30.4.2013

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

החופש גדול עלינו



בימים האחרונים חגגנו את ל"ג בעומר ובמקום להיות עסוקים באיסוף קרשים עם הילדים ובציפוי תפו"א, מצאנו את עצמנו שוב בלחץ: מה נעשה עם חופשת הילדים בת היומיים שנכפתה עלינו סתם כך באמצע חודש עבודה צפוף, מעייף, ומלא בחופשים ממילא?

אבהיר מראש- אנחנו, ההורים, מאוד אוהבים לבלות ימי חופשה עם ילדינו. יום העצמאות למשל היה תענוג. כולנו יחד כמשפחה יצאנו לבלות: טיילנו, עשינו פיקניק, פגשנו חברים. אפילו היה לנו זמן לדבר קצת על קום המדינה וללמד קצת היסטוריה. במילים אחרות, זו הייתה הזדמנות לחוויה משפחתית מצוינת ואין כמו חופשה משפחתית משותפת כדי למלא מצברים.

אך מה שקשה עד בלתי אפשרי הם אותם ימים שבהם הילדים שלנו בחופש ואנחנו לא.
 
או אז, אנחנו לא מבלים איתם ולא נמצאים איתם, אלא רק עסוקים בלמצוא להם "סידור".
במקרה הטוב מסנג'רים את סבא וסבתא, במקרה הפחות טוב מחפשים בייביסיטר או במקרה הכי גרוע, שלצערנו שומעים על כך יותר ויותר, הורים משאירים את ילדיהם נעולים בבית בזמן שהם יוצאים לעבודה. הסיבה: אין לנו מספיק ימי חופש בשביל הימים האלו.

החשבון פשוט.
על פי חוק, עובדים זכאים לכשבועיים ימי חופש בשנה, מלבד החגים. לעומת זאת לילדים שלנו יש 76 ימי חופש בשנה שחופפים לימי עבודה. נשמע בלתי אפשרי? אך זה נכון!
אז איך זה שכולם תמיד הסתדרו? ומדוע עכשיו זה הפך כל כך קשה?

גם כאן התשובה פשוטה.
שוק העבודה השתנה בצורה דרמטית בשנים האחרונות. כיום אין אפשרות לפרנס משפחה ממשכורת אחת. ועל מנת לשרוד כלכלית, וכן, גם על מנת להתפתח ולהתעצם- שני ההורים יוצאים לעבוד. בנוסף, כיום לסבים ולסבתות יש חיים משלהם, רבים מהם עובדים, ולא בהכרח פנויים לשמור על כל הנכדים שלהם.
 
אך מסתבר שיש עוד שינוי אחד משמעותי בשוק התעסוקה- לדור שלנו יש פחות ימי חופש מאשר להורינו. למה? כי בעבר אנשים עבדו באותו מקום עבודה במשך עשרות שנים ואילו כיום רבים מאיתנו מחליפים מקומות עבודה כל שלוש שנים בערך. שינוי זה משפיע דרמטית על ימי החופשה שלנו, כיון שעל פי החוק בישראל עובד זכאי ל 10-14 ימי חופש בכל שנה במהלך ארבע שנות העבודה הראשונות. מהשנה החמישית ואילך עולים מספר ימי החופשה בעוד כיומיים כל שנה, וכך, ככל שהשנים עוברות-מספר ימי החופש עולה. כהורים צעירים בשוק התעסוקה של היום, נראה שלנצח יהיו לנו מעט ימי חופש.

למרות השינויים הדרמטיים בשוק העבודה בשנים האחרונות, הרי שמספר ימי החופשה של הילדים או חישוב ימי החופשה של ההורים - לא השתנה כלל וזה יוצר מתח בלתי נסבל בין הרצון להיות עם הילדים לצורך לפרנסם.
אני מברכת את שר החינוך שי פירון שהודיע שהוא מסכים עם הטענות שלנו, ולקח על עצמו את הטיפול בנושא. אך חשוב לזכור שהצורך האמיתי הוא בהקמת ועדה משותפת רחבה של משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד הכלכלה, ולחשוב באופן יצירתי כיצד יוצרים איזון בין ימי החופשה שלנו ההורים ושל הילדים שלנו. פתרונות כאלה קיימים כבר היום, דוגמת זו של הורים עובדים לשינוי המדבר על חופש ביום שישי וקיצור החופשים עם הימים שנותרו, וועדת סלאבין שהציעה לקצר את החופש הגדול בחודש.

בפעם האחרונה שיצאו המשפחות הצעירות לרחובות, לפני שנתיים, זה הסתיים בחינוך חינם מגיל 3 וצהרונים מסובסדים. הפעם, הקשיבו למחאה הציבורית שהרמנו די מהר, ומשרד החינוך הקים מיד ועדה שתעסוק בנושא שאני אחת החברות בה. למדו להקשיב לנו לפני שנאלצנו לצאת שוב לרחובות עם העגלות ותיקי ההחלפה. זו כבר בשורה משמחת שאולי מסמנת שיש כוונה אמיתית למצוא פתרון. 


אין תגובות:

פרסום תגובה