15.7.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

עדכון יולי 2010: אחד הפרויקטים החשובים לעיר יצא לדרך, בשורות גדולות למנהלים הקהילתיים ועוד...



שלום לכולם, אני לא יודעת אם אתם זוכרים את מייל העדכון הראשון שכתבתי, מעט לאחר שהתחלתי את פעילותי במועצת העיר. באותו מייל סיפרתי לכם על התחושה המדהימה שיש לי מכך שניתן לשנות, ניתן לגרום לכך שיהיה טוב יותר בירושלים. תחושה זאת לא מרפה ממני, למרות הנפילות לפעמים, האכזבות, והקשיים. עדיין, קורה כל כך הרבה, ואני באמת מרגישה ויודעת שאני משפיעה על חייהם של כל כך הרב אנשים- לטובה.



פרוייקט אחד כזה הוא החודש ה-11. השנה ב-80 גנים התקיים חודש לימודים נוסף, ובשנה הבאה משוריין לנו תקציב לכל הגנים של מנח"י במזרח ובמערב העיר. פרוייקט זה הוא חלק ממכלול של פעילויות שאנו עמלים עליהן עבור משפחות צעירות בירושלים. המטרה היא להפוך את העיר למותאמת לנו, המשפחות הצעירות. יש עוד תכניות רבות בקנה, ואני מקווה שהן יצאו לפועל כמו פרוייקט זה.

כמובן שהצלחת פרוייקט זה מותנת בשיתוף פעולה מלא שלי עם הדרג המקצועי וראש העיר. לשמחתי אני זוכה לשיתוף פעולה כזה. פרוייקט זה הוא תקדימי ברמה לאומית ולפיכך זכה לסיקור בתקשורת הארצית, גם בחדשות, וגם בתכנית בוקר.



בשורה גדולה למנהלים הקהילתיים:



כשקיבלתי על עצמי את תיק המנהלים הקהילתיים, ידעתי שמצפה לי שם עבודה רבה מאד. המטרה בסופו של דבר היא שהמנהל הקהילתי ישקף לנו בעירייה את הצרכים של התושבים. לעיתים קרובות יוצא לי לדבר עם תושבים שכועסים על מחדל כלשהוא, ואני מסבירה, שרוב המחדלים הם לא מכוונה רעה אלא פשוט מהעדר יכולת של העירייה להכיר את הנעשה עד הסוף בכל שכונה, ולהבין את ההקשר השכונתי הרחב. זה בדיוק תפקידו של המנהל הקהילתי. כאשר מי שמוביל את התפקיד הזה במנהל הקהילתי הם העובדים הקהילתיים והמתכננים הפיזיים. הבעיה הייתה שלעובדים הקהילתיים היה אחוז משרה זעיר, עם משכורת זעירה, ובלי תקציב לפעילות (עבור פלאיירים, עיתון שכונתי וכדומה).



לפיכך במהלך מתבקש שינינו את המבנה הארגוני בתוך העירייה וכך פינינו משאבים גדולים- גם כדי להגדיל את אחוז המשרה של העובדים הקהילתיים- גם את השכר, וגם יצרנו תקציב לפעילות. המשמעות של שינוי זה הוא שזה הזמן שאתם, התושבים תפנו למנהל הקהילתי בכל בעיה שמציקה לכך, אך יותר טוב, בכל יוזמה שיש לכם לשיפור פני השכונה- לא רק במובן הפיזי אלא גם בשיתופי פעולה בין בתי ספר, גני ילדים, פעילויות לנוער, או כל רעיון אחר שיש לכם. כדי להוציא לפועל את הפתרון הזה, נדרש כאן שיתוף פעולה נרחב במיוחד: של מנהלי אגפים- פנאי קהילה ותכנון אסטרטגי, של ראש העיר, ואפילו של שר הרווחה- שהוסיף לנו תקנים. ככה זה בפוליטיקה, אין הצלחות של איש אחד, הכל תמיד נעשה בשיתוף פעולה.



קריית יובל שוב בכותרות:



לאחרונה פנתה אליי קבוצת תושבים וסיפרה ששכונת קרית יובל מלאה בפלאיירים על פתיחת בית ספר של "בית יעקב" בשכונה. בי"ס כזה מנוגד לכל ההסכמים הקואליציוניים ושבעל פה עם החרדים. פניתי לגורמים המתאימים בעירייה ולאחר שהערתי את תשומת ליבם לעניין ביה"ס, הסתדר שזהו אכן ניסיון של קבוצת תושבים חרדית מבית וגן ומעטים מהשכונה, ולאחר שעבדתי על זה, הובהר שבית הספר לא יכל להיפתח. סיפוק זה מוכיח את חשיבות העבודה של התושבים עם העירייה. לעיתים קרובות אתם יודעים מה יודעים מה קורה בעיר. אם יש בעיה או כל עניין שהוא שדורש טיפול, אתם מוזמנים לפנות אלינו. "פרוייקט" העיר ירושלים – שהציבור הפלורליסטי ירגיש בה נוח – הוא פרויקט שצריכים להיות שותפים לו התושבים, העירייה, הממשלה ויהדות התפוצות. וככל שניטיב לשתף פעולה כך מהר יותר נרגיש את התוצאות.





פניות ציבור- והפעם, הסקייטרים המופלאים:



לפני מספר חודשים פנתה אליי קבוצה אנרגטית, פעילה וירושלמית במהותה במובן הזה שהם לוקחים את העניינים לידיים. קבוצה של בני נוער סקייטרים, שמנסה לגרום לכך שיהיה בירושלים פארק סקייטרים ראוי לשמו. נפגשתי איתם ונדבקתי בהתלהבות שלהם, והשתכנעתי שדרוש בירושלים פארק סקייטרים כעוד מענה לשעות הפנאי של בני נוער בעיר. השלב הראשון היה מציאת שטח מתאים לתכנון פארק כזה. פניתי לסגן רה"ע קובי כחלון ששיתף פעולה באופן מלא, ואיתרנו קרקעות אפשריות. אז בעצם מה שצריך זה שלושה דברים: לשכנע את הגורמים הרלוונטים בחשיבות העניין, לאתר שטח ולגייס כספים. כך עשינו – רשות הספורט, השתכנעה מהר מאוד, ובפגישה שקיימנו עם קובי כחלון הציעו לנו שטח בגן הפעמון. וכעת המאבק הוא על גיוס הכספים...אמשיך לעדכן בהמשך...


ועוד כמה קטנות...

ראו ראיון שלי במסגרת כתבתה של דפנה ליאל בחדשות ער' 2. והפעם – הנושא המקומם של תמיכות כספיות של משרד החינוך למוסדות החזרה בתשובה.

וגם, אירועים קרובים:


היום, בשעה 18:00, "אומרים לא למדינת הולילנד"! הפגנת ענק מול מיזם הולילנד. פרטים בדף הפייסבוק של מטה המאבק. 



"צאו מהביצות – הצעירים נשארים בירושלים" – ביום א' הקרוב יתקיים בבית כנסת רמב"ן רב שיח שמטרתו חיזוק קהילות הצעירים בעיר והקמת קהילות חדשות. אני משתתפת באירוע, לצד הרב רפי פוירשטיין, יוצרת "סרוגים" חווה דיבון ועוד רבים וטובים. בין לבין יוקרנו קטעי הסדרה "סרוגים" ובסיום האירוע יתקיימו מפגשים להקמה של קהילות חדשות.






"הלילה לא לומדים תורה" – בערב ט' באב, במנהל קהילתי בבקעה, יתקיים פאנל שכותרתו "אם אשכחך ירושלים". בהשתתפותי ורבים וטובים נוספים, כמו פרופ' נעמי חזן, ח"כ עתניאל שנלר ועוד.

















7.7.2010

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

היא היתה חזקה מהרוח- לזכרה של ענת דותן-עמר

בימים אלו מלאו חודש ימים להליכתה בטרם עת של אחת הנשים היקרות ונהדרות ביותר שזכיתי להכיר, ענת דותן-עמר. פוסט זה מוקדש לזכרה.

לעיתים קרובות יש לי את ההרגשה העמוקה שאני חלק מקבוצה הולכת וגדלה של צעירים שהחליטו לקחת אחריות על מה שקורה במדינת ישראל. קם דור חדש, של צעירים אידיאליסטים וחדורי תחושת אחריות לחברה הישראלית, לסביבה שבה אנו חיים, לקהילות המגוונות ולמדינת ישראל. זהו דור שמבשר בשורה שיתכן ותפתיע אתכם: האידיאלים חזרו לאופנה, אידיאלים הם הדבר הבא ובגדול. מדובר בצעירים שיכולים ללכת לעשות קריירה וכסף טוב בכל מיני מקומות עבודה, ובוחרים לחיות חיים פשוטים יותר אך מלאי תחושת שליחות ועשייה. נדמה לי שבסופו של דבר הכל נובע מהבנה עמוקה שאנחנו חייבים לעשות את המכסימום כדי שיהיה טוב לחיות במדינת ישראל, כי זאת המדינה היחידה שיש לנו.

אנחנו בעצם הדור השלישי למדינת ישראל. היה את הדור שהקים את המדינה. הם נתנו את נשמתם כי להקים לנו מדינה עצמאית, והם כל כך רצו שהמדינה הזאת תהיה מדינה רגילה, שהם חינכו כך את ילדיהם. כך גדל הדור השני שהאמין שתפקידו לדאוג לכך שלו אישית יהיה טוב יותר, כחלק מתפיסת עולם לפיה אנו מדינה רגילה שבה כל אחד דואג לעצמו, ובסך הכל טוב לחיות בה. אבל פתאום גילינו שזה לא ממש עובד, שאנחנו עוד לא ממש יכולים להרשות לעצמו שכל אחד ידאג לעצמו ולעצמו בלבד. יש עוד הרבה מאוד משימות לאומיות שמחכות לנו, יש עוד יותר מידי עשיה שצריכה להעשות, ואמנם לא עלינו המלאכה לגמור, אך בהחלט אין אנו בני חורין להבטל ממנה, ועוד מוקדם שכל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו. כך קם דור חדש שלוקח אחריות. דור שיכול לחיות חיים טובים ונעימים, כל אחד לעצמו, אבל יותר ויותר מבני הדור שלנו עסוקים בפעילות למען החברה הישראלית.

ענת היתה ממבשרות התנועה החדשה של אידיאליזם מבחירה. היא חיה את כל חייה מתוך תחושת אחריות לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, ועלי לציין שהיא הייתה האידיאליסטית הכי קולית שיצא לי להכיר. האובדן שלה עבור החברה הישראלית הוא עצום, והתחושה היא שאנחנו אפילו עוד לא יודעים מה היא היתה מספיקה לעשות לולא נפטרה בטרם עת.

ענת דותן- עמר נפטרה מספר ימים לאחר לידת בנה הבכור. הצוואה אותה היא הותירה עבורנו היא שנמשיך לעבוד קשה ונדאג אנו לדור הבא של מדינת ישראל, נדאג שלדור הבא ובתוכו בנה הבכור, יהיה טוב יותר לחיות במדינת ישראל.

יהי זכרה ברוך.