אנחנו גרים בדירת שלושה חדרים קטנה. אנחנו מאוד אוהבים אותה, אך היא קטנה, והיא הולכת ונהיית קטנה עבור משפחתנו, כשיש לנו כבר שלושה ילדים מקסימים. ככל שנהיה צפוף יותר, כך אנו משקיעים יותר זמן בתכנון של הדירה. כשקנינו מחשב, לקחנו בחשבון את העדר המקום וקנינו מסך דק. לאורך הזמן תכננו עוד ועוד פינות, מקומות שבעבר- לפני שנהיינו צפופים כל כך לא השקענו בהם מחשבה ותכנון, הפכו להיות מתוכננים מאוד. וכמות הזמן המושקע בתכנון רק הולך וגדל.
הגיוני היה שכך גם יהיה במדינת ישראל. אנו חיים במדינה קטנה. השטח של המדינה קטן, ולא נראה שיגדל בעתיד הקרוב, זאת לעומת מספר התושבים שדווקא כן עתיד לגדול. לפיכך תכנון מסודר, מפורט ויעיל חשוב במיוחד במדינה קטנה כמו שלנו. אם היו לנו שטחים אינסופיים, ניתן היה לבנות פה ושם, ולאפשר לכל רשות מקומית לבנות בלי להשקיע זמן בתכנון מאורגן. אבל ככל שיש פחות עתודות קרקע כך צריך להשקיע יותר זמן מחשבה אודות תכנון קרקעות אלו.
עקרון שני שקיים אצלנו בבית, הוא שיש כללים של מותר ואסור. כללים אלו חשובים בעיקר בפעילות עם ילדינו. כולם יודעים שיש דברים שאין סיכוי שנסכים להם, גם אם יתחננו.
אני מציעה למוסדות התכנון ולרפורמת התכנון להתנהג כמו הורים אחראים, ולהגדיר מה אין סיכוי שנאפשר לבנות בישראל- מפלצות כמו "הולילנד", לדוגמה. בואו נגדיר שיש בניינים שגם עם שינוי תב"ע מקומית, וגם עם הקלות ברישוי – פשוט לא יקרו. בואו נגדיר ליזמים מה אין סיכוי שיקרה. ובואו גם נגדיר ליזמים שאותנו לא סוחטים. ואנחנו מכירים את השיטות של היזמים: לבקש שש קומות, ואז רק עוד שתי קומות בנסיגה, וככה הם מגלים שהם יכולים לדחוף עוד קומה אם רק נאשר להם עוד מטר וחצי, וכ"ו. וכך בניין קטן וצנוע נהיה עצום, ובעיקר- לא מתוכנן כמו שצריך. ואז נוצרות בעיות חניה, מחסור בשטחים ציבוריים ועוד. אז בואו נגדיר ליזמים שיש סופיות בדיון, שיאמרו מה הם רוצים, ואנחנו - נבחרי הציבור ואנשי המקצוע - נגדיר מה כן ומה לא. כך גם אגב, קוני הדירות לא יצטרכו לחכות עוד ועוד זמן כי פתאום אישרו ליזם עוד קומה, מה שגורר עיכובים באכלוס הבניין.
יש עוד עניין עקרוני אצלנו בבית. אצלנו הדגש בבית הוא על בני המשפחה, על האנשים, לא על המרצפות או הפאנלים. רוב הזמן אנחנו מנסים לוודא שלתושבי הבית נעים ונוח בו. שילדינו בטוחים בתוך ביתם, יכולים לשחק במרחבים נעימים ובטוחים. ואולי עדיף שנתניהו יתחיל את הרפורמה שלו בתכנון ובניה בדיוק מהמקום הזה. לבדוק איך ילדינו ירגישו יותר בטוחים בשכונות- לדרוש מכל רשות מקומית לסלול מעברים להולכי רגל, שבילי אופניים, גינות ציבוריות ומתנ"סים במרחק הליכה מבית הספר, כדי שילדים יוכלו לשחק בהם לפני שהם הולכים הביתה מבית הספר, מספיק מגרשי ספורט לבני נוער לשחק בהם. על נבחרי הציבור – אנחנו - לדאוג לתכנון תחבורה מצוין ברפורמה, כדי שלא נעמוד שעות בפקקים, לדאוג לבניית דירות בנות השגה. בקיצור- לחשוב עלינו, על כלל הציבור.
מדינת ישראל הוקמה עבורנו אזרחיה, כמו שאני ובן זוגי קנינו את הדירה שלנו עבור בני משפחתנו.
כרגע הרפורמה לא לוקחת אותנו בחשבון, ובודאי שאיכות חיינו וחיי ילדינו לא נמצאים בראש סדר העדיפויות שלה. הגיע הזמן להכין רפורמה אחרת, שכל מטרתה לדאוג לנו- תושבי מדינת ישראל.
אחלה פוסט רחל.
השבמחק