אני חברה בועדת תכנון ובניה. זאת ועדה שמתכנסת מידי יום שני, ומתקבלות בה החלטות חשובות במיוחד. כולנו מכירים את הועדה מההחלטות הגדולות: תכניות ענקיות, תכנית מתאר, החלטות רחבות היקף שמשפיעות על העיר. אך יש לא מעט דיונים שהם מאוד אישיים: שכנים שרוצים לפתוח מרפסת, אך זה יסתיר לשכנה מתחת את האור, או משפחה שרוצה להרחיב את דירתה, ומנגד שכנים מבוגרים מאוד, שבניהם שמגיעים לדיון מספרים שאלו שנות חייהם האחרונות, והם לא יעמדו ברעש ובאבק בחודשי הבניה האינסופיים.
וזה מזכיר לי את הציור של ברויגל שתלוי לי בחדרי בעיריה- נפילתו של איקרוס. בתמונה רואים אדם חורש את האדמה, ליד הים, ורק בקצה התמונה רואים רגל של מישהו בתוך המים. הסיפור של איקרוס הוא טרגדיה ידועה. איקרוס רצה לעוף, הוא בנה לעצמו כנפיים, וחיבר אותם עם דונג. כאשר הוא התקרב לשמש הדונג נמס והוא נפל למים. ברוייגל בציורו מצייר אותו בצד הציור, ומקובל לחשוב כי הוא מראה בעצם שהטרגדיה של אדם אחד בדרך כלל בכלל לא נראית על ידי העולם. האיכר ממשיך לחרוש ולא שם לב בכלל שחלומו של אדם אחר נשבר לרסיסים.
את המסר הזה אני משתדלת לזכור בועדת תכנון ובניה. לזכור שאנחנו צריכים לשים לב לטרגדיה ולחלום של כל אדם. לנו אסור שהנפילה של איקרוס תעבור לידינו בלי לשים לב. יש לנו אחריות לכל מי שחי בעיר הזאת.
שלכם,
רחל עזריה
וזה מזכיר לי את הציור של ברויגל שתלוי לי בחדרי בעיריה- נפילתו של איקרוס. בתמונה רואים אדם חורש את האדמה, ליד הים, ורק בקצה התמונה רואים רגל של מישהו בתוך המים. הסיפור של איקרוס הוא טרגדיה ידועה. איקרוס רצה לעוף, הוא בנה לעצמו כנפיים, וחיבר אותם עם דונג. כאשר הוא התקרב לשמש הדונג נמס והוא נפל למים. ברוייגל בציורו מצייר אותו בצד הציור, ומקובל לחשוב כי הוא מראה בעצם שהטרגדיה של אדם אחד בדרך כלל בכלל לא נראית על ידי העולם. האיכר ממשיך לחרוש ולא שם לב בכלל שחלומו של אדם אחר נשבר לרסיסים.
את המסר הזה אני משתדלת לזכור בועדת תכנון ובניה. לזכור שאנחנו צריכים לשים לב לטרגדיה ולחלום של כל אדם. לנו אסור שהנפילה של איקרוס תעבור לידינו בלי לשים לב. יש לנו אחריות לכל מי שחי בעיר הזאת.
שלכם,
רחל עזריה
הצטרפי לפפה ומר"צ בסירובם להתעלם מהטרגדיה של אנשי סילוואן!
השבמחקשרון