הספורט, השתכנעה מהר מאוד, ובפגישה שקיימנו עם קובי כחלון הציעו לנו שטח בגן הפעמון. וכעת המאבק הוא על גיוס הכספים...אמשיך לעדכן בהמשך...


ועוד כמה קטנות...

ראו ראיון שלי במסגרת כתבתה של דפנה ליאל בחדשות ער' 2. והפעם – הנושא המקומם של תמיכות כספיות של משרד החינוך למוסדות החזרה בתשובה.

וגם, אירועים קרובים:


היום, בשעה 18:00, "אומרים לא למדינת הולילנד"! הפגנת ענק מול מיזם הולילנד. פרטים בדף הפייסבוק של מטה המאבק. 



"צאו מהביצות – הצעירים נשארים בירושלים" – ביום א' הקרוב יתקיים בבית כנסת רמב"ן רב שיח שמטרתו חיזוק קהילות הצעירים בעיר והקמת קהילות חדשות. אני משתתפת באירוע, לצד הרב רפי פוירשטיין, יוצרת "סרוגים" חווה דיבון ועוד רבים וטובים. בין לבין יוקרנו קטעי הסדרה "סרוגים" ובסיום האירוע יתקיימו מפגשים להקמה של קהילות חדשות.






"הלילה לא לומדים תורה" – בערב ט' באב, במנהל קהילתי בבקעה, יתקיים פאנל שכותרתו "אם אשכחך ירושלים". בהשתתפותי ורבים וטובים נוספים, כמו פרופ' נעמי חזן, ח"כ עתניאל שנלר ועוד.

















7.7.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

היא היתה חזקה מהרוח- לזכרה של ענת דותן-עמר

בימים אלו מלאו חודש ימים להליכתה בטרם עת של אחת הנשים היקרות ונהדרות ביותר שזכיתי להכיר, ענת דותן-עמר. פוסט זה מוקדש לזכרה.

לעיתים קרובות יש לי את ההרגשה העמוקה שאני חלק מקבוצה הולכת וגדלה של צעירים שהחליטו לקחת אחריות על מה שקורה במדינת ישראל. קם דור חדש, של צעירים אידיאליסטים וחדורי תחושת אחריות לחברה הישראלית, לסביבה שבה אנו חיים, לקהילות המגוונות ולמדינת ישראל. זהו דור שמבשר בשורה שיתכן ותפתיע אתכם: האידיאלים חזרו לאופנה, אידיאלים הם הדבר הבא ובגדול. מדובר בצעירים שיכולים ללכת לעשות קריירה וכסף טוב בכל מיני מקומות עבודה, ובוחרים לחיות חיים פשוטים יותר אך מלאי תחושת שליחות ועשייה. נדמה לי שבסופו של דבר הכל נובע מהבנה עמוקה שאנחנו חייבים לעשות את המכסימום כדי שיהיה טוב לחיות במדינת ישראל, כי זאת המדינה היחידה שיש לנו.

אנחנו בעצם הדור השלישי למדינת ישראל. היה את הדור שהקים את המדינה. הם נתנו את נשמתם כי להקים לנו מדינה עצמאית, והם כל כך רצו שהמדינה הזאת תהיה מדינה רגילה, שהם חינכו כך את ילדיהם. כך גדל הדור השני שהאמין שתפקידו לדאוג לכך שלו אישית יהיה טוב יותר, כחלק מתפיסת עולם לפיה אנו מדינה רגילה שבה כל אחד דואג לעצמו, ובסך הכל טוב לחיות בה. אבל פתאום גילינו שזה לא ממש עובד, שאנחנו עוד לא ממש יכולים להרשות לעצמו שכל אחד ידאג לעצמו ולעצמו בלבד. יש עוד הרבה מאוד משימות לאומיות שמחכות לנו, יש עוד יותר מידי עשיה שצריכה להעשות, ואמנם לא עלינו המלאכה לגמור, אך בהחלט אין אנו בני חורין להבטל ממנה, ועוד מוקדם שכל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו. כך קם דור חדש שלוקח אחריות. דור שיכול לחיות חיים טובים ונעימים, כל אחד לעצמו, אבל יותר ויותר מבני הדור שלנו עסוקים בפעילות למען החברה הישראלית.

ענת היתה ממבשרות התנועה החדשה של אידיאליזם מבחירה. היא חיה את כל חייה מתוך תחושת אחריות לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, ועלי לציין שהיא הייתה האידיאליסטית הכי קולית שיצא לי להכיר. האובדן שלה עבור החברה הישראלית הוא עצום, והתחושה היא שאנחנו אפילו עוד לא יודעים מה היא היתה מספיקה לעשות לולא נפטרה בטרם עת.

ענת דותן- עמר נפטרה מספר ימים לאחר לידת בנה הבכור. הצוואה אותה היא הותירה עבורנו היא שנמשיך לעבוד קשה ונדאג אנו לדור הבא של מדינת ישראל, נדאג שלדור הבא ובתוכו בנה הבכור, יהיה טוב יותר לחיות במדינת ישראל.

יהי זכרה ברוך.

28.6.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

מחיר הפלורליזם

לפני שבוע, בועדת תכנון ובניה הרגשנו את המחיר אותו אנו משלמים על היותנו ציבור פלורליסטי.

ציבור פלורליסטי, כך אנו קוראים לעצמנו, הציבור הלא חרדי בירושלים. מה שמיחד אותנו מהציבור החרדי, היא היותנו מגוונים, ומעוניינים לשמר על המגוון הזה. העניין הוא שהמגוון הזה מקשה מאוד על איחוד כוחות, כי כל אחד הוא קצת שונה. אנחנו לא מתנהגים כאיש אחד, ולא חושבים כאיש אחד. לכל אחד יש את דעתו ועמדתו. אבל כשיש משהו שהוא חשוב לנו במיוחד, אנו יודעים בכל זאת לאחד כוחות. עשינו זאת פעם אחת, בבחירות לעיריית ירושלים לפני שנה וחצי. התאחדנו כולנו כאיש אחד, על כל המגוון שלנו: חילוניים, מסורתיים, דתלש"ים, קונסרבטיבים, רפורמים אורתודוקסים- התאחדנו כולנו כדי שיהיה לנו ראש עיר לא חרדי. כולם, אמרו שאין לנו סיכוי, שכנעו שאותנו שזה אבוד, הסבירו לנו שוב ושוב שהלא חרדים תמיד מתפצלים ורק החרדים יודעים לשמור על איחוד כוחות. אמרו והסבירו, אבל למרות הכל הצלחנו, כן כן הצלחנו, התעלינו מעל ההבדלים, ובחרנו בניר ברקת לראשות העיר.

לא קל לשמר ציבור כל כך שונה ומגוון ביחד כאיש אחד, אבל כמו שהבנו בבחירות שאין לנו בריריה אחרת, כך אנו צריכים לשנן זאת לעצמנו יום יום שעה שעה. כוחנו באחדותנו, ואנחנו צריכים לשמור על קואליציה עם המגוון ועם השונות. הצלחנו לא רע, שנה וחצי, אך ביום שני האחרון- ולפחות לעת עתה- זה נגמר.

ביום שני האחרון היתה הצבעה בנושא שקשור למזרח העיר, שפפה אללו סגן ראש העיר מטעם מרצ, וחברי סיעתו לא הרגישו שהם יכולים להצביע על פי המשמעת הקואליציונית שהוטלה על כולנו. לפיכך פפה הצביע נגד. בעקבות הצבעתו של פפה, ברקת נטל ממנו את סמכויותיו כסגן ראש עיר, ובתמורה פפה וחברי סיעתו עזבו אל האופוזיציה. לצערי זה קצת מזכיר לי את מפלגות הימין שתמיד מצליחות להפיל כל ממשלת ימין כי היא לא ימנית מספיק עבורם. התחושה שהכל צריך להתאים לאידיאולוגיה שלך במאה אחוז, בלי להבין שאתה חלק מקואליציה וברור שיש הבדלים בין המפלגות- אחרת כולנו היינו באותה מפלגה- ואז איפה הפלורליזם ואיפה הדמוקרטיה? אבל צריך לדעת מתי אין לנו ברירה אלא להישאר מאוחדים. כולנו צריכים לזכור שאין לנו ברירה אלא לותר מעט על ערכינו- לעשות זאת בכאב גדול, אך למען מטרה גדולה יותר. להשאיר את ירושלים עיר שמותאמת לכל החברה הישראלית היא מטרה גדולה יותר.

יבוא יום וההיסטוריה תשפוט אותנו, תשאל השאלה איך זה שלמרות שהציבור הפלורליסטי היה רוב בעיר, ולמרות שנבחר ראש עיר חילוני, בסופו של דבר העיר התחרדה. התשובה תהיה שהיה ויכוח על תכנית מסויימת, ולכן מר"צ פרשו, ולמרות שאף אחד לא רצה שזה יקרה, זה פשוט קרה. הבעיה היא שזאת לא תשובה טובה מספיק.

זו ההזדמנות לקרא לפפה ולסיעת מר"צ- אתם הנציגים של החילוניות הקלאסית של ירושלים. מקומכם הטבעי ביותר הוא בתוך קואליציה בראשותו של ניר ברקת. הרי כולנו יחד יצאנו לרחובות לפני שנה וחצי כדי לוודא שיהיה פה ראש עיר חילוני. תחזרו הביתה- תחזרו לקואליציה- מקומכם איתנו. בואו נמשיך לעבוד יחד כדי שכולנו נוכל לחיות בירושלים. אין לנו ברירה אחרת.





15.6.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

רשמים מועדת תכנון ובניה

אני חברה בועדת תכנון ובניה. זאת ועדה שמתכנסת מידי יום שני, ומתקבלות בה החלטות חשובות במיוחד. כולנו מכירים את הועדה מההחלטות הגדולות: תכניות ענקיות, תכנית מתאר, החלטות רחבות היקף שמשפיעות על העיר. אך יש לא מעט דיונים שהם מאוד אישיים: שכנים שרוצים לפתוח מרפסת, אך זה יסתיר לשכנה מתחת את האור, או משפחה שרוצה להרחיב את דירתה, ומנגד שכנים מבוגרים מאוד, שבניהם שמגיעים לדיון מספרים שאלו שנות חייהם האחרונות, והם לא יעמדו ברעש ובאבק בחודשי הבניה האינסופיים.
וזה מזכיר לי את הציור של ברויגל שתלוי לי בחדרי בעיריה- נפילתו של איקרוס. בתמונה רואים אדם חורש את האדמה, ליד הים, ורק בקצה התמונה רואים רגל של מישהו בתוך המים. הסיפור של איקרוס הוא טרגדיה ידועה. איקרוס רצה לעוף, הוא בנה לעצמו כנפיים, וחיבר אותם עם דונג. כאשר הוא התקרב לשמש הדונג נמס והוא נפל למים. ברוייגל בציורו מצייר אותו בצד הציור, ומקובל לחשוב כי הוא מראה בעצם שהטרגדיה של אדם אחד בדרך כלל בכלל לא נראית על ידי העולם. האיכר ממשיך לחרוש ולא שם לב בכלל שחלומו של אדם אחר נשבר לרסיסים.

את המסר הזה אני משתדלת לזכור בועדת תכנון ובניה. לזכור שאנחנו צריכים לשים לב לטרגדיה ולחלום של כל אדם. לנו אסור שהנפילה של איקרוס תעבור לידינו בלי לשים לב. יש לנו אחריות לכל מי שחי בעיר הזאת.

שלכם,
רחל עזריה

13.6.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

בשורות ענקיות להורים בירושלים, מאבק בבית כנסת "החורבה" ועוד...




החודש ה-11

אני שמחה לבשר על התרחבות דרמטית של פרויקט גני הילדים בחודש יולי. בשנה שעברה קיימנו פיילוט מוצלח ב-12 גנים. השנה זה מתרחב ל-80 גנים במגזר היהודי ובמגזר הערבי, בשאיפה שבשנה הבאה כל גני מנח"י ברחבי העיר יופעלו גם בחודש יולי. הפרויקט הזה מטיב עם אוכלוסיות מגוונות: עם הילדים שלא צריכים לעבור לקייטנה ולהתרגל למדריכה חדשה, ועם ההורים שמלבד העובדה שהקייטנה זולה יותר, זה נותן להם שקט נפשי בידיעה שילדיהם נמצאים במסגרת העירונית הרגילה המפוקחת על ידי מנח"י ולאוכלוסיות מעוטות יכולת שזוכות להנחות כספיות מרחיקות לכת. בסופו של דבר המטרה היא להיטיב עם אוכלוסיית המשפחות הצעירות בירושלים ולעזור לצעירים להישאר בעיר.

בית כנסת "החורבה"

המאבק על שמירת בית כנסת החורבה כאתר מורשת לאומי כפי שהוא אמור להיות, עלה מדרגה בשבועות האחרונים. כרגע עיקר הקמפיין הוא תקשורתי וכולל גם אירועים ציבוריים. כפי שפרסמנו, קיימנו שירה בציבור ביום ירושלים  וכמו תמיד באירועים כאלה, הייתה התייחסות תקשורתית נרחבת. בקמפיין הזה אנחנו יכולים לנצח ולגרום למקום הזה להיות מה שהוא אמור להיות – אתר מורשת לאומי. זה הזמן להיתרם. אז מה אתם יכולים לעשות? - הייתם שם? קרה משהו? לא הכניסו אתכם? שמעתם סיפורים קשים? יידעו אותנו. אנחנו אוספים את הסיפורים האלה.

יום ירושלים

יום ירושלים מאחורינו, ולמרות שבהתחלה חששתי מכך שהיום הזה יהיה שוב דרך של התקשורת הארצית לנגח  את העיר ירושלים, לשמחתי בלי קשר לתקשורת נהניתי מאוד מהאירועים בעיר ואני מקווה שכך גם כולם. זו הייתה הזדמנות להשמיע קולות מורכבים יותר בתקשורת הארצית. אני רואה בזה את אחד התפקידים שלי שכולם בארץ ידעו עד כמה העיר הזו מדהימה ונהדרת.

קרית יובל

הסערה התורנית ביחסי חרדים – לא חרדים היא שוב סביב קרית יובל. ביום שלישי האחרון רה"ע ברקת סייר בשכונה, ואפילו סדר היום של הסיור גרר חילוקי דעות. בשכונת קרית יובל כ-13,000 בתי אב, מתוכם כ-400 בתי אב חרדים. במילים אחרות – קרית יובל היא שכונה פלורליסטית שמתוכה מיעוט חרדי. השכונה אינה מתחרדת. למרות שנעשים מאמצים עילאיים לשכנע אותנו שגוננים, קטמון הישנה, בקעה וכל שכונה שהיא מתחרדת, המציאות והמספרים מוכיחים שלא כך היא. הגיע הזמן שנפנים את זה שאנחנו רוב ושנפסיק לדאוג כל כך ופשוט נהנה מהעיר המגוונת שלנו. יחד עם זאת, כמו שכולנו עשינו בבחירות האחרונות, יצאנו לרחובות ותבענו את זכויותינו, כך גם בהקשר של קרית יובל.

1.6.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

בריכת ירושלים, או מה קורה בעירית ירושלים?

בריכת ירושלים ממוקמת בעמק רפאים, והיא מוקד משמעותי עבור רבים רבים מתושבי ירושלים. לאחרונה הודיעו בעלי הבריכה כי הם סוגרים אותה, ומקדמים תוכנית להקמת מגרש חניה. כל האנשים הרלוונטיים בעיריית ירושלים מתנגדים לסגירת הבריכה, ונעשים מאמצים עצומים למנוע את סגירת הבריכה, זה לא פשוט כלל. השבוע השתתפתי בהפגנה נגד סגירת הבריכה. זה מסוג ההפגנות המוזרות שבזמן האחרון אני מוצאת את עצמי, מפגינה בנושאים שבהם אני עוסקת. ואז אני שואלת את עצמי, האם אני פה בעמדת מפגינה, או פה בעמדת משיבה.


ואני חושבת שיש פה עניין עמוק יותר שכולנו צריכים להתאמץ שיחלחל אצלנו, בציבור החילוני/דתי בירושלים. אנחנו בשלטון, אנחנו מקבלים החלטות, אנחנו נמצאים בעמדת הכוח ואנחנו יכולים לודא שהחזון שלנו אודות העיר ירושלים אכן יקרה. אז כמובן שזה לא במאה אחוז כך, יש פה הרבה מאוד מורכבויות: קיבלנו עיר במצב נתון, יש לא מעט קבלת החלטות שנעשית על ידי השלטון המרכזי, אנחנו בקואליציה מקיר לקיר, יש תקציב עירוני סופי (או כמו שהגזבר אומר, עוד לא מצאנו את המכונה שמדפיסה כסף), ומורכבויות נוספות. עם כל זאת, כן, אנחנו מקבלי ההחלטות.



זה אומר שצריך הרבה פחות להפגין נגד, והרבה יותר לשתף פעולה. זה לא פשוט, התרגלנו לזה שכולם בעיריה נגדנו, אבל הדברים השתנו. זה לא אומר שצריך להזניח את כלי ההפגנה, אך לדעת מתי ואיך להשתמש בכלי זה. עד כאן מחשבות בעניין זה.

ובעניין הבריכה, ברור שיחד עם כל הגורמים בעירייה, נעשה הכל כדי שלא תיסגר.

להתראות במים העמוקים

שלכם,

רחל

9.5.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

החינוך בתנופה, דת ומדינה בירושלים, הפגנה בבית כנסת "החורבה" - עדכון חודש מאי 2010

שלום לכולם ויום ירושלים שמח,
עם חידוש הפורמט לשליחת המיילים, אני עוברת לעדכון תדיר יותר, כיוון שכל פעם שכתבתי מייל בפעם האחרונה, הייתי עסוקה בלהחליט מה לא ייכנס למייל... והרי העדכונים, והפעם - במסגרת הבלוג החדש שלי!

דת ומדינה בירושלים-


קמפיין הרב הראשי חוזר. תקציר הפרקים הקודמים – לאחר שפעלנו לגילוי אי סדרים ופערים בין מספר המתפללים המוצהר בבתי הכנסת החרדים לבין מה שהיה בפועל, ולאחר שהוכחנו כי הליך בחירת נציגי בתי הכנסת לגוף הבוחר את הרב הראשי היה מוטה לטובת החרדים ולרעת החילונים והדתיים בירושלים, היועץ המשפטי של משרד הדתות דרש משר הדתות לבטל את ניסיון המחטף ולקיים הליך מוסדר וחוקי שוב מההתחלה. כעת המשרד הודיע כי ההליך הקודם יבוטל והתהליך יתחיל מהתחלה. לפיכך, בתי הכנסת הציוניים בירושלים, היכונו – בקרוב נתחיל את ההליך מהתחלה. זה הסיפור בסופו של דבר- להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק ולוודא שתופסים את המחטפים בזמן. כך גם היה בעניין בתי העלמין. בירושלים בית העלמין מנוהל על ידי חברה קדישא, ולמרות פסיקת בג"צ, אין בית עלמין אזרחי. המשמעות היא שאדם שעלה ארצה מכוח חוק השבות, אך אימו אינו יהודייה והוא נהרג כחייל צה"ל, אין לו בית עלמין מכובד להיקבר בו. לפיכך בג"צ קבע כי בירושלים צריך להיות מוקם בית עלמין אזרחי, אך הנהלת בתי העלמין מטרפדת את המהלך. באחת מישיבות המועצה האחרונות, גיליתי להפתעתי שהיה ניסיון לבצע מחטף על ידי מינוי חברי מועצה חרדים כחברי הנהלת בתי העלמין. טיכסתי עצה עם חברי המועצה דידי הרשקוביץ ויקיר שגב, פנינו לראש העיר ודרשנו גם נציגות חילונית בהנהלה, וכך היה.






קווי ההפרדה –


המאבק בקווי ההפרדה נמשך. כשלמרות פסיקת בג"צ אנחנו כל פעם מגלים את הניסיונות של אגד ומשרד התחבורה לעקוף את הפסיקה החד משמעית של בג"צ לפיה ההפרדה אסורה על פי חוקי היסוד. כך גילינו בשבועות האחרונים שני מקרים כאלה. האחד ניסיון של אגד להקים תחנה מרכזית מיוחדת של קווי הפרדה עבור הציבור החרדי בהר חוצבי. מקומם אותי לחשוב שההפרדה בחברה הישראלית הקצינה כל כך, שאפילו בתחנות האוטובוס החרדים לא יכולים לעמוד יחד איתנו. השני, כשחרדים פנו אלי להתלונן על ההפרדה בכל הקווים היוצאים מירושלים למירון, להילולת ל"ג בעומר. התקשרנו לאגד, גילינו לתדהמתנו שכך הדבר. אתם מוזמנים לקרוא על כך בטור שלי שפורסם בynet ועוסק בעניין.




החינוך לגיל הרך בתנופה –


לקראת השנה הבאה, התנופה בגני הילדים נמשכת. שיפצנו חצרות, הוספנו תוכניות חינוכיות מגוונות והשינוי מתחיל לתת את אותותיו. ישנו גידול ניכר במס' הילדים הנרשמים לגנים העירוניים וכולי תקווה שזה מעיד על כך שיותר משפחות צעירות חילוניות ודתיות נשארות בירושלים. כבר בשנה הקרובה ייפתחו כיתות חדשות בשכונות בקעה, הר חומה, עיר גנים, גבעת מרדכי, וגילה. כחלק מהתנופה הקדמנו את שיפוץ הגנים שנעשה לרוב בקיץ, כבר לפסח האחרון, כדי לאפשר לילדים ליהנות משיפוץ החצר כבר השנה. אתם מוזמנים להביט בתמונות המציגות את השיפוץ שהתקיים בגנים בפסח האחרון. . .




הולילנד-


כל הסיפור של הולילנד הזכיר לכולנו מדוע צריך להיזהר מהרפורמה של חוקי התכנון והבנייה, ולכך קראתי בהפגנה שהתקיימה ביוזמת ארגונים רבים בשבוע שעבר בכיכר ציון. אתם מוזמנים לקרוא על כך.






אירועים קרובים -

הפגנה מול בית כנסת "החורבה" : השבוע עם ישראל יחגוג את יום ירושלים. המונים יגיעו, כמנהג המקובל אל העיר העתיקה והכותל המערבי . אולם החגיגות מסתירות את העובדה שכבר היום הרובע היהודי הופך למרחב חרדי, מדיר נשים ואנטי-ציוני.
יש לנו רובע יהודי אחד והרובע היהודי הזה צריך להיות שייך לכל עם ישראל. בשנים האחרונות קבוצה אחת שמהווה אחוזים בודדים בעם ישראל משתלטת על הרובע היהודי ומנסה להפוך אותו למקום בלעדי שלהם.
בית הכנסת "החורבה" שנפתח מחדש לפני כחודש, בהשקעה ממשלתית ובהשקעת העם היהודי של עשרות מליוני שקלים, הפך בפועל ל"כולל" חרדי, המדיר ממנו נשים, וממדר את כל שאר עם ישראל הבא לבקר בבית כנסת החורבה וברובע היהודי.
תנועת "ירושלמים" תקיים הפגנה ברובע היהודי, ב-12 למאי בשעה 16:00 אחר הצהריים, במטרה ליידע את ציבורהמבקרים על התופעות המתרחשות. מצפה לראותכם...


"תושבים שותפים בירושלים - הכיצד?" - כנס בנושא דמוקרטיה השתתפותית שיתקיים בשישי הקרוב, ה-14/5, במרכז תרבות העמים שברחוב עמק רפאים. אני משתתפת בפאנל יחד עם סגנית רה"ע נעמי צור, מנהל מינהל חברה תרבות ופנאי יוסי שרעבי, מנכ"ל החברה הארצית למתנס"ים איתן מזרחי, ויו"ר מועצת גינות העיר ד"ר אילן אזרחי.
האירוע יחל בשעה 8:30, כולכם מוזמנים!



בברכת יום ירושלים שמח,
אתם תמיד מוזמנים לפנות אלי בכל עניין,
שלכם,

רחל.