החופש גדול עלינו

בימים האחרונים חגגנו את ל"ג בעומר ובמקום להיות עסוקים באיסוף קרשים עם הילדים ובציפוי תפו"א, מצאנו את עצמנו שוב בלחץ: מה נעשה עם חופשת הילדים בת היומיים שנכפתה עלינו סתם כך באמצע חודש עבודה צפוף, מעייף, ומלא בחופשים ממילא?

אבהיר מראש- אנחנו, ההורים, מאוד אוהבים לבלות ימי חופשה עם ילדינו. יום העצמאות למשל היה תענוג. כולנו יחד כמשפחה יצאנו לבלות: טיילנו, עשינו פיקניק, פגשנו חברים. אפילו היה לנו זמן לדבר קצת על קום המדינה וללמד קצת היסטוריה. במילים אחרות, זו הייתה הזדמנות לחוויה משפחתית מצוינת ואין כמו חופשה משפחתית משותפת כדי למלא מצברים.

אך מה שקשה עד בלתי אפשרי הם אותם ימים שבהם הילדים שלנו בחופש ואנחנו לא.
 

או אז, אנחנו לא מבלים איתם ולא נמצאים איתם, אלא רק עסוקים בלמצוא להם "סידור".
במקרה הטוב מסנג'רים את סבא וסבתא, במקרה הפחות טוב מחפשים בייביסיטר או במקרה הכי גרוע, שלצערנו שומעים על כך יותר ויותר, הורים משאירים את ילדיהם נעולים בבית בזמן שהם יוצאים לעבודה. הסיבה: אין לנו מספיק ימי חופש בשביל הימים האלו.

החשבון פשוט.
על פי חוק, עובדים זכאים לכשבועיים ימי חופש בשנה, מלבד החגים. לעומת זאת לילדים שלנו יש 76 ימי חופש בשנה שחופפים לימי עבודה. נשמע בלתי אפשרי? אך זה נכון!
אז איך זה שכולם תמיד הסתדרו? ומדוע עכשיו זה הפך כל כך קשה?

גם כאן התשובה פשוטה.
שוק העבודה השתנה בצורה דרמטית בשנים האחרונות. כיום אין אפשרות לפרנס משפחה ממשכורת אחת. ועל מנת לשרוד כלכלית, וכן, גם על מנת להתפתח ולהתעצם- שני ההורים יוצאים לעבוד. בנוסף, כיום לסבים ולסבתות יש חיים משלהם, רבים מהם עובדים, ולא בהכרח פנויים לשמור על כל הנכדים שלהם.
 

אך מסתבר שיש עוד שינוי אחד משמעותי בשוק התעסוקה- לדור שלנו יש פחות ימי חופש מאשר להורינו. למה? כי בעבר אנשים עבדו באותו מקום עבודה במשך עשרות שנים ואילו כיום רבים מאיתנו מחליפים מקומות עבודה כל שלוש שנים בערך. שינוי זה משפיע דרמטית על ימי החופשה שלנו, כיון שעל פי החוק בישראל עובד זכאי ל 10-14 ימי חופש בכל שנה במהלך ארבע שנות העבודה הראשונות. מהשנה החמישית ואילך עולים מספר ימי החופשה בעוד כיומיים כל שנה, וכך, ככל שהשנים עוברות-מספר ימי החופש עולה. כהורים צעירים בשוק התעסוקה של היום, נראה שלנצח יהיו לנו מעט ימי חופש.

למרות השינויים הדרמטיים בשוק העבודה בשנים האחרונות, הרי שמספר ימי החופשה של הילדים או חישוב ימי החופשה של ההורים - לא השתנה כלל וזה יוצר מתח בלתי נסבל בין הרצון להיות עם הילדים לצורך לפרנסם.

אני מברכת את שר החינוך שי פירון שהודיע שהוא מסכים עם הטענות שלנו, ולקח על עצמו את הטיפול בנושא. אך חשוב לזכור שהצורך האמיתי הוא בהקמת ועדה משותפת רחבה של משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד הכלכלה, ולחשוב באופן יצירתי כיצד יוצרים איזון בין ימי החופשה שלנו ההורים ושל הילדים שלנו. פתרונות כאלה קיימים כבר היום, דוגמת זו של הורים עובדים לשינוי המדבר על חופש ביום שישי וקיצור החופשים עם הימים שנותרו, וועדת סלאבין שהציעה לקצר את החופש הגדול בחודש.

בפעם האחרונה שיצאו המשפחות הצעירות לרחובות, לפני שנתיים, זה הסתיים בחינוך חינם מגיל 3 וצהרונים מסובסדים. הפעם, הקשיבו למחאה הציבורית שהרמנו די מהר, ומשרד החינוך הקים מיד ועדה שתעסוק בנושא שאני אחת החברות בה. למדו להקשיב לנו לפני שנאלצנו לצאת שוב לרחובות עם העגלות ותיקי ההחלפה. זו כבר בשורה משמחת שאולי מסמנת שיש כוונה אמיתית למצוא פתרון. 

פתיחת הסינמה סיטי בשבת: הסיפור מאחורי הקלעים

בשבועות האחרונים עולה שיח ציבורי בנושא פתיחת הסינמה סיטי בשבת. כחברת מועצת העיר,שישבה אז בקואליציה, אשמח לספר לכם את הסיפור מאחורי הקלעים – איך נוצר איסור על הפעלתו בשבת ומה ניתן לעשות היום כדי לתקן.

הסינמה סיטי נבנה בימים אלה על חניון הלאום (מול בית המשפט העליון) שנמצא בידי חברת שפיר בזיכיון שניתן על ידי המדינה ועיריית ירושלים. בהסכם של המדינה והעירייה מול שפיר, שאושר ב-2005, סוכם שיהיה ניתן לבנות מתחם מסחרי בגודל של 4,000 מ"ר שהוצע מאוחר יותר לשמש כמתחם בידור ובתי קולנוע. במרץ 2010 הגיעה חברת שפיר להסכם עם החברה לפיתוח ירושלים על בניית המתחם. ועדת הכספים העירונית (שאני לצערי לא חברה בה) אישרה את ההסכם ללא מתנגדים ועם נמנע אחד, אלישע פלג מהליכוד. בועדת הכספים נקבע שההסכם הוא בכפוף לכך שהמתחם יהיה סגור בשבת, התניה שהוסיפו המפלגות החרדיות.

לאחר מספר ימים הגיע דו"ח ועדת הכספים לאישור מועצת העיר. במועצה ניסיתי יחד עם נציגי מר"צ, העבודה והתעוררות להפריד את ההצבעה כך שנצביע על ההתניה לסגירה בשבת בנפרד מאישור ההסכם להקמת מתחם הקולנוע. ראש העיר סירב בתוקף להפריד את הסעיפים, בלחץ המפלגות החרדיות שאיימו שזה יצור תקדים להפרדת הצבעות להמשך. האיום המרכזי היה שאם נצביע נגד, החרדים גם יתנגדו וכך ימנעו את פתיחת המתחם בכלל. ראש העיר אמר באותה ישיבה שוב ושוב שאם לא נצביע בעד אז ההצעה לבניית מתחם הקולנוע תרד מסדר היום כלל ומי יודע מתי תחזור. אין ספק שראש העיר היה צריך להפריד את הסעיפים, בלי לפחד, ואז היינו במקום אחר. כיוון שלא עשה זאת, אלה האופציות שעמדו בפנינו. זו היתה התלבטות פוליטית קלאסית שקורית לא מעט, האם אתה הולך עם האידיאולוגיה עד הסוף, או מתפשר במקומות מסוימים כדי לבחור נכון את הקרבות שלך?

אני זוכרת שבדיונים עלה כל הזמן הנושא שזהו בעצם דיון תיאורטי ושצריך לקדם אותו ולראות איך מסתדרים בהמשך. אז היום, שנתיים אחרי, הסינמה סיטי כבר אוטוטו מוכן והוספנו עוד מקום בילוי משמעותי בירושלים. מבחינת פתיחתו בשבת, אנחנו בירושלמים תומכים באמנת גביזון מידן שאומרת שמקומות בילוי ופנאי צריכים להיות פתוחים בשבת מתוך מחשבה לאפשר לכל אחד לזכור ולכבד את השבת בדרכו. עכשיו שיש לנו מתחם קולנוע, אפשר להיאבק על פתיחתו בשבת. אני מאמינה שאם תהיה תמיכה ציבורית גדולה לכך, ואם היזמים באמת ירצו לפתוח את המתחם, לא תהיה מניעה וזה יקרה. 

הסיפור הזה מספר את סיפורה של הפוליטיקה הירושלמית. הרבה התלבטויות ותסכולים וויכוחים ותרגילים פוליטיים שכל צד עושה לשני, ולפעמים גם בתוכנו. בפוליטיקה כאן צריך להיות חכם, כמו עם פתיחת המינהלים הקהילתיים בשבת. הצלחנו לפתוח את המתנ"סים בפני תושבי השכונות בשבת בלי התנגדות חרדית ומאבק ציבורי, אלא בשקט בשקט עם עבודה נכונה ובלי להעיר שדים מיותרים. גם סיפור ההצלחה של ברלה' של התנועה הירושלמית, בה מקימים קרנבל לילדים בגנים ציבוריים בשבת הוא דוגמא להצלחה. בשורה התחתונה, מה שחשוב הוא שלירושלמים יהיה פה טוב יותר, זו המטרה שלנו וצריך לדעת להפעיל את האמצעים הנכונים כדי שזה אכן יקרה.  

    

פרוטוקול והחלטות ועדת הכספים

פרוטוקול והחלטות מועצת העיר

אנחנו בירושלמים יוצרים קמפיין דמוקרטי מדהים שבו הפעילים שותפים מלאים בעיצוב התכנים והמצע - ואתם מוזמנים לבוא ולקחת חלק!
אנחנו מאמינים שהעבודה העירונית צריכה להיעשות הן ברמה הרוחבית הכלל עירונית, והן ברמה השכונתית/קהילתית. בכנס הקרוב ניצור את המצע שלנו לשכונות השונות בעיר, מצע שיכתב על ידינו, תושבי השכונות עצמם.
הכנס יתקיים ביום שלישי, 9.4, בשעה 20:00 במרכז פוקסברג ברח' אגרון 4. 
ההרשמה מראש. נא להירשם כאן.
בנוסף, יש דף אוונט בפייסבוק. אשרו הגעה ותפיצו.
ירושלמים - עושים פה עיר טובה יותר!

בשורה לחרדים: ממשלה ללא מפלגות חרדיות

השבוע הושבעה ממשלת ישראל. בממשלה החדשה לא יהיו חברים נציגי המפלגות החרדיות. זהו אמנם דבר לא שכיח, אבל מהניסיון שלנו בירושלים יתכן מאוד שזו תהיה דווקא בשורה גדולה וטובה - לחרדים עצמם. מפתיע? לאו דווקא.

בירושלים מתקיימים בשכונות השונות מאבקים תמידיים על אופי השכונה. כלומר, האם השכונה חרדית או פלורליסטית.
 

כך היה בשכונת רמות.  מתחילת הקדנציה שלי כחברת מועצת העיר, דרשו חברי מועצה חרדים מראש עיריית ירושלים להכריז על רמות כשכונה חרדית. להצהרה כזאת היו יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת. כמובן שהציבור החילוני, המסורתי והדתי ברמות התנגד להכרזה כזאת, ויחד יצאנו למאבק. כמה הופתענו כשחרדים הצטרפו אלינו. כששאלנו אותם למה, הם ענו בפשטות: עזבנו את השכונות החרדיות כדי לא לגור בגטו החרדי. לא רוצים שתביאו את הגטו החרדי אלינו לשכונה ברמות. אנחנו רוצים לחיות בשכונות מעורבות: חילונים דתיים חרדים.
 

ככה הם רוצים.

זה חזר על עצמו לא רק במאבקים על אופי השכונות אלא גם בנושא הדרת נשים. בתחילת המאבק נגד התופעה המכוערת הזו, נשאלתי כל הזמן מדוע אני "מתערבת" לחרדים, למה לא לתת להם לחיות לפי בחירתם. אבל נדהמתי לגלות שבזמן שנציגי הציבור שלהם, חברי המועצה החרדים, היו כולם בעד הדרת נשים ותירצו בשם הנשים שכך נח להן- לשבת מאחורה באוטובוס, לצעוד ברחובות נפרדים ושזה לא משפיל ולא מפריע להן - הרי שהשטח דיבר אחרת.
 

קיבלתי פניות רבות מנשים חרדיות שרצו לחזק את ידי, מגברים חרדים שהודו לי על המאבק והשיא היה כשאישה חרדית התקשרה ואמרה לי שלפעמים היא חושבת ש"הקב"ה ברא נשים שאינן חרדיות כדי להציל את הנשים החרדיות מהרבנים והעסקנים של החברה החרדית".

הממשלה הזאת יכולה להיות הממשלה שתציל את הנשים והגברים החרדים מהרבנים, ויותר חשוב, מהעסקנים שלהם. חשבו על זה. הרי החברה החרדית איננה חברה דמוקרטית. הציבור אינו יכול לומר את דברו. הכל מנוהל על ידי עסקנים שממונים על ידי קליקה קטנה וסגורה.

אנחנו בירושלים חיים קרוב לציבור החרדי, מכירים היטב את הנעשה בתוך החברה הזו. מתברר לנו שוב שוב, מאבק לאחר מאבק, שחברי הכנסת, חברי המועצה והעסקנים החרדים בעצם כבר לא מייצגים את הציבור החרדי.

אבל עזבו את הסיפורים הירושלמים. הנה הסקר הגדול שביצע האתר החרדי כיכר השבת, לפיו כמחצית מהציבור החרדי תומכים בגיוס חרדים שאינם לומדים. לפי אותו סקר, שליש מהציבור החרדי מרגיש שהמפלגות החרדיות לא מייצגות אותו ולא רוצה להצביע להן. רבע מהנסקרים טענו שהיו רוצים שיציאה לעבודה תעמוד בראש סדר העדיפויות של המפלגות החרדיות.   

עם כינון הממשלה החדשה, כשהמפלגות החרדיות רחוקות ממוקדי קבלת ההחלטות - יש כאן הזדמנות אמיתית. זה הזמן שממשלת ישראל תדבר ישירות עם החרדים מעל הראש של ההנהגה שלהם. רק כך ניתן יהיה ליצור את העתיד של החברה החרדית.

תתפלאו, אנשים ונשים חרדים רוצים חיים נורמאלים וטובים כמו כולנו. לקחת חלק בנטל הלאומי, לעבוד, להתפרנס, לגדל ילדים. עכשיו, יותר מתמיד, קיימת ההזדמנות לתת לזה לקרות.

עדכון לגבי הצהרונים בירושלים ובקשה לסיוע באיגוד העובדות

שלום חברים וחברות,

לפני כחודש הושקה הרפורמה בצהרונים בירושלים. כולנו נאבקנו קשה מאוד בכדי לקדם את סבסוד הצהרונים בדרך הטובה ביותר לילדים שלנו, וללא פגיעה בתנאי השכר של העובדות. הצלחנו לאחר מאמץ לא מבוטל לצמצם את הפגיעה בשכר באופן ניכר. אולם מכיוון שעדיין הסוגיה הבעייתית ביותר, המעבר לשכר שעתי לא נפתרה, הרפורמה הביאה למשבר אמיתי וקשה ביותר בשטח, שוודאי רובכם חשים בו. מעדויות שעולות מהשטח עולה תמונה קשה של כאוס, ושל מחסור בכתובת ברורה וביד מכוונת.

ריכוז בעיות שעלו מהשטח - 

תחלופה גבוהה של עובדות בצהרונים - התחלופה גורמת לפגיעה קשה באיכות הטיפול בילדינו. תנאי השכר ובעיקר מבנה השכר השעתי גורמים לקושי משמעותי בגיוס כוח אדם איכותי במקום העובדות שעזבו. בחלק מן הצהרונים מדווח על  10 סייעות שונות שהתחלפו בחודש האחרון.

אוכל - ביקורת קשה על חברות הקייטרינג, טענות של הורים וילדים על איכות ירודה.

ציוד - יש מחסור בציוד ברבים מהצהרונים. העירייה התחייבה להעביר תוספת של 150 ₪ לחודש לציוד לצהרון, אבל יש חשש שלא כל התשלום מגיע באמת לסעיף זה ואולי משתמשים בתקציב לדברים אחרים

אי עמידה בהסכמים של העירייה מול העובדות – ההסכם שסיים את המשבר הקודם קבע שכר גבוה יותר לעובדות ותיקות , אולם מנהלים מסוימים לא מקיימים סעיף זה, ונאמר לעובדות הותיקות שיקבלו שכר כמו עובדות חדשות. כמו כן הבטיחו שעובדות הצהרונים יעבדו גם בקייטנות בפסח - בפועל במנהלים רבים מנסים לבטל את הקייטנות, בחלק מהגנים צוות הבוקר לא מוכן לפרסם את הקייטנה והודיע להורים שהוא פותח קייטנה פרטית מתחרה. 

מחסור חמור בפיקוח - מספר רכזות הצהרונים מועט מדי, הן לא זמינות ולא מצליחות להשתלט על הבעיות הרבות שעולות מן השטח. כתוצאה מכך, במקרים מסוימים ישנה רק גננת, כי הרכזת לא התפנתה בשביל לאתר סייעת. בנוסף, אין לעובדות כתובת זמינה לפתרון סעיות או מענה מקצועי. 

אז מה אפשר לעשות? הורים מסייעים לאיגוד עובדות הצהרונים

כרגע המאמץ הגדול מופנה לקידום ההתארגנות של עובדות הצהרונים במסגרת 'כוח לעובדים'. בכדי להגיע למעמד של ארגון עובדים יציג, שיאפשר לעובדות לפתוח בצעדי מחאה חוקיים, יש צורך לצרף עוד מספר מועט של  עובדות. רק איגוד יציג יאפשר את הלחץ המספק על הרשויות, שיחזיר את תנאי ההעסקה הקודמים. רק בתנאי ההעסקה הקודמים, נוכל לקיים צהרונים איכותיים עם גננות וסייעות מחויבות שיספקו את החינוך הטוב ביותר לילדינו.

בכדי לסיים מאמץ זה עד חופש פסח, העובדות זקוקות לעזרתכם. אנחנו צריכים להגיע לכמה שיותר עובדות בשטח ולהציע להן להתאגד. אנא בדקו אם עובדות הצהרונים של ילדכם מאוגדות. אם הן לא, אנא העבירו אלינו את מספר הטלפון שלהם ואנחנו נבקש מנציגי כוח לעובדים ליצור עמן קשר.

אנחנו נמשיך לפעול בכל דרך בכדי לשפר את המצב הקיים ולהחזיר את איכות החינוך הטובה ביותר בצהרונים.

לשאלות נוספות ועדכונים מן השטח, הנכם מוזמנים לפנות אלינו.

בברכה,

 סיעת 'ירושלמים' בראשות רחל עזריה

מחשבות של פמניסטית דתיה ביום האשה

כשהייתי בת 18, בוגרת טרייה של בני עקיבא והחינוך הממלכתי דתי, אליס מילר ניצחה במאבקה בבג"ץ ופרצה דרך לנשים להיות טייסות בחיל האוויר הישראלי. הדור שלי ואני צמחנו מתוך מאבקים כמו זה של אליס מילר. אני מוקירה תודה לפורצות הדרך, הנשים הפמניסטיות שנאבקו כדי שלכולנו תהיינה חירויות גדולות יותר וחיים טובים יותר. 

באופן אישי, אני מוקירה תודה גם לקב"ה על שזיכה אותי להיוולד לאחר המהפכה הפמיניסטית. אני מודעת לעובדה שבעבר לנשים לא היו החירויות שיש לנו היום - האפשרות ללמוד, לעבוד ולקבל שכר, לעזוב בעל מכה, לייצג ציבור, לבחור ולהיבחר. ובכל זאת, בתור דתייה, הקונפליקט הפמיניסטי שלנו כפול ומכופל. 

לפני כעשור, חברה טובה, דתייה, בהיותה סטודנטית לרפואה, התלוותה לניתוח ברית מילה לילד. הרופא והיא ארגנו את הפציינט. הכל היה מוכן, הילד בן ה-10 כבר היה מורדם, ורגע לפני שהיה צריך לחתוך - צלצל הסלולרי של הרופא והוא יצא לענות. בעודו עונה הוא סימן לה לחתוך. היא לא חשבה פעמיים וחתכה.   

אחרי שיצאה מחדר הניתוח, נפל לה האסימון שהיא בעצם עשתה ברית מילה. רגע, האם בכלל מותר לה כאישה לעשות ברית מילה? האם הברית תקינה? האם הילד יצא ידי חובה? עוד ועוד שאלות טרדו את מנוחתה. היא פנתה לרב ושאלה אם מותר לאישה לעשות ברית מילה. בסופו של דבר תשובת הרב הייתה שאמנם עקרונית נשים לא אמורות לבצע ברית מילה, אך אם כך היה, הילד יצא ידי חובה בדיעבד. מזל. 

אותה חברה התמחתה בהמשך הדרך בנוירו-כירורגיה, והפכה למנתחת מוח. כי לשמחתנו, אישה במדינת ישראל יכולה להיות מנתחת מוח או מנתחת לב, להשתיל איברים ולהציל חיים. אבל את הניתוח הפשוט ביותר בעולם, ברית מילה, אישה דתייה עדיין לא יכולה לקיים. 

וכאן בדיוק נמצאת המורכבות עבורנו, הנשים הדתיות. בשנים האחרונות גדל הפער בין האפשרויות שיש לנו כנשים בעולם הכללי ובחברה בישראל ובין האפשרויות שיש לנו כנשים דתיות בתוך החברה הדתית, בבית שלנו ובקהילה שלנו. 

אישה בישראל יכולה להיות נשיאת בית המשפט העליון, אבל לא להיות דיינת פשוטה בבית הדין הרבני. אישה יכולה להיות שליחת ציבור ולייצג בכנסת מאות אלפי אנשים שהצביעו עבורה, אך היא לא תוכל להיות שליחת ציבור במניין בבית כנסת. הפער הזה הולך ומקשה עלינו, כחברה דתית. 

הדור שלי מצליח להכיל את המורכבות, כי אנחנו דור שצמח מתוך המאבקים, ועוד לא היה לנו ברור שנשים יכולות לעשות הכל. אך אין לי ספק שבדור הבא המתח הזה לא יהיה נסבל. אני חושבת על הבנות שלי: הן רואות בטלוויזיה נשים במפלגות ובבתי המשפט, ואת עדה יונת כלת פרס נובל ואת רבקה כרמי נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. אם אני חגגתי כשפתחו את קורס הטיס לנשים, הרי שהיום בנותיי גדלות בידיעה שיש נווטת קרב דתייה. להן יהיה קשה יותר לקבל את המציאות הדתית. 

כיצד נסביר לבנות שלנו את הפער בין החיים בחוץ ובין חייהן במקום הקרוב ביותר - במסורת, בבית הכנסת, בקהילה? אלה השאלות שעולות אצלנו, הפמיניסיטיות הדתיות, ביום האישה. השאלות האלה צריכות להטריד ולהעסיק את החברה הדתית ואת הרבנים. זה אתגר שאפשר וצריך להתמודד איתו, ואין ספק שזה יקרה במוקדם או במאוחר. ועדיף מוקדם.