עדכוני אביב: תעסוקה בעיר, חינוך הגיל הרך, הדרת נשים, יהדות התפוצות ועוד

"לשנה הבאה בירושלים הבנויה", זהו שלב בהגדה שכל פעם מרגש אותי במיוחד. זה מזכיר לי שאנחנו תושבי ירושלים זוכים יום יום לבנות את הקהילה והחברה הירושלמית. אנחנו אלו שהופכים את ירושלים לבנויה, פלורליסטית, מגוונת, וכייפית כפי שהיא צריכה להיות.  

אני שמחה לעדכן כי החודשים האחרונים עבורנו בסיעת ירושלמים היו עמוסים בפעילות נמרצת בנושאים אותם אנו מובילים בשנים האחרונות וכעת אנו זוכים לקטוף את פירות ההצלחה. ההצלחה בזכות  שסוף סוף אנו, הציבור הירושלמי מתארגן בקהילות, יוצא לרחובות ונאבק כדי שכולנו נוכל להמשיך לחיות פה.

רחל עזריה

במה אנו עוסקים:

החזרת הנשים למרחב הציבורי

לפני כשלוש שנים, בתקופת הבחירות הקודמת למועצת העיר, הגשנו בג"ץ כנגד אגד שסירב לפרסם את תמונתי בפרסום הסיעה על אוטובוסים בעיר. בג"ץ זה היווה את אות הפתיחה למאבק ארוך ומתמשך למניעת הדרת נשים מהמרחב הציבורי.  לפני כחצי שנה בהמשך לאותו מאבק ארוך ומתמשך שוב הגשנו בג"ץ נגד הפרדה ברחובות ירושלים בין גברים לנשים ותגובתו של ניר ברקת לא אחרה לבוא. מי ידע שבג"ץ זה יצית את אש המחאה. מחאה שהתפשטה במדינה כולה ואחזה בגברים ונשים אשר אינם מוכנים לשאת תופעה זו.

הכתבה המלאה עלינו בגלובוס

הנאום של רחל בכנס הייד פארק

    

הקמת מרכז סיסקו ארצי בירושלים

תעסוקה איכותית בירושלים הוא נושא מרכזי עבורנו הצעירים, שישאיר אותנו כאן. לצערנו המציאות היא שמקומות עבודה איכותיים בעיר הם מועטים וכדי לשנות זאת הקמנו צוות ייעודי לכך בסיעה. בצוות שותפים בכירים מעולם ההיי טק ופעילים שמחויבים לרעיון, יחד אנו פועלים כדי להגדיל את היצע מקומות העבודה בירושלים. לאחרונה, שמחנו להתבשר שחברת סיסקו, ענקית התקשרות האמריקנית, קנתה את NDS שמובילה מזה שנים את עולם ההיי טק הירושלמי. התנהלות נכונה מול סיסקו יכולה להוות מנוף אדיר שיצמיח אלפי מקומות תעסוקה בעיר. מניתוח שוק התעסוקה העירוני, זו הזדמנות של פעם בעשור. לשם כך התגייסנו, התחלנו ופנינו לחברת NDS כדי ליצור את השותפות עם נשיא המדינה ולרתום אותו למהלך וכן צרפנו דמויות מובילות מעולם ההיי טק הירושלמי ואת מכון ירושלים לחקר ישראל. יחד אנחנו משלבים כוחות כדי לוודא שאכן סיסקו תגדיל את נפח הפעילות שלה דווקא בירושלים. נעדכן בהתפתחויות בהמשך הדרך ועד אז אם הנושא מעניין אותך נשמח שתספר לנו בYerushalmim2013@gmail.com

כתבה ראשונה עלינו בthe marker

 חיזוק הקשר של קהילות ישראל בתפוצות עם ירושלים ואנשיה

בשלוש השנים החולפות נפגשתי עם למעלה ממאה משלחות של פדרציות וארגונים מובילים מיהדות התפוצות שביקרו בעיר. בחורף החולף הגיעה הפעילות לשיאה, והחל שיח של שותפות ואחריות של שני הצדדים. אנו מאמינים כי האחריות על ירושלים משותפת לתושבים, לעירייה, לממשלת ישראל וליהדות התפוצות. לפיכך, אנו מעודדים את נציגי התפוצות להיות מעורבים ולהשקיע בירושלים. לשמחתנו, פדרציית ניו יורק החליטה לחזור לתרום לירושלים כמו גם קרנות ופדרציות נוספות. אני עובדת במרץ ליצור חיבורים בין תורמים וארגונים בעלי עניין הדדי, בעניין זה אני ואנשי סיעת ירושלמים פועלים למען מגוון ארגונים כגון: פורום ארגוני ההתחדשות היהודית, תנועת 'רוח חדשה', ליגת השכונות של הפועל קטמון, ועוד ועוד.  ההצלחה בתחום זה בפרק זמן קצר יחסית מעידה על כך שגם ביהדות התפוצות מבינים שהשינוי בירושלים יתחולל באמצעות הציבור הירושלמי הפעיל התוסס והמחויב.

מאבק על יישום המלצות טרכנטנברג לגיל הרך בירושלים

1.       למרות המלצות טרכטנברג והתקציב שהיה מיועד לירושלים,ברגע האחרון ביבי נתניהו החליט לתת את הכסף לחרדים ולא לצהרונים בירושלים. לא מאמין? קרא יותר וחתום על העצומה.  

2.       'על מצות ומרורים' - תזונה בגני הילדים.  מתוך דאגה יום יומית לאיכות וגיוון המזון שניתן לילדים בגנים, הקמנו קבוצת הורים עירונית. בשלב הראשון יחד כקבוצה אנחנו לומדים מודלים מצליחים מערים אחרות ובוחנים היתכנות יישומן בירושלים. במקביל אנחנו פועלים מול משרד החינוך להבטיח כי במכרזי הצהרונים יהיה חיוב לפירוט בנושא המזון.  הורים המתעניינים ורוצים לקבל עוד פרטים, צרו קשר איתנו באי-מייל: yerushalmim2013@gmail.com

ניסיון להשתלטות חרדית בשכונות לא חרדיות

בחודשים האחרונים ניר ברקת נכנע ללחצים של חברי המועצה החרדים לבניית קרית חינוך ובתי כנסת בשכונות פלורליסטיות. זאת בניגוד להסכם הקואלציוני לפיו לא מעבירים מוסדות חינוך חרדיים לשכונות לא חרדיות! בישיבת המועצה האחרונה הובאה להצבעה תוכנית מתאר להקמת קרית חינוך חרדית גדולה, עם שלושה בתי ספר ועשרה גני ילדים בשטח בין רמת אשכול לגבעה הצרפתית.  גם בקריית יובל מתוכנן הקמת בית כנסת נוסף לתושבים החרדים המגיעים להתפלל מחוץ לשכונה. למעקב שוטף על המאבק הצטרפו אלי בפייסבוק.

כתבה מ'הארץ' השבוע

מאחלים לכם ולמשפחתכם חג אביב שמח,

רחל עזריה וסיעת ירושלמים

הצעד הבא שלנו

בימים אלו נפתח הרישום לגני הילדים ברחבי הארץ. ופעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, לא נצטרך לשלם על גנים לגילאי 3-4. לא יבקשו מאיתנו הוראות קבע, לא נצטרך לבקש הנחה. זה פשוט יהיה בחינם. זה לא יאומן, וזה מלמד אותנו בפשטות שאם נרצה אין זו אגדה. שאנחנו מסוגלים לשנות את המציאות במדינת ישראל. וזה רק הצעד הראשון.

כעת קר בחוץ, וקצת קשה לנו לדמיין את עצמנו חוזרים לצעוד ברחובות הערים בדרישה לצדק חברתי, בדרישה שהחיים במדינת ישראל בה בחרנו לחיות ולגדל את ילדינו יהיו טובים ונעימים. אבל אנחנו עוד נחזור, כשהימים יתחממו ויתארכו, אנחנו נחזור לרחובות, כי אין לנו ברירה!

כי נדמה שמלבד חוק חינוך חינם לגילאי 3-4 נתניהו לא הבין את מה שצעקנו. נתניהו לא הפנים שהוא צריך לדאוג לכך שמחירי הדירות יהיו הגיוניים יותר, שיוקר המחיה יהיה כזה שנצליח לסגור את החודש בלי מינוס קבוע ומאיים שיושב על כולנו ביומיום. והכי חשוב, שהוא וממשלתו יראו אותנו, את כולנו ולא רק את שותפיו לקואליציה.

כי מה שנתניהו עושה בימים האחרונים זה לדאוג לעוד ועוד דירות מוזלות לציבור החרדי, לשותפיו לקואליציה. רק תזכורת, דיור מוזל לחרדים היה הרבה לפני מחאת הקייץ, ולא בשביל זה יצאו ההמונים לרחובות. המחאה דרשה שגם מעמד הביניים יוכל לרכוש פה דירה בחיר סביר. בימים האחרונים התבשרנו כי שר השיכון אריאל אטיאס יחד עם נתניהו מובילים מהלך שיאפשר עוד דיור מוזל לחרדים. המהלך הזה מוכיח שהם לא הפנימו, ויתרה מכך, שהם לא רוצים להפנים.

דוח טרכטנברג קבע שהאופן בו יוגדר מי זכאי לדירה יהיה בראש ובראשונה לפי מי שעובד, או מחפש עבודה. לעומת זאת השר אטיאס, יחד עם נתניהו מציעים הגדרה אחרת- מי שנשוי הכי הרבה שנים. מה הקשר בין קריטריון כזה לבין הזכות לרכוש דירה? נשגב מבינתנו. מה שכן ברור שבקריטריון כזה אנשים שעשו צבא, סיימו תואר ראשון ועובדים לפרנסתם תמיד יהיו אחרונים בתור. כי מי שצריך לסיים צבא ותואר כדי לצאת לחיים האמיתיים, לא מתחתן בגיל 18, גם אם אתה חרדי.

אז זה אומר שבאביב נחזור למחאה הגדולה.

הדרת נשים, אל תשכנעו את עצמכן שזה לטובתכן

זה היה ברור שזה יקרה. זו היתה שאלה של זמן עד שכל המצקצקים יתחילו להסביר לנו למה הדרת נשים והעלמתן מהמרחב הציבורי היא בעצם לטובתנו. גם היה ברור שמיד יהיו כמה נשים שיסבירו למה להן נוח יותר להיות מודרות.

אני אישה דתיה ומתוך תחושה אישית שלי אני לא יושבת ליד גברים באוטובוס. טלטלות הדרך והדוחק גורמים לכך שלא נעים לי לשבת כך. ולכן אני תמיד מקפידה לשבת ליד אישה, או בספסל פנוי. אבל זה שלי נוח לשבת כך לא יכול להגדיר עבור כל אישה או גבר בחברה הישראלית איך והיכן הם ישבו. זה אפילו לא יכול להגדיר עבור כל אישה או גבר דתיים בחברה הישראלית איך הם ישבו. זה עניין שלי. העקרון החשוב הוא שאין לי זכות להשליט על כלל החברה את רצונותיי הספציפיים.

אבל זה לא רק זה. התפיסה לפיה ניתן להעלים נשים מן המרחב הציבורי היא הרבה יותר רחבה מאיפה אני אבחר לשבת באוטובוס. אני עוסקת בנושא הזה למעלה משלוש שנים. הרגע המכונן מבחינתי היה כשבזמן שהתמודדתי לבחירות למועצת העיר, ביקשנו כמו כל רשימה למועצת העיר לפרסם את תמונת נציגי סיעתנו על אוטובוס. תגובת חברת הפרסום הייתה אין בעיה רק לא בחורות. כשניסיתי לומר שלא תהיה תמונה של "בחורה" אלא של אישה דתיה, נשואה, אמא לשתיים שמתמודדת לבחירות למועצת העיר ולכן תמונתי תהיה צנועה, התגובה הייתה שזה לא משנה אם זו בחורה בת שלוש או בת שמונים, וזה ממש לא מעניין אותנו אם היא צנועה או לא. אין תמונות של נשים על אוטובוסים בירושלים נקודה.

ההדרה אף פעם לא באה לדאוג לנו, הנשים. העלמתן של נשים מן המרחב הציבורי לא פועלת לטובתנו . במקרה הזה היא פעלה באופן ברור ומובהק לרעתי ולרעת נשים אחרות בפוליטיקה הישראלית. והיא לא פועלת רק לרעתנו, יש לנו אחריות גדולה לבנות שלנו, שיגדלו מתוך תחושה שהן יכולות למלא כל תפקיד שהן רוצות, כשילדות גדלות מבלי לראות נשים כדמויות לחיקוי במרחב הציבורי, אנחנו מקטינות ומנמיכות אותן.

המהלך פה הוא הרבה יותר רחב. המאבק בהדרת נשים והעלמתן מן המרחב הציבורי הוא מאבק נגד קבוצות קיצוניות קטנות שמנסות להשתלט על סדר היום ועל המרחב הציבורי במדינת ישראל.

אותן קבוצות קטנות הן שמנסות להעלים את הנשים. הטענה שלהם היא נגד קבוצה קיצונית אחרת שמעוניינת להציג נשים ככלי, להפשיט נשים בפרסומות ובשלטי חוצות. אנחנו המרחב הרחב והמשותף , ממש לא מעוניינים לאפשר לקבוצות קטנות להשליט את תפיסתן על כולנו. אנחנו מעוניינים לחיות בחברה שמכבדת נשים כבני אדם,  לא מעלימה אותן ולא מפשיטה אותן. בואו נגדיר ביחד,אנו המיינסטרים הישראלי, קבוצת הרוב המתונה של החברה הישראלית, חילונים, חרדים, דתיים ,מוסלמים, נוצרים, איך היינו רוצים שהחברה הישראלית תראה. בכדי המציאות בארץ תשתנה אנו הרוב הדומת והמתון צריך לצעוק את צעקתו ולעמוד על שלו.

בואו נקבל החלטות לפי מה שאנחנו היינו רוצים לראות, לפי האידאל שלנו. לא מתוך פחד שאם נאפשר או נאסור דבר אחד, המטוטלת תזוז רחוק מידי לצד השני. בואו ניצור את הסולידריות ונגדיר ביחד את עולם הערכים שלנו ולא ניתן לקבוצות קטנות וקיצוניות להחליט בשבילנו.

ואז ברור שתסכימו איתי שכולנו רוצים לראות נשים במרחב הציבורי.

לימור לבנת, לא נסכים יותר לספינים ולכניעה

מחאת הקיץ הבהירה לנו, המיינסטרים הישראלי, שיש לנו כוח עצום. לא נסכים יותר לאותם הסכמים שנכנעו לקבוצות מיעוט

התבטאותה של השרה לימור לבנת שההדרה בשכונות החרדיות לגיטימית בעיניה, מוכיחה שבינתיים המאבק בהדרת נשים טרם גרם לפוליטיקאים להבין את מה שאנו, הפעילים נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, צועקים כבר תקופה ארוכה. אי אפשר יותר להתייחס אל החברה הישראלית כאל תת קבוצות קטנות ושונות ושכל אחד ינהל את ענייניו בשקט. אין דבר כזה.

יכול להיות שלשרה לימור לבנת לא אכפת שהיא אינה מוזכרת בעיתונות החרדית. לי כאישה דתייה זה מאוד מפריע שאפילו בעלונים של הציבור הציוני דתי לא מופיעות נשים. זה מתחיל מהחרדים וזוחל אלינו, הציונות הדתית, והעובדה שלימור לבנת כשרה בממשלת ישראל בוחרת לא להתייחס לזה, מגדילה את הסיכוי שזה יפגע בי כאישה דתייה. אנחנו חיים פה ביחד, וכולנו משפיעים על החברה הישראלית.

בהמשך אמרה השרה שאין לה בעיה עם הפרדה באוטובוסים בשכונות חרדיות. אם כך, בואו נבהיר אחת ולתמיד מהן אותן שכונות חרדיות. מי נחשבת שכונה חרדית ומי לא? האם רק בשכונות שבהן יש 100% חרדים? האם כשיש 80% חרדים, זו נחשבת שכונה חרדית? במקום שבו טוענת קבוצה חרדית קטנה וצעקנית שזו השכונה שלה, כולם נכנעים מולם. ומה קורה עם כל אותו ציבור שאינו חרדי? מה הוא אמור לעשות באותן "שכונות חרדיות"?

וזה לא רק הציבור הלא חרדי. חרדים רבים מתנגדים בתוקף לחידושי ההפרדה הנוחתים עליהם בזה אחר זה: באוטובוסים, במרפאות, ברחובות, בקופות בסופרמרקט, בגינות ציבוריות ועוד ועוד. הקמפיין נגד הדרת נשים, שצובר תאוצה, מאפשר לרבים ולרבות מהם לצאת ולומר בקול את מה שעד כה בעיקר לחשו: גם הם לא רוצים את ההפרדה הזאת. אז למה היא מתקיימת? בדיוק בגלל שחברי ממשלת ישראל מעלימים עין מהתופעות האלו, וחושבים שהם נאורים ומתחשבים בכך שהם מאפשרים להם לקרות. בפועל הם מאפשרים לגורמים קיצונים בציבור החרדי להכריח את הציבור החרדי כולו לנהוג באופן שאינו תואם את ערכיו.

האמת היא שזה הרבה יותר מכך.  מחאת הקיץ הבהירה לנו, המיינסטרים הישראלי, הציבור המגוון שמנסה בכל כוחו לחיות פה ביחד, שיש לנו כוח עצום. התחלנו אחרי הרבה שנים לדבר שוב על הערכים המשותפים שלנו. למדנו שאנחנו לא צריכים להסכים יותר לפער הבלתי נסבל בין המדינה שאנו מייצגים כאזרחיה, לבין המדינה שהפוליטיקאים שלנו יוצרים באמצעות הסכמים קואליציוניים. הם מוותרים לקבוצות קיצוניות, מתעלמים מהאחריות שלהם כלפי אזרחי המדינה, וכמובן, מתייחסים לתפקידם כאל ספין תקשורתי אחד ארוך. בסופו של דבר, הדרת נשים מנוגדת לערכים הבסיסיים שלנו כחברה יהודית ודמוקרטית, ועל הערכים שלנו אנחנו ממש אבל ממש לא מוכנים לוותר.

לימור לבנת. בשבתך כחברה בממשלה נקבעו התקנות, נוצרו ההסדרים ותוכננו התוכניות שיצרו את הדרת הנשים. הצטרפותך למאבק בהדרה מבורכת, אבל בתנאי שאת מבינה שאנחנו לא נסכים יותר לאותם הסכמים, ספינים וכניעה לקבוצות מיעוט שיצרו את הדרת הנשים שמזעזעת אותך ואותנו.

טור שהתפרסם בynet.

מה עם הילדים שלנו??

כבר שנים שמחירי מעונות היום עולים בהתמדה. עוד שנה ועוד שנה, ומחירי הגנים הפרטיים קפצו בעשור האחרון בלמעלה מ-50%. הרבה יותר מאשר המשכורות שלנו. ממשלת ישראל עצמה עיניים, ומשרד התמ"ת שהנושא היה באחריותו גלגל עיניים לשמיים. אף אחד לא לקח אחריות, לאף אחד לא היה אכפת. ואנחנו, המשפחות הצעירות ההורים לילדים הקטנים קרסנו שוב ושוב תחת הנטל.

בקיץ האחרון יצאנו לרחובות. יצאנו אנו ההורים, במצעדי עגלות בעשרות ערים ברחבי הארץ, כי לא עמדנו בזה יותר, לא עמדנו בנטל העלויות, לא עמדנו בהעדר הקשר בין שעות העבודה וימי העבודה שלנו לבין שעות וימי החופשה של הילדים, וחמור מכל, הקושי הגדול להשאיר את ילדינו במסגרת שאין עליה שום פיקוח, כל הנטל הזה נהיה כבד מנשוא.

צעדנו יחדיו הורים וילדים, וגם לא מעט סבים וסבתות הצטרפו. וכשהתכנסה ועדת טרכטנברג, הכנו נייר מסודר ובאנו לדבר בוועדה. הסברנו את הקשיים, הסברנו את הצרכים, ודרשנו שוב ושוב חינוך חינם לגיל הרך, ושכל התחום יהיה באחריות משרד החינוך. זהו משרד שמטפל בכל הגילאים מגיל שלוש ואילך, אין סיבה שדווקא גילאי לידה עד שלוש, הגילאים הכי רכים, הכי צעירים יהיו באחריות משרד התעשייה והמסחר. האם מדובר בקורסים להסבה מקצועית או בטיפול בפעוטות?

תחום זה נמצא באחריות משרד התמ"ת מסיבות היסטוריות. כי פעם הקונספציה הייתה שכדי להגדיל את התעסוקה של נשים, נארגן לילדיהן בייביסיטר, או שמירת חפצים (ילדים), ואז הם יוכלו לצאת לעבודה. היום אנחנו יודעים שזה לא עובד כך. גם כי משרד התמ"ת לא בונה מעונות יום, גם כי אין פיקוח כמו שצריך, גם כי הבירוקרטיה גורמת לכך שיותר מדי הורים לא מצליחים לקבל את ההנחות שמגיעות להם, וגם כי המטפלות מקבלות שכר כל כך נמוך, שזה מאוד מקשה עליהן את העבודה. במילים אחרות, תחום הגיל הרך צריך יד מכוונת, ומשרד שעוסק ביום יום בתחומי חינוך ועבודה עם ילדים. במילים אחרות, משרד החינוך.

בהמלצה של ועדת טרכטנברג נאמר באופן חד משמעי שכל תחום הטיפול בתינוקות צריך לעבור למקומו הטבעי- משרד החינוך. שם גם יודעים איך לבנות מעונות יום, שם יודעים איך לפקח, ושם יודעים איך לעבוד עם ילדים. נכון, לא קיבלנו בהמלצות של טרכטנברג חינוך חינם מלידה עד שלוש. אבל חשקנו שיניים והבנו שגם המעבר של התחום למשרד החינוך, הפיקוח האינטנסיבי, לקיחת האחריות, זה שלב אחד בכיוון הנכון.

ופתאום, ראש הממשלה משנה את החלטות דוח טרכטנברג, הדוח שהוא בעצמו אימץ. למה? כי שר התמ"ת, שלום שמחון, לא רוצה לותר על תחום מעונות היום במשרדו. תקשיבו טוב, השר שמחון מנהל מאבק אגו על חשבון הילדים שלנו. על חשבון החינוך לגיל הרך במדינת ישראל, על חשבוננו ההורים המותשים. ונתניהו מגבה אותו.

אבל כולנו יחד צריכים להבהיר לו שלא ניתן לזה לקרות. לא יכול להיות שנתניהו מתעלם ממאות אלפי הורים, לא יכול להיות שאנחנו נשלם את המחיר הפוליטי של מערכת היחסים של נתניהו עם מפלגת עצמאות(?!) אנחנו ההורים דורשים ממך, ראש הממשלה, אל תשחק את המשחק הפוליטי על גבינו. אחרת נשלח אותך לחדר לחשוב על מה שעשית, שבמילים אחרות זה אומר- נזכור את זה טוב טוב לבחירות הבאות.

הכותבת היא חברת מועצה בעיריית ירושלים, ממובילות מחאת העגלות ואמא מותשת ל-3 בנות צעירות.