מחאת
הקיץ הבהירה לנו, המיינסטרים הישראלי, שיש לנו כוח עצום. לא נסכים יותר לאותם
הסכמים שנכנעו לקבוצות מיעוט
התבטאותה של
השרה לימור לבנת שההדרה בשכונות החרדיות לגיטימית בעיניה, מוכיחה שבינתיים
המאבק בהדרת נשים טרם גרם לפוליטיקאים להבין את מה שאנו, הפעילים נגד הדרת נשים
מהמרחב הציבורי, צועקים כבר
תקופה ארוכה. אי אפשר יותר להתייחס אל החברה הישראלית כאל תת קבוצות קטנות ושונות
ושכל אחד ינהל את ענייניו בשקט. אין דבר כזה.
יכול להיות
שלשרה לימור לבנת לא אכפת שהיא אינה מוזכרת בעיתונות החרדית. לי כאישה דתייה זה
מאוד מפריע שאפילו בעלונים של הציבור הציוני דתי לא מופיעות נשים. זה מתחיל
מהחרדים וזוחל אלינו, הציונות הדתית, והעובדה שלימור לבנת כשרה בממשלת ישראל בוחרת
לא להתייחס לזה, מגדילה את הסיכוי שזה יפגע בי כאישה דתייה. אנחנו חיים פה ביחד,
וכולנו משפיעים על החברה הישראלית.
בהמשך אמרה
השרה שאין לה בעיה עם הפרדה באוטובוסים בשכונות חרדיות. אם כך, בואו נבהיר אחת
ולתמיד מהן אותן שכונות חרדיות. מי נחשבת שכונה חרדית ומי לא? האם רק בשכונות שבהן
יש 100% חרדים? האם כשיש 80% חרדים, זו נחשבת שכונה
חרדית? במקום שבו טוענת קבוצה חרדית קטנה וצעקנית שזו השכונה שלה, כולם נכנעים
מולם. ומה קורה עם כל אותו ציבור שאינו חרדי? מה הוא אמור לעשות באותן
"שכונות חרדיות"?
וזה לא רק
הציבור הלא חרדי. חרדים רבים מתנגדים בתוקף לחידושי ההפרדה הנוחתים עליהם בזה אחר
זה: באוטובוסים, במרפאות,
ברחובות, בקופות בסופרמרקט, בגינות ציבוריות ועוד ועוד. הקמפיין נגד הדרת נשים,
שצובר תאוצה, מאפשר לרבים ולרבות מהם לצאת ולומר בקול את מה שעד כה בעיקר לחשו: גם
הם לא רוצים את ההפרדה הזאת. אז למה היא מתקיימת? בדיוק בגלל שחברי ממשלת ישראל מעלימים עין מהתופעות האלו,
וחושבים שהם נאורים ומתחשבים בכך שהם מאפשרים להם לקרות. בפועל הם מאפשרים לגורמים
קיצונים בציבור החרדי להכריח את הציבור החרדי כולו לנהוג באופן שאינו תואם את
ערכיו.
האמת היא שזה
הרבה יותר מכך. מחאת הקיץ הבהירה לנו, המיינסטרים הישראלי, הציבור
המגוון שמנסה בכל כוחו לחיות פה ביחד, שיש לנו כוח עצום. התחלנו אחרי הרבה שנים
לדבר שוב על הערכים המשותפים שלנו. למדנו שאנחנו לא צריכים להסכים יותר לפער הבלתי
נסבל בין המדינה שאנו מייצגים כאזרחיה, לבין המדינה שהפוליטיקאים שלנו יוצרים באמצעות
הסכמים קואליציוניים. הם מוותרים לקבוצות קיצוניות, מתעלמים מהאחריות שלהם כלפי
אזרחי המדינה, וכמובן, מתייחסים לתפקידם כאל ספין תקשורתי אחד ארוך. בסופו של דבר,
הדרת נשים מנוגדת לערכים הבסיסיים שלנו כחברה יהודית ודמוקרטית, ועל הערכים שלנו
אנחנו ממש אבל ממש לא מוכנים לוותר.
לימור לבנת.
בשבתך כחברה בממשלה נקבעו התקנות, נוצרו ההסדרים ותוכננו התוכניות שיצרו את הדרת
הנשים. הצטרפותך למאבק בהדרה מבורכת, אבל בתנאי שאת מבינה שאנחנו לא נסכים יותר
לאותם הסכמים, ספינים וכניעה לקבוצות מיעוט שיצרו את הדרת הנשים שמזעזעת אותך ואותנו.
טור שהתפרסם בynet.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה