קווי ההפרדה משפילים נשים, פוגעים בזכויות יסוד שלהן והם אינם חוקיים במדינת ישראל. כך קבע בג"ץ, ואין דרך אחרת להסתכל על זה.
התחלתי לעסוק בנושא ההפרדה בקווים לאחר שנפגעתי מאגד על רקע אפליה נגד נשים: בתקופת הבחירות המוניציפאליות ביקשתי כמו כל מועמד למועצת העיר לפרסם את תמונתי על אוטובוס. כשפניתי לאגד, הם הפנו אותי לחברה המפיקה ושם סיכמו איתי על מחיר ודרשו שהקמפיין לא יכלול תמונת אשה. הסברתי שאני מועמדת למועצת העיר, אשה דתית, אם לשתיים וכל תמונותיי צנועות. אך התשובה היתה: "זה לא משנה, בחורה זו בחורה. אשה באשר היא, בת 70 או בת שלוש לא תופיע על שום אוטובוס בירושלים, לא בשכונות חרדיות ולא בשכונות חילוניות".
החלטה זו פוגעת בזכותן של נשים להיבחר למועצת העיר, זכות יסוד בחברה הדמוקרטית. התברר כי קבוצה קטנה יכולה לכפות על כולנו את תפיסת עולמה המנוגדת לתפיסת עולמנו. בעזרת בג"ץ הופיעו תמונותיהם של חברי הרשימה, גברים ונשים, על גבי האוטובוסים בעיר.
סיפור זה הציף את הקשר המיוחד בין "אגד" לבין עסקני הציבור החרדי, שכופים על כולנו את תפיסת עולמם. קווי ההפרדה שתמיד נראו לי תמימים, "כמה חרדים שנוסעים בקו שבו נשים יושבות מאחור והכל בסדר", אינם כאלו; כ-2,500 נסיעות ביום מתבצעות בקווים נפרדים במגוון ערים: ערד, חיפה, פתח תקווה, אשדוד. הם רק הולכים ומתרבים.
בקווים אלו, נשים המסרבות להישמע לתכתיבי ההפרדה חוות אלימות מילולית ופיזית. הם פוגעים בציבור ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שכן העלייה בתדירותם מובילה לירידה בכמות הקווים הרגילים. יתרה מכך, הם משמשים ציבור לא חרדי גדול; בירושלים לדוגמה מרבית הקווים המגיעים למרכז ההיי-טק העירוני הם קווים נפרדים.
מעבר לכך, אין בסיס הלכתי להפרדה. הרב משה פיינשטיין, גדול הפוסקים החרדים של המאה הקודמת, נשאל בעניין ופסק כי גבר שלא מסוגל לעמוד ליד אשה באוטובוס, צריך ללכת הביתה, לא לדרוש מנשים התנהגות אחרת.
חמושה בתובנות אלו יצאתי למאבק, סבורה שבכך מסתכם העניין, שמדובר במאבק של הציבור הלא חרדי על המרחב הציבורי, על הזכות של כולנו לתחבורה ציבורית טובה. אז גם החלו שיחות הטלפון של נשים וגברים חרדים שביקשו לתמוך במאבק. מתברר שנשים חרדיות רבות סובלות מההפרדה, וכששאלתי אותן למה הן לא מניפות את נס המרד ולא מוחות בקול, הן אמרו שאינן יכולות, שינדו את ילדיהם, שהם לא יתקבלו לבתי הספר האיכותיים, שהחברה תתנתק מהם מחשש להשפעה מזיקה על הילדים.
אחת מהן, אשה חסידית ואם לילדים קטנים, אמרה שלפעמים היא חושבת שטוב שהקדוש ברוך הוא ברא גם חילונים כי הם יכולים לעזור לחרדים במקומות בהם הם לא יכולים לעזור לעצמם.
בסופו של דבר, פגיעה בזכויות אדם לעולם אינה יכולה להיות מוצדקת באמירה ש"כך הם נוהגים", ושניתן להם לנהל לבד את ענייניהם. גם החרדים הם בני אדם, גם הם רוצים לחיות חיים נורמאליים. נשים חרדיות לא מעוניינות לשבת בחלק
האחורי של האוטובוס. ילדים חרדים לא מעוניינים להיות מופרדים מהוריהם בנסיעה, ונשים קשישות חרדיות לא מעוניינות לעלות מהדלת האחורית שמסוכנת מאוד בשל חוסר תשומת לב של הנהג.
אין שום הצדקה בעולם להושיב אף אשה בירכתי האוטובוס. זו פגיעה בציבור החילוני, המסורתי והדתי, וכן, זה פוגע גם ברבים בציבור החרדי. לפיכך ממשלת ישראל אחראית לדאוג לכך שלא יתקיימו קווים כאלו, שלא יפלו נשים בתחבורה הציבורית, שמיעוט קיצוני חרדי לא יכפה את תפיסת עולמו על המרחב הציבורי.
כבר לא מדובר על "מה שקורה אצלם בבית או אצלם בצלחת". מדובר במה שמתרחש ברחוב ובאוטובוסים של כלל החברה הישראלית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה