21.3.2013

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

בשורה לחרדים: ממשלה ללא מפלגות חרדיות



השבוע הושבעה ממשלת ישראל. בממשלה החדשה לא יהיו חברים נציגי המפלגות החרדיות. זהו אמנם דבר לא שכיח, אבל מהניסיון שלנו בירושלים יתכן מאוד שזו תהיה דווקא בשורה גדולה וטובה - לחרדים עצמם. מפתיע? לאו דווקא.

בירושלים מתקיימים בשכונות השונות מאבקים תמידיים על אופי השכונה. כלומר, האם השכונה חרדית או פלורליסטית.
 
כך היה בשכונת רמות.  מתחילת הקדנציה שלי כחברת מועצת העיר, דרשו חברי מועצה חרדים מראש עיריית ירושלים להכריז על רמות כשכונה חרדית. להצהרה כזאת היו יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת. כמובן שהציבור החילוני, המסורתי והדתי ברמות התנגד להכרזה כזאת, ויחד יצאנו למאבק. כמה הופתענו כשחרדים הצטרפו אלינו. כששאלנו אותם למה, הם ענו בפשטות: עזבנו את השכונות החרדיות כדי לא לגור בגטו החרדי. לא רוצים שתביאו את הגטו החרדי אלינו לשכונה ברמות. אנחנו רוצים לחיות בשכונות מעורבות: חילונים דתיים חרדים.
 
ככה הם רוצים.

זה חזר על עצמו לא רק במאבקים על אופי השכונות אלא גם בנושא הדרת נשים. בתחילת המאבק נגד התופעה המכוערת הזו, נשאלתי כל הזמן מדוע אני "מתערבת" לחרדים, למה לא לתת להם לחיות לפי בחירתם. אבל נדהמתי לגלות שבזמן שנציגי הציבור שלהם, חברי המועצה החרדים, היו כולם בעד הדרת נשים ותירצו בשם הנשים שכך נח להן- לשבת מאחורה באוטובוס, לצעוד ברחובות נפרדים ושזה לא משפיל ולא מפריע להן - הרי שהשטח דיבר אחרת.
 
קיבלתי פניות רבות מנשים חרדיות שרצו לחזק את ידי, מגברים חרדים שהודו לי על המאבק והשיא היה כשאישה חרדית התקשרה ואמרה לי שלפעמים היא חושבת ש"הקב"ה ברא נשים שאינן חרדיות כדי להציל את הנשים החרדיות מהרבנים והעסקנים של החברה החרדית".

הממשלה הזאת יכולה להיות הממשלה שתציל את הנשים והגברים החרדים מהרבנים, ויותר חשוב, מהעסקנים שלהם. חשבו על זה. הרי החברה החרדית איננה חברה דמוקרטית. הציבור אינו יכול לומר את דברו. הכל מנוהל על ידי עסקנים שממונים על ידי קליקה קטנה וסגורה.

אנחנו בירושלים חיים קרוב לציבור החרדי, מכירים היטב את הנעשה בתוך החברה הזו. מתברר לנו שוב שוב, מאבק לאחר מאבק, שחברי הכנסת, חברי המועצה והעסקנים החרדים בעצם כבר לא מייצגים את הציבור החרדי.

אבל עזבו את הסיפורים הירושלמים. הנה הסקר הגדול שביצע האתר החרדי כיכר השבת, לפיו כמחצית מהציבור החרדי תומכים בגיוס חרדים שאינם לומדים. לפי אותו סקר, שליש מהציבור החרדי מרגיש שהמפלגות החרדיות לא מייצגות אותו ולא רוצה להצביע להן. רבע מהנסקרים טענו שהיו רוצים שיציאה לעבודה תעמוד בראש סדר העדיפויות של המפלגות החרדיות.   

עם כינון הממשלה החדשה, כשהמפלגות החרדיות רחוקות ממוקדי קבלת ההחלטות - יש כאן הזדמנות אמיתית. זה הזמן שממשלת ישראל תדבר ישירות עם החרדים מעל הראש של ההנהגה שלהם. רק כך ניתן יהיה ליצור את העתיד של החברה החרדית.

תתפלאו, אנשים ונשים חרדים רוצים חיים נורמאלים וטובים כמו כולנו. לקחת חלק בנטל הלאומי, לעבוד, להתפרנס, לגדל ילדים. עכשיו, יותר מתמיד, קיימת ההזדמנות לתת לזה לקרות.

14.3.2013

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

עדכון לגבי הצהרונים בירושלים ובקשה לסיוע באיגוד העובדות

שלום חברים וחברות,

לפני כחודש הושקה הרפורמה בצהרונים בירושלים. כולנו נאבקנו קשה מאוד בכדי לקדם את סבסוד הצהרונים בדרך הטובה ביותר לילדים שלנו, וללא פגיעה בתנאי השכר של העובדות. הצלחנו לאחר מאמץ לא מבוטל לצמצם את הפגיעה בשכר באופן ניכר. אולם מכיוון שעדיין הסוגיה הבעייתית ביותר, המעבר לשכר שעתי לא נפתרה, הרפורמה הביאה למשבר אמיתי וקשה ביותר בשטח, שוודאי רובכם חשים בו. מעדויות שעולות מהשטח עולה תמונה קשה של כאוס, ושל מחסור בכתובת ברורה וביד מכוונת.

ריכוז בעיות שעלו מהשטח - 
תחלופה גבוהה של עובדות בצהרונים - התחלופה גורמת לפגיעה קשה באיכות הטיפול בילדינו. תנאי השכר ובעיקר מבנה השכר השעתי גורמים לקושי משמעותי בגיוס כוח אדם איכותי במקום העובדות שעזבו. בחלק מן הצהרונים מדווח על  10 סייעות שונות שהתחלפו בחודש האחרון.

אוכל - ביקורת קשה על חברות הקייטרינג, טענות של הורים וילדים על איכות ירודה.

ציוד - יש מחסור בציוד ברבים מהצהרונים. העירייה התחייבה להעביר תוספת של 150 ₪ לחודש לציוד לצהרון, אבל יש חשש שלא כל התשלום מגיע באמת לסעיף זה ואולי משתמשים בתקציב לדברים אחרים

אי עמידה בהסכמים של העירייה מול העובדות – ההסכם שסיים את המשבר הקודם קבע שכר גבוה יותר לעובדות ותיקות , אולם מנהלים מסוימים לא מקיימים סעיף זה, ונאמר לעובדות הותיקות שיקבלו שכר כמו עובדות חדשות. כמו כן הבטיחו שעובדות הצהרונים יעבדו גם בקייטנות בפסח - בפועל במנהלים רבים מנסים לבטל את הקייטנות, בחלק מהגנים צוות הבוקר לא מוכן לפרסם את הקייטנה והודיע להורים שהוא פותח קייטנה פרטית מתחרה. 

מחסור חמור בפיקוח - מספר רכזות הצהרונים מועט מדי, הן לא זמינות ולא מצליחות להשתלט על הבעיות הרבות שעולות מן השטח. כתוצאה מכך, במקרים מסוימים ישנה רק גננת, כי הרכזת לא התפנתה בשביל לאתר סייעת. בנוסף, אין לעובדות כתובת זמינה לפתרון סעיות או מענה מקצועי. 

אז מה אפשר לעשות? הורים מסייעים לאיגוד עובדות הצהרונים
כרגע המאמץ הגדול מופנה לקידום ההתארגנות של עובדות הצהרונים במסגרת 'כוח לעובדים'. בכדי להגיע למעמד של ארגון עובדים יציג, שיאפשר לעובדות לפתוח בצעדי מחאה חוקיים, יש צורך לצרף עוד מספר מועט של  עובדותרק איגוד יציג יאפשר את הלחץ המספק על הרשויות, שיחזיר את תנאי ההעסקה הקודמים. רק בתנאי ההעסקה הקודמים, נוכל לקיים צהרונים איכותיים עם גננות וסייעות מחויבות שיספקו את החינוך הטוב ביותר לילדינו.

בכדי לסיים מאמץ זה עד חופש פסח, העובדות זקוקות לעזרתכם. אנחנו צריכים להגיע לכמה שיותר עובדות בשטח ולהציע להן להתאגד. אנא בדקו אם עובדות הצהרונים של ילדכם מאוגדות. אם הן לא, אנא העבירו אלינו את מספר הטלפון שלהם ואנחנו נבקש מנציגי כוח לעובדים ליצור עמן קשר.

אנחנו נמשיך לפעול בכל דרך בכדי לשפר את המצב הקיים ולהחזיר את איכות החינוך הטובה ביותר בצהרונים.
לשאלות נוספות ועדכונים מן השטח, הנכם מוזמנים לפנות אלינו.

בברכה,
 סיעת 'ירושלמים' בראשות רחל עזריה

7.3.2013

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

מחשבות של פמניסטית דתיה ביום האשה

כשהייתי בת 18, בוגרת טרייה של בני עקיבא והחינוך הממלכתי דתי, אליס מילר ניצחה במאבקה בבג"ץ ופרצה דרך לנשים להיות טייסות בחיל האוויר הישראלי. הדור שלי ואני צמחנו מתוך מאבקים כמו זה של אליס מילר. אני מוקירה תודה לפורצות הדרך, הנשים הפמניסטיות שנאבקו כדי שלכולנו תהיינה חירויות גדולות יותר וחיים טובים יותר. 

באופן אישי, אני מוקירה תודה גם לקב"ה על שזיכה אותי להיוולד לאחר המהפכה הפמיניסטית. אני מודעת לעובדה שבעבר לנשים לא היו החירויות שיש לנו היום - האפשרות ללמוד, לעבוד ולקבל שכר, לעזוב בעל מכה, לייצג ציבור, לבחור ולהיבחר. ובכל זאת, בתור דתייה, הקונפליקט הפמיניסטי שלנו כפול ומכופל. 

לפני כעשור, חברה טובה, דתייה, בהיותה סטודנטית לרפואה, התלוותה לניתוח ברית מילה לילד. הרופא והיא ארגנו את הפציינט. הכל היה מוכן, הילד בן ה-10 כבר היה מורדם, ורגע לפני שהיה צריך לחתוך - צלצל הסלולרי של הרופא והוא יצא לענות. בעודו עונה הוא סימן לה לחתוך. היא לא חשבה פעמיים וחתכה.   

אחרי שיצאה מחדר הניתוח, נפל לה האסימון שהיא בעצם עשתה ברית מילה. רגע, האם בכלל מותר לה כאישה לעשות ברית מילה? האם הברית תקינה? האם הילד יצא ידי חובה? עוד ועוד שאלות טרדו את מנוחתה. היא פנתה לרב ושאלה אם מותר לאישה לעשות ברית מילה. בסופו של דבר תשובת הרב הייתה שאמנם עקרונית נשים לא אמורות לבצע ברית מילה, אך אם כך היה, הילד יצא ידי חובה בדיעבד. מזל. 
אותה חברה התמחתה בהמשך הדרך בנוירו-כירורגיה, והפכה למנתחת מוח. כי לשמחתנו, אישה במדינת ישראל יכולה להיות מנתחת מוח או מנתחת לב, להשתיל איברים ולהציל חיים. אבל את הניתוח הפשוט ביותר בעולם, ברית מילה, אישה דתייה עדיין לא יכולה לקיים. 

וכאן בדיוק נמצאת המורכבות עבורנו, הנשים הדתיות. בשנים האחרונות גדל הפער בין האפשרויות שיש לנו כנשים בעולם הכללי ובחברה בישראל ובין האפשרויות שיש לנו כנשים דתיות בתוך החברה הדתית, בבית שלנו ובקהילה שלנו. 

אישה בישראל יכולה להיות נשיאת בית המשפט העליון, אבל לא להיות דיינת פשוטה בבית הדין הרבני. אישה יכולה להיות שליחת ציבור ולייצג בכנסת מאות אלפי אנשים שהצביעו עבורה, אך היא לא תוכל להיות שליחת ציבור במניין בבית כנסת. הפער הזה הולך ומקשה עלינו, כחברה דתית. 

הדור שלי מצליח להכיל את המורכבות, כי אנחנו דור שצמח מתוך המאבקים, ועוד לא היה לנו ברור שנשים יכולות לעשות הכל. אך אין לי ספק שבדור הבא המתח הזה לא יהיה נסבל. אני חושבת על הבנות שלי: הן רואות בטלוויזיה נשים במפלגות ובבתי המשפט, ואת עדה יונת כלת פרס נובל ואת רבקה כרמי נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. אם אני חגגתי כשפתחו את קורס הטיס לנשים, הרי שהיום בנותיי גדלות בידיעה שיש נווטת קרב דתייה. להן יהיה קשה יותר לקבל את המציאות הדתית. 

כיצד נסביר לבנות שלנו את הפער בין החיים בחוץ ובין חייהן במקום הקרוב ביותר - במסורת, בבית הכנסת, בקהילה? אלה השאלות שעולות אצלנו, הפמיניסיטיות הדתיות, ביום האישה. השאלות האלה צריכות להטריד ולהעסיק את החברה הדתית ואת הרבנים. זה אתגר שאפשר וצריך להתמודד איתו, ואין ספק שזה יקרה במוקדם או במאוחר. ועדיף מוקדם.