הרבנות הראשית: הפסדנו בקרב, ננצח במלחמה

הבחירה ברב דוד לאו והרב יצחק יוסף לרב הראשי לא אמורה להפתיע אף אחד. הרי כבר שנים שהרבנות נשלטת על ידי החרדים. אבל אם משהו היה משתנה והרב דוד סתיו היה נבחר – זו כבר היתה הפתעה. ובכל זאת, יש תחושה קשה ואכזבה גדולה בקרב רבים בחברה הישראלית ביום זה.

למה? כי הרשנו לעצמנו לקוות שהנה מגיע השינוי.

מזה זמן רב הציבור הישראלי אמר לעצמו שהרבנות הראשית היא עניין לדתיים או לחרדים בלבד ושהם יתעסקו בזה. אך לאחרונה ישנה הבנה בקרב חלקים נכבדים בציבור הישראלי שהרבנות הראשית משפיעה על חלקים מאוד משמעותיים בחיי כולנו: נישואים, גרושין, קבורה, כשרות, שבת ועוד. מישהו אחר מחליט בשבילנו, ומשום מה עד עכשיו גם הרשינו למישהו האחר הזה להחליט במקום לדאוג לכך שאנשים בעלי ערכים דומים לשלנו יעשו זאת.

אבל זה לא מפתיע שהרבנים הראשיים ממש לא דומים או קרובים למרבית החברה הישראלית. הרי הגוף הבוחר, הקבוצה שבוחרת את הרב הראשי מורכבת בעיקר מרבנים, בעיקר מחרדים, וכמעט בכלל לא מנשים. לפיכך, רק הגיוני שהרבנים שייבחרו יהיו חרדים, או חביבי המגזר החרדי. זאת השיטה.

היה נסיון אחד לשנות את השיטה ממש לאחרונה. ח"כ אלעזר שטרן הציע הצעת חוק לפיה הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים יורחב ו 25% מתוכו ישוריין לנשים. אך לצער כולנו, ההצעה הזאת נפלה בלחץ של קבוצות חרד"ליות.

נראה שאותן קבוצות שהתנגדו לכך, חששו מהשפעת הנשים בגוף בוחר מסוג זה. שימו לב מה קורה היום במגזר הנשי - הציוני - דתי. מתרחשת אצלנו מהפכה פמיניסטית אמיתית, שמלווה במאבקים ובשינוי תודעתי וערכי עמוק.

אלו רק חלק מהמאבקים והמהפכות בשנים האחרונות: המאבק נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, מהפכת לימוד תורה לנשים, מהפכת מעמד הנשים הדתיות בבתי כנסת, המהפכה במקוואות, המאבק נגד הטרדות מיניות במגזר -בעיקר כנגד ניצול מעמדם של מורים, מחנכים ורבנים בהקשר זה.

במילים אחרות אנחנו מגדירות מחדש את השיטה, את קבוצות הכח ואת הדינמיקה הפנימית. לכן אין לי ספק שאם היו נשים בגוף הבוחר תוצאות הבחירות לרבנים הראשיים היו שונות בתכלית.

אז כן, בטווח הקצר אולי הפסדנו בקרב- נבחרו רבנים שמרנים שלא ידאגו למעמדנו.
אך בטווח הארוך- ברור שאת המהפכה הזאת כבר אי אפשר להחזיר אחורה.

ואל דאגה, בפעם הבאה אנחנו גם נשפיע על בחירת הרבנים הראשיים.