סיכום שנתיים של פעילות כחברת מועצת העיר

ירושלמים יקרים,

חלפו שנתיים מאז כניסתי לתפקידי כחברת מועצה, ואני שמחה להגיש לכם את תקציר הפעילות שלי לתקופה זו. אתם שלחתם אותי למועצת העיר מתוך תקווה ומחשבה שאוכל לפעול כדי שירושלים תהיה עיר שנעים יותר לחיות בה, שהשירותים העירוניים יתאימו לצרכים שלכם, ומעל לכל, שירושלים תהיה עיר פלורליסטית ומגוונת המתאימה למשפחות צעירות, שכולנו נרגיש בה טוב. חלפו שנתיים, ואני מרגישה את מלא האחריות, לוודא שהתקוות שתליתם בי יתממשו, ואני פועלת ללא לאות למענכם ולמען העיר ירושלים.

לעיתים מערכות ציבוריות הן איטיות, ולוקח זמן עד שהחלטות מתקבלות, ועוד יותר זמן עד שאלו מבוצעות, אך שנתיים זה כבר פרק זמן שהתוצאות מתחילות להראות בשטח, ואני חייבת להודות שאני גאה בהצלחות. אני פועלת בהרבה מאוד נושאים, אך בשל קוצר היריעה בחרתי להתמקד במספר מצומצם של נושאים מרכזיים בהם אני עוסקת (להרחבה הקליקו על הכותרת):

• משפחות צעירות
• שמירת ירושלים כעיר פלורליסטית
• המנהלים הקהילתיים
• פניות ציבור וחיזוק הקשרים עם העולם היהודי

לסיכום,

עברו שנתיים, והחוויה הכי חזקה שלי היא שאפשר לשנות. נכון, זה לא קל, העבודה היא קשה, לעיתים שוחקת, ומעייפת, אבל תמיד מאתגרת ומעניינת, והכי חשוב, אם עובדים קשה, עקבי ונכון- בסוף מצליחים. נהנתי לכתוב את הסיכום הזה, בעיקר כי אני מרגישה שיש פה סיכום ביניים שמאפשר פתיחה של נושאים חדשים. ירושלים הוזנחה במשך כל כך הרבה שנים, שיש עוד הרבה לעשות למען העיר, ולמענינו הירושלמים.

אם יש לכם הצעות או רעיונות לנושאים שהייתם מעוניינים שאטפל בהם- אשמח מאוד לשמוע.

שלכם תמיד,

רחל עזריה,

חברת מועצת העיר ירושלים ומחזיקת תיק הגיל הרך והמנהלים הקהילתיים.

טלפון: 02-6296440

מייל: azrachel@jerusalem.muni.il

בלוג: http://rachelazaria.blogspot.com/

חפשו אותי גם בפייסבוק: Rachel Azaria

משפחות צעירות - סיכום 2009-2010

במהלך קמפיין הבחירות דיברתי על כך שאין מחשבה עירונית על הצרכים של משפחות צעירות. האמת היא שזהו תחום שרק הולך ומתפתח בעולם, לעומת זאת בישראל בכלל ובירושלים בפרט הוא כמעט ולא קיים. כשהתחלתי את פעילותי בעירייה, פעלתי רבות כדי שנושא המשפחות הצעירות יהיה על סדר היום העירוני, משפחות מעמד הביניים, אלו שעובדים, מגדלים ילדים, עושים מילואים, ומנסים איכשהו לשרוד.  לשמחתי הנושא נמצא היום במקום גבוה מאוד בסדרי העדיפויות של ראש העיר והעירייה כולה. זהו שיוני מהותי באופן בו העיר רואה את הציבור הזה. איך זה בא לידי ביטוי בשטח? אספר על כמה מן הפרויקטים שקידמתי לטובת משפחות צעירות:

הדלקת נרות חנוכה עם ראש העיר בגן ילדים עירוני

שדרוג והעשרת גני הילדים- כחברת מועצה שאחראית על גני הילדים, אני פועלת יחד עם דבורה גבעתי מהדרג המקצועי לשיפור מתמיד של גני הילדים בירושלים. אנו פועלות לשיפוץ כמה שיותר חצרות של גני ילדים (שופצו מאות כאלו בשנתיים האחרונות), וליצור כמה שיותר פרויקטים מעניינים לגנים: פרויקט לעידוד הקריאה, ספורט בגנים, ארוחה 10, מחשבים בגנים, ועוד ועוד. הנחת העבודה שלי היא שכשטוב לילד בגן טוב למשפחה בבית, או ליתר דיוק כשלא טוב לילד בגן, לא טוב לכל המשפחה.

החודש ה-11- אחד האתגרים איתם מתמודדים הילדים הצעירים בגנים הם ימי החופשה הארוכים בקיץ, כאשר הם יוצאים ממסגרת מסודרת ומתקשים לעיתים להסתגל לקייטנות. במקביל, אחד האתגרים הגדולים של הורים במדינת ישראל הוא העדר ההתאמה בין ימי החופשה במערכת החינוך לעומת ימי החופשה במקומות העבודה. פער זה פועל לרעת כולם. לפיכך יצרנו בעיריית ירושלים את פרויקט החודש ה-11 שבו גני הילדים ממשיכים גם ביולי. קיימנו פיילוט לפני שנתיים ב-15 גנים, הפיילוט הורחב ל-80 גנים בקיץ שעבר, ובקיץ הקרוב הוא עתיד להיות חוצה עיר.

                             

הארכת יום הלימודים בגנים- שוב, האתגר של ההורים והילדים להתמודד עם הפער בין שעות העבודה הארוכות של הורים לעומת ימי הגן הקצרים, והעלויות הנלוות, גרמו לכך שיצרנו פרויקט הארכת יום לימודים ב-70 גנים בירושלים. עד לפני שנתיים, הארכת ימי הלימודים בגנים, במחיר מסובסד, היה בעיקר עבור משפחות מעוטות יכולת. בשנתיים האחרונות הרחבנו את הפרויקט לעוד עשרים גנים, והפעם גם לגנים של מעמד ביניים, מתוך הבנה שעלויות הצהרונים, שמתווספות לעלויות המחיה בירושלים (דיור, גובה המשכורות), מקשות מאוד על משפחות צעירות לחיות בעיר. אני פועלת רבות כדי להוסיף עוד ועוד גני ילדים לפרויקט יום לימודים ארוך.

פתיחת גני ילדים ובתי ספר- אני מאמינה כי החינוך הציבורי צריך להיות קרוב לבית. אני יודעת כמה קשה הפיזור והאיסוף של הילדים קשה, לכן אני פועלת כדי להקים גני ילדים בשכונות בהם יש צורך, ואכן בשנתיים האחרונות הוקמו עשרות גנים. כמו כן, אני שואפת שבכל שכונה יהיו בתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים במרחק הליכה מהבית. לפיכך יזמתי והובלתי הקמת בית ספר ממלכתי דתי בשכונת גוננים. זו הפעם הראשונה מזה עשרות שנים שמוקם בית ספר ממלכתי או ממלכתי דתי בשכונה ותיקה בירושלים, ולשמחתי בית הספר מצליח מעל המצופה.  

טיפות חלב- אחת התובנות שלי כאמא לילדים קטנים היא שטיפת חלב אינה מנוצלת מספיק. השרותים הנדרשים עבור הורים לתינוקות הם הרבה יותר משמעותיים ממה שניתן כיום בטיפות החלב. לפיכך אני פועלת כדי להרחיב את השרותים הקהילתיים בטיפות החלב כגון: יעוץ הנקה, הדרכה לאבות, ועוד ועוד. לשמחתי מצאתי שותפים לדרך במנהל קהילה בראשותה של בוני גולדברג, וכרגע אנו יוצרים את עקרונות התכנית. רעיונות ותובנות בעניין זה יתקבלו בברכה.  

גינות ציבוריות- גינות ציבוריות הן נכס אסטרטגי עבור ילדי העיר והוריהם, ובכלל עבור תושבי העיר. גינה נהדרת קרובה לבית משנה את כל תחושת החיים בשכונה. אני הצבתי לעצמי שני יעדים בתחום זה, ששניהם מתממשים. היעד הראשון הוא הצללת הגינות. לצערי הגינות הציבוריות בירושלים אינן מוצלות, וכך בשעות החמות של היום, הגנים שוממים. לשמחתי בשלב הזה כל הדרגים בעירייה מבינים את חשיבות ההצללה, ואני פועלת כדי שהצללת הגינות יכנס כסעיף בתקציב. הפרויקט השני הוא פעילות למען גינות ציבוריות מגוונות. ירושלים היא עיר ענקית עם מספר לא מבוטל של גינות, במקום שנהנה מגינות שונות ומגוונות, לצערי בשנים האחרונות הפכו את הגינות לזהות, וכך איבדנו את היתרון של המספר הגדול של הגינות בעיר. המטרה היא לייצר בכל שכונה גינה אחרת, עם קונספט אחר, כדי שילדי העיר יהנו מגוון של גינות. שיפוץ המשוגע-בקעה, שהיא גינה שונה מהמקובל, הוא אחת התוצאות של הפעילות שלי למען גינות מגוונות בירושלים- יש עוד כמה תכניות כאלו שיבואו לידי ביטוי בהמשך.

שכונות צעירות- אחד האתגרים איתם אנו מתמודדים בירושלים הם מחירי הדירות הגבוהים בעיר, המקשים על משפחות צעירות. עם זאת, יש שכונות שבהם מחירי הדירות מעט נמוכים יותר, והן יכולות להיות אטרקטיביות במיוחד עבור משפחות צעירות, ובמקביל שכונות בהן מתוכנן בינוי מסיבי ובעתיד הקרוב משפחות יוכלו לעבור אליהן. על פי בדיקות שערכנו מדובר בשכונות: קרית יובל, הגבעה הצרפתית, גוננים, וארמון הנציב. כדי שמשפחות יעברו אל השכונות האלו יש לפתח את השירותים הנדרשים עבור המשפחות. לפיכך בכל תכניות העבודה של כל אגפי העיריה יש התייחסות ספציפית למשפחות צעירות בשכונות אלו. זו הפעם הראשונה שמשפחות צעירות מקבלות טיפול הולם והוליסטי בעיר ירושלים, וככל שהתכנית תצליח בשכונות אלו נוכל להרחיב אותה לשכונות אחרות. 

צביונה הפלורליסטי של ירושלים. סיכום 2009-2010

בירושלים יש לא מעט נושאים שקשורים למערכת היחסים בין חילוניים, דתיים וחרדים בעיר, והרצון לחיות בעיר מגוונת ופלורליסטית. הכלל שלאורו אני פועלת הוא אמנת גביזון מדן. פרופסור רות גביזון והרב יעקב מדן יצרו אמנה שמאפשרת חיים משותפים לחילוניים ודתיים. בכל כך הרבה מהנושאים שקשורים למערכות היחסים האלו אני מעורבת, לעיתים לפני הקלעים וברוב המקרים מאחורי הקלעים: מיקומם של בתי ספר וגני ילדים חרדים, והאפשרות שיקומו בשכונות לא חרדיות, מניעת הקמת ישיבות חרדיות בשכונות חילוניות, פתיחת מוסדות בילוי בשבת- על פי אמנת גביזון-מדן, ועוד.

מוסדות חינוך חרדים בשכונה חילונית- אחד האתגרים המרכזיים של ירושלים היא איך מאפשרים לקבוצות לחיות בשכנות. בהסכם הקואליציוני נאמר כי מוסדות חינוך חרדים לא יוקמו בשכונות לא חרדיות. גם החרדים חתומים על המסמך הזה. הכלל הזה יחסית נשמר, ואני עובדת קשה כדי לוודא שהכלל לא מופר, בכל מיני מקרי ביניים. גני חב"ד הם מקרה ביניים כזה. כיון שחלק מן הילדים שלומדים בגנים האלו אינם חרדים, לכאורה זה לא בלתי סביר שהם יוקמו בשכונות לא חרדיות. אך גן חב"ד מוגדר על ידי העירייה כגן חרדי, וככזה משפיע מהר מאוד על אופי השכונה. ולצערי כבר גיליתי שוב ושוב שהגן הראשון הוא רק בשורה לקראת מה שעתיד לקרות. מעבר לכך, לעיתים קרובות התלמידים אינם בכלל מהשכונה. כך עצרנו את הקצאת הקרקע לגני חב"ד בגוננים. אך זה לא רק חב"ד בשכונות חילוניות. לעיתים קבוצות חרדיות מגוונות מעלות רעיון להקים בית ספר חרדי בשכונה חילונית, וגם עם זה צריך להתמודד, כך עצרתי עם לשכת רה"ע הקמת בית ספר חרדי בקריית יובל. כך לגבי הרבה מאוד רעיונות שהסתובבו בעירייה ולא קרמו עור וגידים לאחר שיצאתי חוצץ נגדם, הוכחתי שאין צורך בהם, ושהם מנוגדים להסכם הקואליציוני.

רב ראשי לירושלים- זה כמה שנים שאין רב ראשי בירושלים, לאחר שבעבר נעשו ניסיונות למנות רב ראשי חרדי לעיר, רה"ע ניר ברקת התחייב שיהיה רב ראשי ציוני. בעיני מדובר בסוגיה חשובה ביותר, שכן מעבר לכל, רב ראשי לעיר הבירה חייב להיות כזה שמייצג את ערכיה של מדינת ישראל והחברה הישראלית. מתחילת הקדנציה, מתנהל מאבק עיקש כדי לוודא שאכן כך יקרה. יחד עם  מתנדבים מתנועת "ירושלמים" ו"נאמני תורה ועבודה" יצאנו לקמפיין ציבורי כדי להבהיר לציבור עד כמה המהלך הזה חשוב. לאחר שראינו שיש התעניינות הולכת וגוברת, החל תהליך איסוף נציגי בתי הכנסת. פה הייתה לנו אחריות ומחויבות לוודא שיהיו נציגים מבתי כנסת ציוניים במגוון שכונות בעיר. וכך היה. ההיענות הייתה מדהימה, כמו תמיד כשמדובר בקמפיין למען ירושלים. בהמשך הבנו ששר הדתות מנסה לעשות מחטף, והגשנו בג"צ. כמו תמיד, העניין הוא בסופו של דבר להיות תמיד עם האצבע על הדופק. תמיד. התהליך נמשך, אנחנו עוד לא יודעים מתי הוא יגמר, אבל לנו יש סבלנות.

הכותל- לפני כשנה וחצי בביקורי בכותל נחרדתי לראות את השינוי שקרה למקום. בכל מקום היו שלטים שקוראים לגברים ונשים לעמוד בנפרד, היה שלט של מעבר לגברים בלבד, חמשת דגלי ישראל נעלמו מהתרנים. עזרת הנשים הייתה קטנטנה ביחס לעזרת הגברים, והיו סדרניות צניעות בכל מקום. בכל מקום. אפילו אני כאישה דתית, שרגילה לעזרת נשים בבית כנסת, ולדרישות צניעות מוכרות, הרגשתי מאוד לא בנוח. לא רציתי לדמיין איך נשים חילוניות מרגישות באותו מעמד. זה הצטרף לפרשה שהתפוצצה באותה העת סביב חוסר ההסכמה של רב הכותל לקיים טקסי התאזרחות לעולים חדשים ברחבת הכותל, כפי שהיה נהוג.

התחלתי להתעסק בנושא וכך התחלתי לקבל פניות של מדריכי סיורים שסיפרו לי על מה שקורה בכותל. סיפרו לי על קבוצות שבאות לכותל ושרות "עם ישראל חי", וסדרניות צניעות רצות אליהן ונוזפות בהם שכאן אסור לשיר ביחד גברים ונשים, ובכלל פה נשים לא שרות, ושיעמדו בנפרד. זה היה נראה לי בלתי נסבל. לפיכך יחד עם תנועת "ירושלמים" קיימנו קמפיין נרחב לשינוי הנעשה בכותל. כששיא הקמפיין היה הדלקת נרות חנוכה יחד עם נאמני תורה ועבודה, התנועה המסורתית, וארגונים נוספים. והאמת היא שזה השפיע. שלטי ההפרדה נעלמו, דגלי ישראל חזרו. המעבר לגברים בלבד כמעט נעלם, וסדרניות הצניעות נהיו טיפה יותר מרוסנות. אבל אלו היו רק צעדים ראשונים. ואז הגיע מכתב לרה"ע מטעם רב הכותל. מכתב שבעקבותיו רה"ע קרא אותי, את ענת מופקדי נציגת תנועת "ירושלמים", את רב הכותל ומנכ"ל "הקרן למורשת הכותל" אליו למשרד לשיחה. הוא הציע לנו לדבר במקום להתכתש. כך נכנסו למו"מ. אנחנו בעיצומו של המו"מ, התוצאות ניכרות כבר בשטח, ואכן כבר אין כל כך הרבה תלונות על הנעשה בכותל.

מפגינים נגד ההפרדה מול בית המשפט העליון

הפרדה במרחב הציבורי- קמפיין נוסף שאני מתעסקת בו כבר לאורך זמן הוא הקמפיין נגד ההפרדה במרחב הציבורי. הכל התחיל אצלי כאשר בזמן קמפיין הבחירות אגד סרבו לפרסם תמונה שלי על האוטובוס, מה שמהר מאוד התברר כמדיניות של אגד שאף אישה או ילדה או קשישה לא מופיעות על אוטובוסים בירושלים בשל התנגדותם של חרדים. כך הבנתי והכרתי את הרומן של אגד עם הציבור החרדי. המשכתי לעקוב אחר הרומן, וכך נחשפתי לקוי ההפרדה. קוים בהם נשים נדרשות לשבת מאחור (!) וגברים מקדימה.

בתחילה ארגנו, תנועת "ירושלמים" ואנוכי הפגנה קטנה של כ-20 איש, כהפגנת נגד להפגנה של למעלה מאלף חרדים. ומאז אני עוסקת בעניין. יצרנו מערכת יחסים עם "המרכז לפלורליזם יהודי" שהגיש את הבג"צ, ועם ארגונים נוספים, ובכל פעם היה דיון בבג"צ, וידאנו שהנושא עולה על סדר היום הציבורי. דרך נוספת להעלאת המודעות לנושא היה בשיתוף פעולה עם ענת צוריה, וסרטה "סוררת", הקרנו את הסרט ויצרנו שיח ודיון בנושא. הרעיון היה לגרום לשיח הציבורי להיות על העניין העקרוני, ולהבהיר שיש פה בעיה קשה, ופגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.

שיא משמעותי בקמפיין היה בהפגנה שערכנו יחד עם פורום ירושלים חופשית שבה היו 2,000 איש שקראו נגד ההפרדה, וכ-15 חרדים שבאו להפגין בהפגנת נגד. מבחינתי הייתה פה סגירת מעגל, לעומת ההפגנה הראשונה בה השתתפנו. אך הקמפיין נגד ההפרדה במרחב הציבורי התרחב גם להפרדה ברחובות. בשקט בשקט מתרחבת ההפרדה במרחב הציבורי גם למחוזות אחרים, מלבד אוטובוסים.

בחול המועד סוכות גיליתי, יחד עם ארגונים נוספים שמתקיימת הפרדה בין גברים לנשים ברחובות מאה שערים. ההפרדה נעשתה על ידי גדר שהוצבה ברחוב, וסדרנים שדרשו מאנשים ונשים להיפרד. המשטרה לא עשתה דבר כדי למנוע את ההפרדה. לפיכך עתרנו לבג"צ, וניצחנו. בג"צ אמר בקול רם וברור כי לא תתכן הפרדה במרחב הציבורי במדינת ישראל, וכי ההפרדה מנוגדת לחוק.

לפני שבועיים התקיים הדיון המסכם בבג"צ בנושא קווי ההפרדה. בימים אלו שופטי בג"צ כותבים את פסק הדין. אמנם בג"צ והמדינה אמרו כי קווי ההפרדה אינם חוקיים, אך כעת מה שעומד למבחן זה עד כמה מעשית מנעו את קיומה של ההפרדה, או שכמו שהשופט רובינשטיין אמר, יהיה פה ישראבלוף, כולם ידעו שזה לא חוקי ויעלימו עין. פסק הדין שנכתב בימים אלו עתיד להשפיע על כך. אעדכן כשיפורסם פסק הדין.

המינהלים הקהילתיים. סיכום 2009-2010

שלב אחד. הבחירות

תיק המינהלים הקהילתיים שנמצא תחת אחריותי הוא בעיני תחום עם פוטנציאל אדיר שעוד לא ממומש. המינהלים הקהילתיים הם גופים שאמורים ליצור את שיתוף הציבור והעברת המידע לעירייה לגבי הצרכים של השכונה כמעט בכל עניין: חינוך, בניה, גינות, מדרכות, כבישים, בקיצור, כל צורך שיש בשכונה, כל נושא עובר לדיון במנהל הקהילתי. הבעיה הייתה שבמרבית המינהלים הקהילתיים לא התקיימו בחירות כלל או שהתקיימו בחירות לפני הרבה מאוד שנים. לפיכך יש צורך דחוף בקיום בחירות. לאחר מאמץ גדול מאוד, ב-14 בדצמבר התקיימו בחירות ב- 5 מינהלים קהילתיים: גינות העיר, פסגת זאב, שמואל הנביא, הר חומה, ובית צפאפא. וההשתתפות היתה מדהימה! הבחירות הן רק שלב אחד. כדי לוודא שאכן המינהלים יכולים לייצג את הצרכים של התושבים, צריך לדאוג לכך שיהיו במינהלים את הדרג המקצועי המתאים. שתי הפונקציות החשובות ביותר בעניין זה הם המתכננים הפיזיים והעובדים הקהילתיים. בשני התחומים אני פועלת כדי להגדיל את יכולת ההשפעה שלהם.

אני פועלת כדי לחזק את מעמדם של העובדים הקהילתיים, הליווי המקצועי לו הם זוכים, ושיפור תנאי העסקתם. המתכננים הפיזיים גם הם זוכים להגדלת יכולת הפעולה שלהם עם כניסתם לתפקיד של המתכננים הרובעיים.

אבל הכי חשוב בתחום המינהלים הקהילתיים שזהו תחום שנמצא רגע לפני פריצה הגדולה. אחרי הבחירות נוכל להתחיל לראות את היכולות של הגופים החשובים האלו. בעתיד איידע אתכם מתי מתקיימות בחירות בשאר המינהלים הקהילתיים. 

פניות ציבור וקשר עם הציבור וקשרים עם העולם היהודי - סיכום 2009-2010

פניות ציבור וקשר עם הציבור

אני מאוד משתדלת להיות זמינה לכולם, אני גם רואה תפקיד חינוכי בתפקידי כחברת מועצה- לדבר בפני ארגונים, תלמידים, קבוצות, להסביר על חשיבות הכניסה לפוליטיקה, על האתגרים בפניהם ניצבת העיר ירושלים, על מערכת היחסים בין חילוניים דתיים וחרדים ועל נושאים מגוונים אחרים.

וכמובן, אני מטפלת באינספור פניות ציבור בתחומים מגוונים כגון: מעבר חציה ברח' שמעוני, פעילות למען פינוי הברסלבים מכיכר ציון, נגד השתלטות עבריינית בעיר גנים, טיפול בגני ילדים שיש בהם ליקויים, פסי האטה ברחובות שונים, מציאת מבנים מתאימים לקבוצות הזקוקות להן ועוד ועוד...

קשרים עם העולם היהודי

אחד האתגרים איתם אנו מתמודדים בירושלים הוא העובדה שיותר מידי אנשים התייאשו מירושלים. חלק מהמיואשים הם לצערי גם רבים ביהדות התפוצות. קשרים רבים בין העיר ירושלים וגורמים מובילים ביהדות התפוצות ניתקו בתקופת כהונתם של ראשי ערים קודמים. בשנתיים האחרונות אני פועלת רבות כדי לחזק את הקשרים האלו. קשרים אלו גורמים למחויבות לעיר ירושלים, ולשיתופי הפעולה שיכולים להצמיח את העיר. במובן הרחב יותר, יש לנו אינטרס אמיתי שכל יהודי בעולם ירגיש בנח בירושלים. זה חלק מהזהות הפלורליסטית של היער. ובמובן הזה יהדות התפוצות בעם יכולים להיות שותפים שלנו בעיצוב פני העיר ירושלים. לפיכך אני עובדת בלי סוף עם משלחות שמגיעות לארץ, יוצרת שותפויות ועובדת עם תורמים. אני מאמינה שזוהי דרך חשובה ומשמעותית לשיפור העיר ירושלים, ואני מאמינה שתוצאות העבודה הקשה יתחילו להשפיע בעתיד הקרוב. 

עוד 12 יום לדיון המסכם בבגצ על ההפרדה באוטובוסים, טור שפורסם היום!

בקרוב יקיים בג"ץ את הדיון האחרון אודות קווי ההפרדה - קווי אוטובוס בהם נשים צריכות לשבת מאחור וגברים מלפנים. קווים אלו הם רק קצה הקרחון של מהפכת הצניעות שמתגברת בחברה החרדית ומחלחלת ומשפיעה על כלל החברה במדינת ישראל.

מאז ומתמיד בתפילות ובמערכת החינוך, הייתה נהוגה הפרדה בין בנים ובנות, בעיקר בגיל הבגרות במערכת החינוך החרדית. בשנים האחרונות החברה החרדית חווה טלטלה, ועוברת מהפכת צניעות לפיה ההפרדה בין גברים לנשים נדרשת לא רק במקומות אלו - אלא בכל הזדמנות באשר היא. בקווי אוטובוסים, ברחוב, במקומות עבודה, במכולות, בגינות משחקים, בסניפי דואר ובסניפי קופת חולים. במילים אחרות, התפיסה המתפתחת היום היא שבכל מקום ובכל זמן - אל לו לגבר חרדי לראות אישה.

ניתן לטעון, כי החרדים מוזמנים לנהל את ענייניהם כפי שהם מבינים. העניין הוא שהמהפכה הזאת, משפיעה על כל אישה במדינת ישראל, ולא אפריז אם אומר שהיא מאיימת להחזיר לאחור רבים מהישגי המהפכה הפמיניסטית.

במה דברים אמורים? בשנים האחרונות מדברים כולם על גיוס חרדים ועל יציאת חרדים לעבודה. אבל יש פה בעיה. גברים חרדים שמתגייסים לצבא דורשים צבא בלי נשים.
בג"ץ אליס מילר שינה את פני הצבא הישראלי. נשים הפכו לשותפות אמיתיות, וכמעט כל התפקידים נפתחו בפניהם. אנו הנשים נהנינו מעוד שלב במהפכה הפמיניסטית, ממחסום אחד פחות אל עבר השוויון בכלל ואל עבר נגישות לעמדות מפתח בפרט. כל זאת, כיון ששירות צבאי משמעותי הוא עדיין חיוני בחברה הישראלית להתקדמות בתפקידי מפתח.

היתרון שהושג לנו הנשים בבג"ץ זה עומד להימחק, ולמעשה כבר נשחק לאיטו. זאת כיוון שחרדים שמתגייסים היום לצבא דורשים שטח סטרילי מנשים. כיום יש כ-1,000 חרדים מגויסים. כולם מקווים שהמספרים יגדלו. במילים אחרות, אם מגמה זאת תמשך, יותר ויותר יחידות בצבא יהיו סגורות בפני נשים. זה אומר ששוב מעמדנו כנשים יהיה נחות ממעמדם של גברים. יהיו אזורים סגורים בפנינו, וקצב הקידום של נשים רבות היה איטי יותר. אגב, ציינתי זאת בפני מנהל תחום השמת חרדים בתעסוקה, שפועל לגייס אותם לבא והוא הסכים איתי שזה יפגע בנשים, אך הוא הסביר לי שיש פה עניין גדול ומשמעותי יותר. גיוס חרדים חשוב יותר משוויון לנשים.

הצניעות היא תגובת פחד לפמיניזם

אם זה היה נגמר בצבא אולי היינו יכולות לשתוק, אך הבעיה היא שמהפכת הצניעות לא נגמרת בשום מקום. החרדים עצמם מודים כי הם לא יודעים עד לאן זה יתגלגל. וזה כבר הגיע לשוק העבודה. גברים חרדים דורשים לעיתים שטח שיוקצה לגברים בלבד, כדי שלא יראו שם חלילה נשים.
זאת כבר בעיה עוד יותר גדולה. תארו לעצמכם שאתן עובדות בחברה שבה יש אגף לגברים בלבד. תארו לעצמכן שאתן מתחרות על תפקיד מנהל אגף. אופס, אגף אחד סגור בפניכן. לגברים תהיה
אפשרות לנהל את האגף הזה, לנשים לא. וכמובן שאם גבר חרדי יחליט לצאת מהאגף, כולנו נשמח. אם כן, גם לגברים החרדים שבשבילם יצרנו את האגף הנפרד, ברצותם יעזבו אותו כבודדים, כלומר גם להם תהיה עדיפות עלינו הנשים.
האמת היא שזה לא מפתיע. מהפכת הצניעות התפתחה כתגובה למהפכה הפמיניסטית, ומתוך פחד עמוק מהישגיה. אם לא נתעורר ונגדיר שבמדינת ישראל הפרדה במרחב הציבורי היא לא אפשרית, נמצא את עצמנו מאבדות את הישגי המהפכה.

הטור פורסם באתר  NRG, אתם מוזמנים לעיין בו כאן
מי שמעוניין להיות פעיל בנושא מוזמנ/ת ליצור קשר ב mailto:azrachel@jerusalem.muni.il

המאבק בהתחרדות המרחב הציבורי נמשך, הולכים לבחירות ומשקיעים מליונים בחינוך.

ירושלמים יקרים, קודם כל שנה טובה. נהוג לומר "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אך הפעם קשה לי להתייחס לשנה האחרונה בירושלים כשנה של קללות. להפך, אני מרגישה שאנחנו מתחילים לראות את פירות המאמץ של כל הירושלמים שעובדים קשה מאוד בשביל העיר ירושלים.

יש איזה מן מנהג מקובל כל תחילת שנה לקבל על עצמך משהו, אני מציעה שתי החלטות לשנה הקרובה- לדבר דברים טובים על ירושלים, להתלונן לעירייה, ל-106,  על מפגע אחד בשכונתך. אלו שני מאמצים קטנים שיכולים להשפיע על העיר לטובה.

ועכשיו לעדכון, כמו שכתבתי, ההרגשה היא שכעת אני מתחילה לראות את פירות העבודה המאומצת שלי מאמץ שלי, ושל עוד אנשים רבים שמתאמצים לטובת העיר, וזה קורה במספר אפיקים.

הבחירות למנהלים הקהילתיים

המנהלים הקהילתיים הם מאבני היסוד של שיתוף הציבור, ושל היכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע על מה שקורה בשכונתו. כדי לאפשר את שיתוף הציבור, מתרחשים שני תהליכים מקבילים. התהליך הראשון והמאוד מתוקשר הוא הבחירות במנהלים הקהילתיים. זה הזמן לוודא שקולכם ישמע בשכונה.

הבחירות יתקיימו ב14 בדצמבר, בשכונות הבאות: פסגת זאב, חומת שמואל, שמואל הנביא, בית צפפה וגינות העיר. חשוב לציין שגינות העיר כולל את רחביה, טלביה, ניות, קטמון הישנה, והמושבה הגרמנית.

אם את/ה מרגיש/ה שיש לך את היכולת לשקף את רצון התושבים לעירייה ולמוסדות, אם נראה לך שאת/ה תדע/י לפעול לטובת הקהילה ולגרום לשכונה שלך להיות טובה יותר- מקומך איתנו במנהלים הקהילתיים.

יש עכשיו הזדמנות להצטרף לעשייה.

במקביל אני פועלת בעירייה יחד עם כל הגורמים המקצועיים, לחזק את בעלי התפקידים שילוו את התושבים בתהליכי שיתוף הציבור: העובדים הקהילתיים והמתכננים הפיזיים. העובד הקהילתי לראשונה מקבל ליווי מקצועי, ובהמשך גם שכרו יעלה. כמו כן נוספו עוד משרות של מתכננים פיזיים רובעיים, כדי לוודא שעמדת התושבים בנושא התכנון בשכונה תשמע באופן המקצועי והטוב ביותר. 

רוצים מידע נוסף על הבחירות למנהלים הקהילתיים? ליחצו על הקישור כאן.

המרחב הציבורי

אחד הנושאים בהם אני עוסקת המון הוא המרחב הציבורי בירושלים. בעיני זה אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפנינו, לגרום לכך שהמרחב הציבורי בעיר יתקיים כמרחב פלורליסטי, ועל פי חוקי מדינת ישראל. לצערי בשנים האחרונות אתגר זה הולך וגדל, לנוכח פגיעה חוזרת ונשנית במרחב הציבורי בירושלים.

ישנם שלושה נושאים בהם עסקתי בזמן האחרון בהקשר של המרחב הציבורי. הראשון הוא נושא ההפרדה ברכבת הקלה. לאחרונה נערכה נסיעת מבחן מתוקשרת לרכבת הקלה, ומנכ"ל סיטיפס יאיר נווה התבטא בדבר האפשרות להקצות מספר קרונות ברכבת לצורכי הפרדה בין נשים וגברים. אחד הדברים שבעיני בלתי אפשריים הוא שאדם בעל תפקיד ביצועי ממליץ המלצות שקובעות את אופי הדמוקרטיה הישראלית. אמירתו עוררה מייד הדים ביקורתיים בתקשורת.

הנושא השני הוא המשך המאבק על ציביונו של הכותל המערבי. אתם מוזמנים לשמוע ריאיון שלי בתוכנית "עושים צהריים" של יעל דן בגל"צ (21/9, שעה שנייה) בנושא גזרות הצניעות המופרזות ברחבת הכותל, וכן לקרוא את כתבתו של ניר חסון ב"הארץ" הסוקרת את התוכניות המתייחסות לתכנון מחודש של רחבת הכותל.

הנושא השלישי הוא הברסלבים בכיכר ציון. כבר כמה שנים שחסידי ברסלב מציבים טנדר באופן קבוע בכיכר ציון בלילות ומשמיעים מוזיקה רועשת הטורדת את מנוחתם של תושבי האזור, ומגדירה את זהות ואופי המרחב הציבורי. מאות תלונות שהוגשו למשטרה מצידם של התושבים לא הועילו בטיפול המפגע. לפני מספר שבועות פנו אלי כמה סטודנטים המתגוררים ברחוב סמוך לכיכר ציון וביקשו סיוע בטיפול בתופעה. מייד פניתי למנכ"ל העירייה ולמנהל המחלקה לפיקוח עירוני, בדרישה להביא לסילוקם של הברסלבים ולהשבת הכיכר לציבור. במקביל הסתבר שהברסלבים נהגו באלימות לא פעם כלפי מי שהעזו להתלונן נגדם, מה שחידד עוד יותר את הצורך בחיזוק האכיפה בכיכר. לאחר פניות גם למנהל המחוז במשטרת ישראל, הושבה הכיכר לציבור, והברסלבים סולקו מהמקום, תוך שהם מקבלים קנסות ממשטרת ישראל.

בשורות לגני הילדים בירושלים

עם פתיחת שנת הלימודים, קיבלנו תוספת תקציב של למעלה ממליון ₪ עבור גני הילדים. תקציב זה מכסה את החודש ה-11, תקציבים נוספים לתכניות חינוכיות מגוונות בגני הילדים, הרחבה של גני ילדים בהם הצהרונים מוזלים, ופרוייקטים נוספים. אין ספק שגידול זה מעיד על הרצינות בה מתייחסים אל הגיל הרך כל הדרגים בעירית ירושלים, מראש העיר, דרך ראש מנהל חינוך, הגזברות וכל הדרג המקצועי במנחי. דבורה גבעתי, הממונה על גני הילדים תוודא שהתקציב יחולק בצורה הטובה ביותר לטובת ילדי ירושלים.

 

פניות ציבור

אני תמיד שמחה כשאתם פונים אלי בפניה אישית ובקשה לכל סיוע. הבעיה היא שלעיתים לוקח לא מעט זמן עד שהדברים אכן נפתרים. מרטין וילר, עוזרי שמרכז את פניות הציבור עובד עליהם לעיתים במשך חודשים, כשכל הזמן אנחנו מנסים לחשוב אם יש עוד זווית שבה ניתן לפעול כדי לגרום לדברים לקרות. ולכן, כשדברים נפתרים- זו אכן שמחה גדולה.

פניית ציבור אחת שנפתרה היא מקום עבור AA, אלכוהוליסטים אנונימיים. קיבלתי פניה מחברה באלכוהוליסטים אנונימיים, אשר סיפרה לי כי המבנה בה הם פועלים נמכר, ולפיכך אין להם יותר היכן להיפגש. אני חושבת שזו מחויבות ברורה של כל עירייה לספק מקום מפגש לארגון כל כך חשוב. לפיכך שילבתי כוחות עם אגף הרווחה, שהדרג המקצועי שם עשה את כל שביכולתו כדי למצוא מקום עבור ארגון חשוב זה, ולאפשר לכל מי שזקוק למפגשים אלו להמשיך להשתתף בהם.  ואכן, לא מזמן התבשרנו כי נמצא מקום לארגון וכי הוא יוכל להמשיך בפעילותו המבורכת.

המשוגעבקעה. מי שעוקב אחרי העדכונים שלי ודאי זוכר את גן המשחקים בבקעה שממש בשבוע בו נכנסת לתפקיד היו אמורים להרוס אותו ולאחר פניה שלי לאחראים על מתקנים במנחי ובשפ"ע בוטלה ההריסה. אך ביטול ההריסה הוא רק שלב אחד , לאחר מכן היה צריך לשפץ את המקום. כאן כבר נדרש תקציב של מאות אלפי שקלים. לשמחתי ראש העיר ולשכתו התערבו אישית בעניין כדי לוודא שהתקציב ימצא, וכך שופץ המתקן ובימים אלו הוא נפתח לשימוש התושבים. זה אמנם לקח כמעט שנתיים, אך בסוף זה קרה, מה שמעיד שהסבלנות משתלמת.

(הצילום: מתוך כתבה שפורסמה ב"זמן ירושלים").

אתם תמיד מוזמנים לפנות אלי, אני תמיד כאן בשבילכם, ובברכת שנה שבה נרגיש את פירות עמלנו למען ירושלים,

שנה טובה

רחל

עדכון יולי 2010: אחד הפרויקטים החשובים לעיר יצא לדרך, בשורות גדולות למנהלים הקהילתיים ועוד...

שלום לכולם, אני לא יודעת אם אתם זוכרים את מייל העדכון הראשון שכתבתי, מעט לאחר שהתחלתי את פעילותי במועצת העיר. באותו מייל סיפרתי לכם על התחושה המדהימה שיש לי מכך שניתן לשנות, ניתן לגרום לכך שיהיה טוב יותר בירושלים. תחושה זאת לא מרפה ממני, למרות הנפילות לפעמים, האכזבות, והקשיים. עדיין, קורה כל כך הרבה, ואני באמת מרגישה ויודעת שאני משפיעה על חייהם של כל כך הרב אנשים- לטובה.



פרוייקט אחד כזה הוא החודש ה-11. השנה ב-80 גנים התקיים חודש לימודים נוסף, ובשנה הבאה משוריין לנו תקציב לכל הגנים של מנח"י במזרח ובמערב העיר. פרוייקט זה הוא חלק ממכלול של פעילויות שאנו עמלים עליהן עבור משפחות צעירות בירושלים. המטרה היא להפוך את העיר למותאמת לנו, המשפחות הצעירות. יש עוד תכניות רבות בקנה, ואני מקווה שהן יצאו לפועל כמו פרוייקט זה.

כמובן שהצלחת פרוייקט זה מותנת בשיתוף פעולה מלא שלי עם הדרג המקצועי וראש העיר. לשמחתי אני זוכה לשיתוף פעולה כזה. פרוייקט זה הוא תקדימי ברמה לאומית ולפיכך זכה לסיקור בתקשורת הארצית, גם בחדשות, וגם בתכנית בוקר.



בשורה גדולה למנהלים הקהילתיים:



כשקיבלתי על עצמי את תיק המנהלים הקהילתיים, ידעתי שמצפה לי שם עבודה רבה מאד. המטרה בסופו של דבר היא שהמנהל הקהילתי ישקף לנו בעירייה את הצרכים של התושבים. לעיתים קרובות יוצא לי לדבר עם תושבים שכועסים על מחדל כלשהוא, ואני מסבירה, שרוב המחדלים הם לא מכוונה רעה אלא פשוט מהעדר יכולת של העירייה להכיר את הנעשה עד הסוף בכל שכונה, ולהבין את ההקשר השכונתי הרחב. זה בדיוק תפקידו של המנהל הקהילתי. כאשר מי שמוביל את התפקיד הזה במנהל הקהילתי הם העובדים הקהילתיים והמתכננים הפיזיים. הבעיה הייתה שלעובדים הקהילתיים היה אחוז משרה זעיר, עם משכורת זעירה, ובלי תקציב לפעילות (עבור פלאיירים, עיתון שכונתי וכדומה).



לפיכך במהלך מתבקש שינינו את המבנה הארגוני בתוך העירייה וכך פינינו משאבים גדולים- גם כדי להגדיל את אחוז המשרה של העובדים הקהילתיים- גם את השכר, וגם יצרנו תקציב לפעילות. המשמעות של שינוי זה הוא שזה הזמן שאתם, התושבים תפנו למנהל הקהילתי בכל בעיה שמציקה לכך, אך יותר טוב, בכל יוזמה שיש לכם לשיפור פני השכונה- לא רק במובן הפיזי אלא גם בשיתופי פעולה בין בתי ספר, גני ילדים, פעילויות לנוער, או כל רעיון אחר שיש לכם. כדי להוציא לפועל את הפתרון הזה, נדרש כאן שיתוף פעולה נרחב במיוחד: של מנהלי אגפים- פנאי קהילה ותכנון אסטרטגי, של ראש העיר, ואפילו של שר הרווחה- שהוסיף לנו תקנים. ככה זה בפוליטיקה, אין הצלחות של איש אחד, הכל תמיד נעשה בשיתוף פעולה.



קריית יובל שוב בכותרות:



לאחרונה פנתה אליי קבוצת תושבים וסיפרה ששכונת קרית יובל מלאה בפלאיירים על פתיחת בית ספר של "בית יעקב" בשכונה. בי"ס כזה מנוגד לכל ההסכמים הקואליציוניים ושבעל פה עם החרדים. פניתי לגורמים המתאימים בעירייה ולאחר שהערתי את תשומת ליבם לעניין ביה"ס, הסתדר שזהו אכן ניסיון של קבוצת תושבים חרדית מבית וגן ומעטים מהשכונה, ולאחר שעבדתי על זה, הובהר שבית הספר לא יכל להיפתח. סיפוק זה מוכיח את חשיבות העבודה של התושבים עם העירייה. לעיתים קרובות אתם יודעים מה יודעים מה קורה בעיר. אם יש בעיה או כל עניין שהוא שדורש טיפול, אתם מוזמנים לפנות אלינו. "פרוייקט" העיר ירושלים – שהציבור הפלורליסטי ירגיש בה נוח – הוא פרויקט שצריכים להיות שותפים לו התושבים, העירייה, הממשלה ויהדות התפוצות. וככל שניטיב לשתף פעולה כך מהר יותר נרגיש את התוצאות.





פניות ציבור- והפעם, הסקייטרים המופלאים:



לפני מספר חודשים פנתה אליי קבוצה אנרגטית, פעילה וירושלמית במהותה במובן הזה שהם לוקחים את העניינים לידיים. קבוצה של בני נוער סקייטרים, שמנסה לגרום לכך שיהיה בירושלים פארק סקייטרים ראוי לשמו. נפגשתי איתם ונדבקתי בהתלהבות שלהם, והשתכנעתי שדרוש בירושלים פארק סקייטרים כעוד מענה לשעות הפנאי של בני נוער בעיר. השלב הראשון היה מציאת שטח מתאים לתכנון פארק כזה. פניתי לסגן רה"ע קובי כחלון ששיתף פעולה באופן מלא, ואיתרנו קרקעות אפשריות. אז בעצם מה שצריך זה שלושה דברים: לשכנע את הגורמים הרלוונטים בחשיבות העניין, לאתר שטח ולגייס כספים. כך עשינו – רשות הספורט, השתכנעה מהר מאוד, ובפגישה שקיימנו עם קובי כחלון הציעו לנו שטח בגן הפעמון. וכעת המאבק הוא על גיוס הכספים...אמשיך לעדכן בהמשך...


ועוד כמה קטנות...

ראו ראיון שלי במסגרת כתבתה של דפנה ליאל בחדשות ער' 2. והפעם – הנושא המקומם של תמיכות כספיות של משרד החינוך למוסדות החזרה בתשובה.

וגם, אירועים קרובים:


היום, בשעה 18:00, "אומרים לא למדינת הולילנד"! הפגנת ענק מול מיזם הולילנד. פרטים בדף הפייסבוק של מטה המאבק. 



"צאו מהביצות – הצעירים נשארים בירושלים" – ביום א' הקרוב יתקיים בבית כנסת רמב"ן רב שיח שמטרתו חיזוק קהילות הצעירים בעיר והקמת קהילות חדשות. אני משתתפת באירוע, לצד הרב רפי פוירשטיין, יוצרת "סרוגים" חווה דיבון ועוד רבים וטובים. בין לבין יוקרנו קטעי הסדרה "סרוגים" ובסיום האירוע יתקיימו מפגשים להקמה של קהילות חדשות.

"הלילה לא לומדים תורה" – בערב ט' באב, במנהל קהילתי בבקעה, יתקיים פאנל שכותרתו "אם אשכחך ירושלים". בהשתתפותי ורבים וטובים נוספים, כמו פרופ' נעמי חזן, ח"כ עתניאל שנלר ועוד.

היא היתה חזקה מהרוח- לזכרה של ענת דותן-עמר

בימים אלו מלאו חודש ימים להליכתה בטרם עת של אחת הנשים היקרות ונהדרות ביותר שזכיתי להכיר, ענת דותן-עמר. פוסט זה מוקדש לזכרה.

לעיתים קרובות יש לי את ההרגשה העמוקה שאני חלק מקבוצה הולכת וגדלה של צעירים שהחליטו לקחת אחריות על מה שקורה במדינת ישראל. קם דור חדש, של צעירים אידיאליסטים וחדורי תחושת אחריות לחברה הישראלית, לסביבה שבה אנו חיים, לקהילות המגוונות ולמדינת ישראל. זהו דור שמבשר בשורה שיתכן ותפתיע אתכם: האידיאלים חזרו לאופנה, אידיאלים הם הדבר הבא ובגדול. מדובר בצעירים שיכולים ללכת לעשות קריירה וכסף טוב בכל מיני מקומות עבודה, ובוחרים לחיות חיים פשוטים יותר אך מלאי תחושת שליחות ועשייה. נדמה לי שבסופו של דבר הכל נובע מהבנה עמוקה שאנחנו חייבים לעשות את המכסימום כדי שיהיה טוב לחיות במדינת ישראל, כי זאת המדינה היחידה שיש לנו.

אנחנו בעצם הדור השלישי למדינת ישראל. היה את הדור שהקים את המדינה. הם נתנו את נשמתם כי להקים לנו מדינה עצמאית, והם כל כך רצו שהמדינה הזאת תהיה מדינה רגילה, שהם חינכו כך את ילדיהם. כך גדל הדור השני שהאמין שתפקידו לדאוג לכך שלו אישית יהיה טוב יותר, כחלק מתפיסת עולם לפיה אנו מדינה רגילה שבה כל אחד דואג לעצמו, ובסך הכל טוב לחיות בה. אבל פתאום גילינו שזה לא ממש עובד, שאנחנו עוד לא ממש יכולים להרשות לעצמו שכל אחד ידאג לעצמו ולעצמו בלבד. יש עוד הרבה מאוד משימות לאומיות שמחכות לנו, יש עוד יותר מידי עשיה שצריכה להעשות, ואמנם לא עלינו המלאכה לגמור, אך בהחלט אין אנו בני חורין להבטל ממנה, ועוד מוקדם שכל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו. כך קם דור חדש שלוקח אחריות. דור שיכול לחיות חיים טובים ונעימים, כל אחד לעצמו, אבל יותר ויותר מבני הדור שלנו עסוקים בפעילות למען החברה הישראלית.

ענת היתה ממבשרות התנועה החדשה של אידיאליזם מבחירה. היא חיה את כל חייה מתוך תחושת אחריות לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, ועלי לציין שהיא הייתה האידיאליסטית הכי קולית שיצא לי להכיר. האובדן שלה עבור החברה הישראלית הוא עצום, והתחושה היא שאנחנו אפילו עוד לא יודעים מה היא היתה מספיקה לעשות לולא נפטרה בטרם עת.

ענת דותן- עמר נפטרה מספר ימים לאחר לידת בנה הבכור. הצוואה אותה היא הותירה עבורנו היא שנמשיך לעבוד קשה ונדאג אנו לדור הבא של מדינת ישראל, נדאג שלדור הבא ובתוכו בנה הבכור, יהיה טוב יותר לחיות במדינת ישראל.

יהי זכרה ברוך.

מחיר הפלורליזם

לפני שבוע, בועדת תכנון ובניה הרגשנו את המחיר אותו אנו משלמים על היותנו ציבור פלורליסטי.

ציבור פלורליסטי, כך אנו קוראים לעצמנו, הציבור הלא חרדי בירושלים. מה שמיחד אותנו מהציבור החרדי, היא היותנו מגוונים, ומעוניינים לשמר על המגוון הזה. העניין הוא שהמגוון הזה מקשה מאוד על איחוד כוחות, כי כל אחד הוא קצת שונה. אנחנו לא מתנהגים כאיש אחד, ולא חושבים כאיש אחד. לכל אחד יש את דעתו ועמדתו. אבל כשיש משהו שהוא חשוב לנו במיוחד, אנו יודעים בכל זאת לאחד כוחות. עשינו זאת פעם אחת, בבחירות לעיריית ירושלים לפני שנה וחצי. התאחדנו כולנו כאיש אחד, על כל המגוון שלנו: חילוניים, מסורתיים, דתלש"ים, קונסרבטיבים, רפורמים אורתודוקסים- התאחדנו כולנו כדי שיהיה לנו ראש עיר לא חרדי. כולם, אמרו שאין לנו סיכוי, שכנעו שאותנו שזה אבוד, הסבירו לנו שוב ושוב שהלא חרדים תמיד מתפצלים ורק החרדים יודעים לשמור על איחוד כוחות. אמרו והסבירו, אבל למרות הכל הצלחנו, כן כן הצלחנו, התעלינו מעל ההבדלים, ובחרנו בניר ברקת לראשות העיר.

לא קל לשמר ציבור כל כך שונה ומגוון ביחד כאיש אחד, אבל כמו שהבנו בבחירות שאין לנו בריריה אחרת, כך אנו צריכים לשנן זאת לעצמנו יום יום שעה שעה. כוחנו באחדותנו, ואנחנו צריכים לשמור על קואליציה עם המגוון ועם השונות. הצלחנו לא רע, שנה וחצי, אך ביום שני האחרון- ולפחות לעת עתה- זה נגמר.

ביום שני האחרון היתה הצבעה בנושא שקשור למזרח העיר, שפפה אללו סגן ראש העיר מטעם מרצ, וחברי סיעתו לא הרגישו שהם יכולים להצביע על פי המשמעת הקואליציונית שהוטלה על כולנו. לפיכך פפה הצביע נגד. בעקבות הצבעתו של פפה, ברקת נטל ממנו את סמכויותיו כסגן ראש עיר, ובתמורה פפה וחברי סיעתו עזבו אל האופוזיציה. לצערי זה קצת מזכיר לי את מפלגות הימין שתמיד מצליחות להפיל כל ממשלת ימין כי היא לא ימנית מספיק עבורם. התחושה שהכל צריך להתאים לאידיאולוגיה שלך במאה אחוז, בלי להבין שאתה חלק מקואליציה וברור שיש הבדלים בין המפלגות- אחרת כולנו היינו באותה מפלגה- ואז איפה הפלורליזם ואיפה הדמוקרטיה? אבל צריך לדעת מתי אין לנו ברירה אלא להישאר מאוחדים. כולנו צריכים לזכור שאין לנו ברירה אלא לותר מעט על ערכינו- לעשות זאת בכאב גדול, אך למען מטרה גדולה יותר. להשאיר את ירושלים עיר שמותאמת לכל החברה הישראלית היא מטרה גדולה יותר.

יבוא יום וההיסטוריה תשפוט אותנו, תשאל השאלה איך זה שלמרות שהציבור הפלורליסטי היה רוב בעיר, ולמרות שנבחר ראש עיר חילוני, בסופו של דבר העיר התחרדה. התשובה תהיה שהיה ויכוח על תכנית מסויימת, ולכן מר"צ פרשו, ולמרות שאף אחד לא רצה שזה יקרה, זה פשוט קרה. הבעיה היא שזאת לא תשובה טובה מספיק.

זו ההזדמנות לקרא לפפה ולסיעת מר"צ- אתם הנציגים של החילוניות הקלאסית של ירושלים. מקומכם הטבעי ביותר הוא בתוך קואליציה בראשותו של ניר ברקת. הרי כולנו יחד יצאנו לרחובות לפני שנה וחצי כדי לוודא שיהיה פה ראש עיר חילוני. תחזרו הביתה- תחזרו לקואליציה- מקומכם איתנו. בואו נמשיך לעבוד יחד כדי שכולנו נוכל לחיות בירושלים. אין לנו ברירה אחרת.

רשמים מועדת תכנון ובניה

אני חברה בועדת תכנון ובניה. זאת ועדה שמתכנסת מידי יום שני, ומתקבלות בה החלטות חשובות במיוחד. כולנו מכירים את הועדה מההחלטות הגדולות: תכניות ענקיות, תכנית מתאר, החלטות רחבות היקף שמשפיעות על העיר. אך יש לא מעט דיונים שהם מאוד אישיים: שכנים שרוצים לפתוח מרפסת, אך זה יסתיר לשכנה מתחת את האור, או משפחה שרוצה להרחיב את דירתה, ומנגד שכנים מבוגרים מאוד, שבניהם שמגיעים לדיון מספרים שאלו שנות חייהם האחרונות, והם לא יעמדו ברעש ובאבק בחודשי הבניה האינסופיים.
וזה מזכיר לי את הציור של ברויגל שתלוי לי בחדרי בעיריה- נפילתו של איקרוס. בתמונה רואים אדם חורש את האדמה, ליד הים, ורק בקצה התמונה רואים רגל של מישהו בתוך המים. הסיפור של איקרוס הוא טרגדיה ידועה. איקרוס רצה לעוף, הוא בנה לעצמו כנפיים, וחיבר אותם עם דונג. כאשר הוא התקרב לשמש הדונג נמס והוא נפל למים. ברוייגל בציורו מצייר אותו בצד הציור, ומקובל לחשוב כי הוא מראה בעצם שהטרגדיה של אדם אחד בדרך כלל בכלל לא נראית על ידי העולם. האיכר ממשיך לחרוש ולא שם לב בכלל שחלומו של אדם אחר נשבר לרסיסים.

את המסר הזה אני משתדלת לזכור בועדת תכנון ובניה. לזכור שאנחנו צריכים לשים לב לטרגדיה ולחלום של כל אדם. לנו אסור שהנפילה של איקרוס תעבור לידינו בלי לשים לב. יש לנו אחריות לכל מי שחי בעיר הזאת.

שלכם,
רחל עזריה

בשורות ענקיות להורים בירושלים, מאבק בבית כנסת "החורבה" ועוד...

החודש ה-11

אני שמחה לבשר על התרחבות דרמטית של פרויקט גני הילדים בחודש יולי. בשנה שעברה קיימנו פיילוט מוצלח ב-12 גנים. השנה זה מתרחב ל-80 גנים במגזר היהודי ובמגזר הערבי, בשאיפה שבשנה הבאה כל גני מנח"י ברחבי העיר יופעלו גם בחודש יולי. הפרויקט הזה מטיב עם אוכלוסיות מגוונות: עם הילדים שלא צריכים לעבור לקייטנה ולהתרגל למדריכה חדשה, ועם ההורים שמלבד העובדה שהקייטנה זולה יותר, זה נותן להם שקט נפשי בידיעה שילדיהם נמצאים במסגרת העירונית הרגילה המפוקחת על ידי מנח"י ולאוכלוסיות מעוטות יכולת שזוכות להנחות כספיות מרחיקות לכת. בסופו של דבר המטרה היא להיטיב עם אוכלוסיית המשפחות הצעירות בירושלים ולעזור לצעירים להישאר בעיר.

בית כנסת "החורבה"

המאבק על שמירת בית כנסת החורבה כאתר מורשת לאומי כפי שהוא אמור להיות, עלה מדרגה בשבועות האחרונים. כרגע עיקר הקמפיין הוא תקשורתי וכולל גם אירועים ציבוריים. כפי שפרסמנו, קיימנו שירה בציבור ביום ירושלים  וכמו תמיד באירועים כאלה, הייתה התייחסות תקשורתית נרחבת. בקמפיין הזה אנחנו יכולים לנצח ולגרום למקום הזה להיות מה שהוא אמור להיות – אתר מורשת לאומי. זה הזמן להיתרם. אז מה אתם יכולים לעשות? - הייתם שם? קרה משהו? לא הכניסו אתכם? שמעתם סיפורים קשים? יידעו אותנו. אנחנו אוספים את הסיפורים האלה.

יום ירושלים

יום ירושלים מאחורינו, ולמרות שבהתחלה חששתי מכך שהיום הזה יהיה שוב דרך של התקשורת הארצית לנגח  את העיר ירושלים, לשמחתי בלי קשר לתקשורת נהניתי מאוד מהאירועים בעיר ואני מקווה שכך גם כולם. זו הייתה הזדמנות להשמיע קולות מורכבים יותר בתקשורת הארצית. אני רואה בזה את אחד התפקידים שלי שכולם בארץ ידעו עד כמה העיר הזו מדהימה ונהדרת.

קרית יובל

הסערה התורנית ביחסי חרדים – לא חרדים היא שוב סביב קרית יובל. ביום שלישי האחרון רה"ע ברקת סייר בשכונה, ואפילו סדר היום של הסיור גרר חילוקי דעות. בשכונת קרית יובל כ-13,000 בתי אב, מתוכם כ-400 בתי אב חרדים. במילים אחרות – קרית יובל היא שכונה פלורליסטית שמתוכה מיעוט חרדי. השכונה אינה מתחרדת. למרות שנעשים מאמצים עילאיים לשכנע אותנו שגוננים, קטמון הישנה, בקעה וכל שכונה שהיא מתחרדת, המציאות והמספרים מוכיחים שלא כך היא. הגיע הזמן שנפנים את זה שאנחנו רוב ושנפסיק לדאוג כל כך ופשוט נהנה מהעיר המגוונת שלנו. יחד עם זאת, כמו שכולנו עשינו בבחירות האחרונות, יצאנו לרחובות ותבענו את זכויותינו, כך גם בהקשר של קרית יובל.

בריכת ירושלים, או מה קורה בעירית ירושלים?

בריכת ירושלים ממוקמת בעמק רפאים, והיא מוקד משמעותי עבור רבים רבים מתושבי ירושלים. לאחרונה הודיעו בעלי הבריכה כי הם סוגרים אותה, ומקדמים תוכנית להקמת מגרש חניה. כל האנשים הרלוונטיים בעיריית ירושלים מתנגדים לסגירת הבריכה, ונעשים מאמצים עצומים למנוע את סגירת הבריכה, זה לא פשוט כלל. השבוע השתתפתי בהפגנה נגד סגירת הבריכה. זה מסוג ההפגנות המוזרות שבזמן האחרון אני מוצאת את עצמי, מפגינה בנושאים שבהם אני עוסקת. ואז אני שואלת את עצמי, האם אני פה בעמדת מפגינה, או פה בעמדת משיבה.


ואני חושבת שיש פה עניין עמוק יותר שכולנו צריכים להתאמץ שיחלחל אצלנו, בציבור החילוני/דתי בירושלים. אנחנו בשלטון, אנחנו מקבלים החלטות, אנחנו נמצאים בעמדת הכוח ואנחנו יכולים לודא שהחזון שלנו אודות העיר ירושלים אכן יקרה. אז כמובן שזה לא במאה אחוז כך, יש פה הרבה מאוד מורכבויות: קיבלנו עיר במצב נתון, יש לא מעט קבלת החלטות שנעשית על ידי השלטון המרכזי, אנחנו בקואליציה מקיר לקיר, יש תקציב עירוני סופי (או כמו שהגזבר אומר, עוד לא מצאנו את המכונה שמדפיסה כסף), ומורכבויות נוספות. עם כל זאת, כן, אנחנו מקבלי ההחלטות.



זה אומר שצריך הרבה פחות להפגין נגד, והרבה יותר לשתף פעולה. זה לא פשוט, התרגלנו לזה שכולם בעיריה נגדנו, אבל הדברים השתנו. זה לא אומר שצריך להזניח את כלי ההפגנה, אך לדעת מתי ואיך להשתמש בכלי זה. עד כאן מחשבות בעניין זה.

ובעניין הבריכה, ברור שיחד עם כל הגורמים בעירייה, נעשה הכל כדי שלא תיסגר.

להתראות במים העמוקים

שלכם,

רחל

החינוך בתנופה, דת ומדינה בירושלים, הפגנה בבית כנסת "החורבה" - עדכון חודש מאי 2010

שלום לכולם ויום ירושלים שמח,
עם חידוש הפורמט לשליחת המיילים, אני עוברת לעדכון תדיר יותר, כיוון שכל פעם שכתבתי מייל בפעם האחרונה, הייתי עסוקה בלהחליט מה לא ייכנס למייל... והרי העדכונים, והפעם - במסגרת הבלוג החדש שלי!

דת ומדינה בירושלים-


קמפיין הרב הראשי חוזר. תקציר הפרקים הקודמים – לאחר שפעלנו לגילוי אי סדרים ופערים בין מספר המתפללים המוצהר בבתי הכנסת החרדים לבין מה שהיה בפועל, ולאחר שהוכחנו כי הליך בחירת נציגי בתי הכנסת לגוף הבוחר את הרב הראשי היה מוטה לטובת החרדים ולרעת החילונים והדתיים בירושלים, היועץ המשפטי של משרד הדתות דרש משר הדתות לבטל את ניסיון המחטף ולקיים הליך מוסדר וחוקי שוב מההתחלה. כעת המשרד הודיע כי ההליך הקודם יבוטל והתהליך יתחיל מהתחלה. לפיכך, בתי הכנסת הציוניים בירושלים, היכונו – בקרוב נתחיל את ההליך מהתחלה. זה הסיפור בסופו של דבר- להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק ולוודא שתופסים את המחטפים בזמן. כך גם היה בעניין בתי העלמין. בירושלים בית העלמין מנוהל על ידי חברה קדישא, ולמרות פסיקת בג"צ, אין בית עלמין אזרחי. המשמעות היא שאדם שעלה ארצה מכוח חוק השבות, אך אימו אינו יהודייה והוא נהרג כחייל צה"ל, אין לו בית עלמין מכובד להיקבר בו. לפיכך בג"צ קבע כי בירושלים צריך להיות מוקם בית עלמין אזרחי, אך הנהלת בתי העלמין מטרפדת את המהלך. באחת מישיבות המועצה האחרונות, גיליתי להפתעתי שהיה ניסיון לבצע מחטף על ידי מינוי חברי מועצה חרדים כחברי הנהלת בתי העלמין. טיכסתי עצה עם חברי המועצה דידי הרשקוביץ ויקיר שגב, פנינו לראש העיר ודרשנו גם נציגות חילונית בהנהלה, וכך היה.






קווי ההפרדה –


המאבק בקווי ההפרדה נמשך. כשלמרות פסיקת בג"צ אנחנו כל פעם מגלים את הניסיונות של אגד ומשרד התחבורה לעקוף את הפסיקה החד משמעית של בג"צ לפיה ההפרדה אסורה על פי חוקי היסוד. כך גילינו בשבועות האחרונים שני מקרים כאלה. האחד ניסיון של אגד להקים תחנה מרכזית מיוחדת של קווי הפרדה עבור הציבור החרדי בהר חוצבי. מקומם אותי לחשוב שההפרדה בחברה הישראלית הקצינה כל כך, שאפילו בתחנות האוטובוס החרדים לא יכולים לעמוד יחד איתנו. השני, כשחרדים פנו אלי להתלונן על ההפרדה בכל הקווים היוצאים מירושלים למירון, להילולת ל"ג בעומר. התקשרנו לאגד, גילינו לתדהמתנו שכך הדבר. אתם מוזמנים לקרוא על כך בטור שלי שפורסם בynet ועוסק בעניין.

החינוך לגיל הרך בתנופה –


לקראת השנה הבאה, התנופה בגני הילדים נמשכת. שיפצנו חצרות, הוספנו תוכניות חינוכיות מגוונות והשינוי מתחיל לתת את אותותיו. ישנו גידול ניכר במס' הילדים הנרשמים לגנים העירוניים וכולי תקווה שזה מעיד על כך שיותר משפחות צעירות חילוניות ודתיות נשארות בירושלים. כבר בשנה הקרובה ייפתחו כיתות חדשות בשכונות בקעה, הר חומה, עיר גנים, גבעת מרדכי, וגילה. כחלק מהתנופה הקדמנו את שיפוץ הגנים שנעשה לרוב בקיץ, כבר לפסח האחרון, כדי לאפשר לילדים ליהנות משיפוץ החצר כבר השנה. אתם מוזמנים להביט בתמונות המציגות את השיפוץ שהתקיים בגנים בפסח האחרון. . .

הולילנד-


כל הסיפור של הולילנד הזכיר לכולנו מדוע צריך להיזהר מהרפורמה של חוקי התכנון והבנייה, ולכך קראתי בהפגנה שהתקיימה ביוזמת ארגונים רבים בשבוע שעבר בכיכר ציון. אתם מוזמנים לקרוא על כך.

אירועים קרובים -

הפגנה מול בית כנסת "החורבה" : השבוע עם ישראל יחגוג את יום ירושלים. המונים יגיעו, כמנהג המקובל אל העיר העתיקה והכותל המערבי . אולם החגיגות מסתירות את העובדה שכבר היום הרובע היהודי הופך למרחב חרדי, מדיר נשים ואנטי-ציוני.
יש לנו רובע יהודי אחד והרובע היהודי הזה צריך להיות שייך לכל עם ישראל. בשנים האחרונות קבוצה אחת שמהווה אחוזים בודדים בעם ישראל משתלטת על הרובע היהודי ומנסה להפוך אותו למקום בלעדי שלהם.
בית הכנסת "החורבה" שנפתח מחדש לפני כחודש, בהשקעה ממשלתית ובהשקעת העם היהודי של עשרות מליוני שקלים, הפך בפועל ל"כולל" חרדי, המדיר ממנו נשים, וממדר את כל שאר עם ישראל הבא לבקר בבית כנסת החורבה וברובע היהודי.
תנועת "ירושלמים" תקיים הפגנה ברובע היהודי, ב-12 למאי בשעה 16:00 אחר הצהריים, במטרה ליידע את ציבורהמבקרים על התופעות המתרחשות. מצפה לראותכם...


"תושבים שותפים בירושלים - הכיצד?" - כנס בנושא דמוקרטיה השתתפותית שיתקיים בשישי הקרוב, ה-14/5, במרכז תרבות העמים שברחוב עמק רפאים. אני משתתפת בפאנל יחד עם סגנית רה"ע נעמי צור, מנהל מינהל חברה תרבות ופנאי יוסי שרעבי, מנכ"ל החברה הארצית למתנס"ים איתן מזרחי, ויו"ר מועצת גינות העיר ד"ר אילן אזרחי.
האירוע יחל בשעה 8:30, כולכם מוזמנים!

בברכת יום ירושלים שמח,
אתם תמיד מוזמנים לפנות אלי בכל עניין,
שלכם,

רחל.

לא לקווי מהדרין

קווי ההפרדה משפילים נשים, פוגעים בזכויות יסוד שלהן והם אינם חוקיים במדינת ישראל. כך קבע בג"ץ, ואין דרך אחרת להסתכל על זה.

התחלתי לעסוק בנושא ההפרדה בקווים לאחר שנפגעתי מאגד על רקע אפליה נגד נשים: בתקופת הבחירות המוניציפאליות ביקשתי כמו כל מועמד למועצת העיר לפרסם את תמונתי על אוטובוס. כשפניתי לאגד, הם הפנו אותי לחברה המפיקה ושם סיכמו איתי על מחיר ודרשו שהקמפיין לא יכלול תמונת אשה. הסברתי שאני מועמדת למועצת העיר, אשה דתית, אם לשתיים וכל תמונותיי צנועות. אך התשובה היתה: "זה לא משנה, בחורה זו בחורה. אשה באשר היא, בת 70 או בת שלוש לא תופיע על שום אוטובוס בירושלים, לא בשכונות חרדיות ולא בשכונות חילוניות".

החלטה זו פוגעת בזכותן של נשים להיבחר למועצת העיר, זכות יסוד בחברה הדמוקרטית. התברר כי קבוצה קטנה יכולה לכפות על כולנו את תפיסת עולמה המנוגדת לתפיסת עולמנו. בעזרת בג"ץ הופיעו תמונותיהם של חברי הרשימה, גברים ונשים, על גבי האוטובוסים בעיר.

סיפור זה הציף את הקשר המיוחד בין "אגד" לבין עסקני הציבור החרדי, שכופים על כולנו את תפיסת עולמם. קווי ההפרדה שתמיד נראו לי תמימים, "כמה חרדים שנוסעים בקו שבו נשים יושבות מאחור והכל בסדר", אינם כאלו; כ-2,500 נסיעות ביום מתבצעות בקווים נפרדים במגוון ערים: ערד, חיפה, פתח תקווה, אשדוד. הם רק הולכים ומתרבים.

בקווים אלו, נשים המסרבות להישמע לתכתיבי ההפרדה חוות אלימות מילולית ופיזית. הם פוגעים בציבור ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שכן העלייה בתדירותם מובילה לירידה בכמות הקווים הרגילים. יתרה מכך, הם משמשים ציבור לא חרדי גדול; בירושלים לדוגמה מרבית הקווים המגיעים למרכז ההיי-טק העירוני הם קווים נפרדים.

מעבר לכך, אין בסיס הלכתי להפרדה. הרב משה פיינשטיין, גדול הפוסקים החרדים של המאה הקודמת, נשאל בעניין ופסק כי גבר שלא מסוגל לעמוד ליד אשה באוטובוס, צריך ללכת הביתה, לא לדרוש מנשים התנהגות אחרת.

חמושה בתובנות אלו יצאתי למאבק, סבורה שבכך מסתכם העניין, שמדובר במאבק של הציבור הלא חרדי על המרחב הציבורי, על הזכות של כולנו לתחבורה ציבורית טובה. אז גם החלו שיחות הטלפון של נשים וגברים חרדים שביקשו לתמוך במאבק. מתברר שנשים חרדיות רבות סובלות מההפרדה, וכששאלתי אותן למה הן לא מניפות את נס המרד ולא מוחות בקול, הן אמרו שאינן יכולות, שינדו את ילדיהם, שהם לא יתקבלו לבתי הספר האיכותיים, שהחברה תתנתק מהם מחשש להשפעה מזיקה על הילדים.

אחת מהן, אשה חסידית ואם לילדים קטנים, אמרה שלפעמים היא חושבת שטוב שהקדוש ברוך הוא ברא גם חילונים כי הם יכולים לעזור לחרדים במקומות בהם הם לא יכולים לעזור לעצמם.

בסופו של דבר, פגיעה בזכויות אדם לעולם אינה יכולה להיות מוצדקת באמירה ש"כך הם נוהגים", ושניתן להם לנהל לבד את ענייניהם. גם החרדים הם בני אדם, גם הם רוצים לחיות חיים נורמאליים. נשים חרדיות לא מעוניינות לשבת בחלק




האחורי של האוטובוס. ילדים חרדים לא מעוניינים להיות מופרדים מהוריהם בנסיעה, ונשים קשישות חרדיות לא מעוניינות לעלות מהדלת האחורית שמסוכנת מאוד בשל חוסר תשומת לב של הנהג.

אין שום הצדקה בעולם להושיב אף אשה בירכתי האוטובוס. זו פגיעה בציבור החילוני, המסורתי והדתי, וכן, זה פוגע גם ברבים בציבור החרדי. לפיכך ממשלת ישראל אחראית לדאוג לכך שלא יתקיימו קווים כאלו, שלא יפלו נשים בתחבורה הציבורית, שמיעוט קיצוני חרדי לא יכפה את תפיסת עולמו על המרחב הציבורי.

כבר לא מדובר על "מה שקורה אצלם בבית או אצלם בצלחת". מדובר במה שמתרחש ברחוב ובאוטובוסים של כלל החברה הישראלית.