צביונה הפלורליסטי של ירושלים. סיכום 2009-2010

בירושלים יש לא מעט נושאים שקשורים למערכת היחסים בין חילוניים, דתיים וחרדים בעיר, והרצון לחיות בעיר מגוונת ופלורליסטית. הכלל שלאורו אני פועלת הוא אמנת גביזון מדן. פרופסור רות גביזון והרב יעקב מדן יצרו אמנה שמאפשרת חיים משותפים לחילוניים ודתיים. בכל כך הרבה מהנושאים שקשורים למערכות היחסים האלו אני מעורבת, לעיתים לפני הקלעים וברוב המקרים מאחורי הקלעים: מיקומם של בתי ספר וגני ילדים חרדים, והאפשרות שיקומו בשכונות לא חרדיות, מניעת הקמת ישיבות חרדיות בשכונות חילוניות, פתיחת מוסדות בילוי בשבת- על פי אמנת גביזון-מדן, ועוד.

מוסדות חינוך חרדים בשכונה חילונית- אחד האתגרים המרכזיים של ירושלים היא איך מאפשרים לקבוצות לחיות בשכנות. בהסכם הקואליציוני נאמר כי מוסדות חינוך חרדים לא יוקמו בשכונות לא חרדיות. גם החרדים חתומים על המסמך הזה. הכלל הזה יחסית נשמר, ואני עובדת קשה כדי לוודא שהכלל לא מופר, בכל מיני מקרי ביניים. גני חב"ד הם מקרה ביניים כזה. כיון שחלק מן הילדים שלומדים בגנים האלו אינם חרדים, לכאורה זה לא בלתי סביר שהם יוקמו בשכונות לא חרדיות. אך גן חב"ד מוגדר על ידי העירייה כגן חרדי, וככזה משפיע מהר מאוד על אופי השכונה. ולצערי כבר גיליתי שוב ושוב שהגן הראשון הוא רק בשורה לקראת מה שעתיד לקרות. מעבר לכך, לעיתים קרובות התלמידים אינם בכלל מהשכונה. כך עצרנו את הקצאת הקרקע לגני חב"ד בגוננים. אך זה לא רק חב"ד בשכונות חילוניות. לעיתים קבוצות חרדיות מגוונות מעלות רעיון להקים בית ספר חרדי בשכונה חילונית, וגם עם זה צריך להתמודד, כך עצרתי עם לשכת רה"ע הקמת בית ספר חרדי בקריית יובל. כך לגבי הרבה מאוד רעיונות שהסתובבו בעירייה ולא קרמו עור וגידים לאחר שיצאתי חוצץ נגדם, הוכחתי שאין צורך בהם, ושהם מנוגדים להסכם הקואליציוני.

רב ראשי לירושלים- זה כמה שנים שאין רב ראשי בירושלים, לאחר שבעבר נעשו ניסיונות למנות רב ראשי חרדי לעיר, רה"ע ניר ברקת התחייב שיהיה רב ראשי ציוני. בעיני מדובר בסוגיה חשובה ביותר, שכן מעבר לכל, רב ראשי לעיר הבירה חייב להיות כזה שמייצג את ערכיה של מדינת ישראל והחברה הישראלית. מתחילת הקדנציה, מתנהל מאבק עיקש כדי לוודא שאכן כך יקרה. יחד עם  מתנדבים מתנועת "ירושלמים" ו"נאמני תורה ועבודה" יצאנו לקמפיין ציבורי כדי להבהיר לציבור עד כמה המהלך הזה חשוב. לאחר שראינו שיש התעניינות הולכת וגוברת, החל תהליך איסוף נציגי בתי הכנסת. פה הייתה לנו אחריות ומחויבות לוודא שיהיו נציגים מבתי כנסת ציוניים במגוון שכונות בעיר. וכך היה. ההיענות הייתה מדהימה, כמו תמיד כשמדובר בקמפיין למען ירושלים. בהמשך הבנו ששר הדתות מנסה לעשות מחטף, והגשנו בג"צ. כמו תמיד, העניין הוא בסופו של דבר להיות תמיד עם האצבע על הדופק. תמיד. התהליך נמשך, אנחנו עוד לא יודעים מתי הוא יגמר, אבל לנו יש סבלנות.

הכותל- לפני כשנה וחצי בביקורי בכותל נחרדתי לראות את השינוי שקרה למקום. בכל מקום היו שלטים שקוראים לגברים ונשים לעמוד בנפרד, היה שלט של מעבר לגברים בלבד, חמשת דגלי ישראל נעלמו מהתרנים. עזרת הנשים הייתה קטנטנה ביחס לעזרת הגברים, והיו סדרניות צניעות בכל מקום. בכל מקום. אפילו אני כאישה דתית, שרגילה לעזרת נשים בבית כנסת, ולדרישות צניעות מוכרות, הרגשתי מאוד לא בנוח. לא רציתי לדמיין איך נשים חילוניות מרגישות באותו מעמד. זה הצטרף לפרשה שהתפוצצה באותה העת סביב חוסר ההסכמה של רב הכותל לקיים טקסי התאזרחות לעולים חדשים ברחבת הכותל, כפי שהיה נהוג.

התחלתי להתעסק בנושא וכך התחלתי לקבל פניות של מדריכי סיורים שסיפרו לי על מה שקורה בכותל. סיפרו לי על קבוצות שבאות לכותל ושרות "עם ישראל חי", וסדרניות צניעות רצות אליהן ונוזפות בהם שכאן אסור לשיר ביחד גברים ונשים, ובכלל פה נשים לא שרות, ושיעמדו בנפרד. זה היה נראה לי בלתי נסבל. לפיכך יחד עם תנועת "ירושלמים" קיימנו קמפיין נרחב לשינוי הנעשה בכותל. כששיא הקמפיין היה הדלקת נרות חנוכה יחד עם נאמני תורה ועבודה, התנועה המסורתית, וארגונים נוספים. והאמת היא שזה השפיע. שלטי ההפרדה נעלמו, דגלי ישראל חזרו. המעבר לגברים בלבד כמעט נעלם, וסדרניות הצניעות נהיו טיפה יותר מרוסנות. אבל אלו היו רק צעדים ראשונים. ואז הגיע מכתב לרה"ע מטעם רב הכותל. מכתב שבעקבותיו רה"ע קרא אותי, את ענת מופקדי נציגת תנועת "ירושלמים", את רב הכותל ומנכ"ל "הקרן למורשת הכותל" אליו למשרד לשיחה. הוא הציע לנו לדבר במקום להתכתש. כך נכנסו למו"מ. אנחנו בעיצומו של המו"מ, התוצאות ניכרות כבר בשטח, ואכן כבר אין כל כך הרבה תלונות על הנעשה בכותל.

מפגינים נגד ההפרדה מול בית המשפט העליון

הפרדה במרחב הציבורי- קמפיין נוסף שאני מתעסקת בו כבר לאורך זמן הוא הקמפיין נגד ההפרדה במרחב הציבורי. הכל התחיל אצלי כאשר בזמן קמפיין הבחירות אגד סרבו לפרסם תמונה שלי על האוטובוס, מה שמהר מאוד התברר כמדיניות של אגד שאף אישה או ילדה או קשישה לא מופיעות על אוטובוסים בירושלים בשל התנגדותם של חרדים. כך הבנתי והכרתי את הרומן של אגד עם הציבור החרדי. המשכתי לעקוב אחר הרומן, וכך נחשפתי לקוי ההפרדה. קוים בהם נשים נדרשות לשבת מאחור (!) וגברים מקדימה.

בתחילה ארגנו, תנועת "ירושלמים" ואנוכי הפגנה קטנה של כ-20 איש, כהפגנת נגד להפגנה של למעלה מאלף חרדים. ומאז אני עוסקת בעניין. יצרנו מערכת יחסים עם "המרכז לפלורליזם יהודי" שהגיש את הבג"צ, ועם ארגונים נוספים, ובכל פעם היה דיון בבג"צ, וידאנו שהנושא עולה על סדר היום הציבורי. דרך נוספת להעלאת המודעות לנושא היה בשיתוף פעולה עם ענת צוריה, וסרטה "סוררת", הקרנו את הסרט ויצרנו שיח ודיון בנושא. הרעיון היה לגרום לשיח הציבורי להיות על העניין העקרוני, ולהבהיר שיש פה בעיה קשה, ופגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.

שיא משמעותי בקמפיין היה בהפגנה שערכנו יחד עם פורום ירושלים חופשית שבה היו 2,000 איש שקראו נגד ההפרדה, וכ-15 חרדים שבאו להפגין בהפגנת נגד. מבחינתי הייתה פה סגירת מעגל, לעומת ההפגנה הראשונה בה השתתפנו. אך הקמפיין נגד ההפרדה במרחב הציבורי התרחב גם להפרדה ברחובות. בשקט בשקט מתרחבת ההפרדה במרחב הציבורי גם למחוזות אחרים, מלבד אוטובוסים.

בחול המועד סוכות גיליתי, יחד עם ארגונים נוספים שמתקיימת הפרדה בין גברים לנשים ברחובות מאה שערים. ההפרדה נעשתה על ידי גדר שהוצבה ברחוב, וסדרנים שדרשו מאנשים ונשים להיפרד. המשטרה לא עשתה דבר כדי למנוע את ההפרדה. לפיכך עתרנו לבג"צ, וניצחנו. בג"צ אמר בקול רם וברור כי לא תתכן הפרדה במרחב הציבורי במדינת ישראל, וכי ההפרדה מנוגדת לחוק.

לפני שבועיים התקיים הדיון המסכם בבג"צ בנושא קווי ההפרדה. בימים אלו שופטי בג"צ כותבים את פסק הדין. אמנם בג"צ והמדינה אמרו כי קווי ההפרדה אינם חוקיים, אך כעת מה שעומד למבחן זה עד כמה מעשית מנעו את קיומה של ההפרדה, או שכמו שהשופט רובינשטיין אמר, יהיה פה ישראבלוף, כולם ידעו שזה לא חוקי ויעלימו עין. פסק הדין שנכתב בימים אלו עתיד להשפיע על כך. אעדכן כשיפורסם פסק הדין.

המינהלים הקהילתיים. סיכום 2009-2010

שלב אחד. הבחירות

תיק המינהלים הקהילתיים שנמצא תחת אחריותי הוא בעיני תחום עם פוטנציאל אדיר שעוד לא ממומש. המינהלים הקהילתיים הם גופים שאמורים ליצור את שיתוף הציבור והעברת המידע לעירייה לגבי הצרכים של השכונה כמעט בכל עניין: חינוך, בניה, גינות, מדרכות, כבישים, בקיצור, כל צורך שיש בשכונה, כל נושא עובר לדיון במנהל הקהילתי. הבעיה הייתה שבמרבית המינהלים הקהילתיים לא התקיימו בחירות כלל או שהתקיימו בחירות לפני הרבה מאוד שנים. לפיכך יש צורך דחוף בקיום בחירות. לאחר מאמץ גדול מאוד, ב-14 בדצמבר התקיימו בחירות ב- 5 מינהלים קהילתיים: גינות העיר, פסגת זאב, שמואל הנביא, הר חומה, ובית צפאפא. וההשתתפות היתה מדהימה! הבחירות הן רק שלב אחד. כדי לוודא שאכן המינהלים יכולים לייצג את הצרכים של התושבים, צריך לדאוג לכך שיהיו במינהלים את הדרג המקצועי המתאים. שתי הפונקציות החשובות ביותר בעניין זה הם המתכננים הפיזיים והעובדים הקהילתיים. בשני התחומים אני פועלת כדי להגדיל את יכולת ההשפעה שלהם.

אני פועלת כדי לחזק את מעמדם של העובדים הקהילתיים, הליווי המקצועי לו הם זוכים, ושיפור תנאי העסקתם. המתכננים הפיזיים גם הם זוכים להגדלת יכולת הפעולה שלהם עם כניסתם לתפקיד של המתכננים הרובעיים.

אבל הכי חשוב בתחום המינהלים הקהילתיים שזהו תחום שנמצא רגע לפני פריצה הגדולה. אחרי הבחירות נוכל להתחיל לראות את היכולות של הגופים החשובים האלו. בעתיד איידע אתכם מתי מתקיימות בחירות בשאר המינהלים הקהילתיים. 

פניות ציבור וקשר עם הציבור וקשרים עם העולם היהודי - סיכום 2009-2010

פניות ציבור וקשר עם הציבור

אני מאוד משתדלת להיות זמינה לכולם, אני גם רואה תפקיד חינוכי בתפקידי כחברת מועצה- לדבר בפני ארגונים, תלמידים, קבוצות, להסביר על חשיבות הכניסה לפוליטיקה, על האתגרים בפניהם ניצבת העיר ירושלים, על מערכת היחסים בין חילוניים דתיים וחרדים ועל נושאים מגוונים אחרים.

וכמובן, אני מטפלת באינספור פניות ציבור בתחומים מגוונים כגון: מעבר חציה ברח' שמעוני, פעילות למען פינוי הברסלבים מכיכר ציון, נגד השתלטות עבריינית בעיר גנים, טיפול בגני ילדים שיש בהם ליקויים, פסי האטה ברחובות שונים, מציאת מבנים מתאימים לקבוצות הזקוקות להן ועוד ועוד...

קשרים עם העולם היהודי

אחד האתגרים איתם אנו מתמודדים בירושלים הוא העובדה שיותר מידי אנשים התייאשו מירושלים. חלק מהמיואשים הם לצערי גם רבים ביהדות התפוצות. קשרים רבים בין העיר ירושלים וגורמים מובילים ביהדות התפוצות ניתקו בתקופת כהונתם של ראשי ערים קודמים. בשנתיים האחרונות אני פועלת רבות כדי לחזק את הקשרים האלו. קשרים אלו גורמים למחויבות לעיר ירושלים, ולשיתופי הפעולה שיכולים להצמיח את העיר. במובן הרחב יותר, יש לנו אינטרס אמיתי שכל יהודי בעולם ירגיש בנח בירושלים. זה חלק מהזהות הפלורליסטית של היער. ובמובן הזה יהדות התפוצות בעם יכולים להיות שותפים שלנו בעיצוב פני העיר ירושלים. לפיכך אני עובדת בלי סוף עם משלחות שמגיעות לארץ, יוצרת שותפויות ועובדת עם תורמים. אני מאמינה שזוהי דרך חשובה ומשמעותית לשיפור העיר ירושלים, ואני מאמינה שתוצאות העבודה הקשה יתחילו להשפיע בעתיד הקרוב. 

עוד 12 יום לדיון המסכם בבגצ על ההפרדה באוטובוסים, טור שפורסם היום!

בקרוב יקיים בג"ץ את הדיון האחרון אודות קווי ההפרדה - קווי אוטובוס בהם נשים צריכות לשבת מאחור וגברים מלפנים. קווים אלו הם רק קצה הקרחון של מהפכת הצניעות שמתגברת בחברה החרדית ומחלחלת ומשפיעה על כלל החברה במדינת ישראל.

מאז ומתמיד בתפילות ובמערכת החינוך, הייתה נהוגה הפרדה בין בנים ובנות, בעיקר בגיל הבגרות במערכת החינוך החרדית. בשנים האחרונות החברה החרדית חווה טלטלה, ועוברת מהפכת צניעות לפיה ההפרדה בין גברים לנשים נדרשת לא רק במקומות אלו - אלא בכל הזדמנות באשר היא. בקווי אוטובוסים, ברחוב, במקומות עבודה, במכולות, בגינות משחקים, בסניפי דואר ובסניפי קופת חולים. במילים אחרות, התפיסה המתפתחת היום היא שבכל מקום ובכל זמן - אל לו לגבר חרדי לראות אישה.

ניתן לטעון, כי החרדים מוזמנים לנהל את ענייניהם כפי שהם מבינים. העניין הוא שהמהפכה הזאת, משפיעה על כל אישה במדינת ישראל, ולא אפריז אם אומר שהיא מאיימת להחזיר לאחור רבים מהישגי המהפכה הפמיניסטית.

במה דברים אמורים? בשנים האחרונות מדברים כולם על גיוס חרדים ועל יציאת חרדים לעבודה. אבל יש פה בעיה. גברים חרדים שמתגייסים לצבא דורשים צבא בלי נשים.
בג"ץ אליס מילר שינה את פני הצבא הישראלי. נשים הפכו לשותפות אמיתיות, וכמעט כל התפקידים נפתחו בפניהם. אנו הנשים נהנינו מעוד שלב במהפכה הפמיניסטית, ממחסום אחד פחות אל עבר השוויון בכלל ואל עבר נגישות לעמדות מפתח בפרט. כל זאת, כיון ששירות צבאי משמעותי הוא עדיין חיוני בחברה הישראלית להתקדמות בתפקידי מפתח.

היתרון שהושג לנו הנשים בבג"ץ זה עומד להימחק, ולמעשה כבר נשחק לאיטו. זאת כיוון שחרדים שמתגייסים היום לצבא דורשים שטח סטרילי מנשים. כיום יש כ-1,000 חרדים מגויסים. כולם מקווים שהמספרים יגדלו. במילים אחרות, אם מגמה זאת תמשך, יותר ויותר יחידות בצבא יהיו סגורות בפני נשים. זה אומר ששוב מעמדנו כנשים יהיה נחות ממעמדם של גברים. יהיו אזורים סגורים בפנינו, וקצב הקידום של נשים רבות היה איטי יותר. אגב, ציינתי זאת בפני מנהל תחום השמת חרדים בתעסוקה, שפועל לגייס אותם לבא והוא הסכים איתי שזה יפגע בנשים, אך הוא הסביר לי שיש פה עניין גדול ומשמעותי יותר. גיוס חרדים חשוב יותר משוויון לנשים.

הצניעות היא תגובת פחד לפמיניזם

אם זה היה נגמר בצבא אולי היינו יכולות לשתוק, אך הבעיה היא שמהפכת הצניעות לא נגמרת בשום מקום. החרדים עצמם מודים כי הם לא יודעים עד לאן זה יתגלגל. וזה כבר הגיע לשוק העבודה. גברים חרדים דורשים לעיתים שטח שיוקצה לגברים בלבד, כדי שלא יראו שם חלילה נשים.
זאת כבר בעיה עוד יותר גדולה. תארו לעצמכם שאתן עובדות בחברה שבה יש אגף לגברים בלבד. תארו לעצמכן שאתן מתחרות על תפקיד מנהל אגף. אופס, אגף אחד סגור בפניכן. לגברים תהיה
אפשרות לנהל את האגף הזה, לנשים לא. וכמובן שאם גבר חרדי יחליט לצאת מהאגף, כולנו נשמח. אם כן, גם לגברים החרדים שבשבילם יצרנו את האגף הנפרד, ברצותם יעזבו אותו כבודדים, כלומר גם להם תהיה עדיפות עלינו הנשים.
האמת היא שזה לא מפתיע. מהפכת הצניעות התפתחה כתגובה למהפכה הפמיניסטית, ומתוך פחד עמוק מהישגיה. אם לא נתעורר ונגדיר שבמדינת ישראל הפרדה במרחב הציבורי היא לא אפשרית, נמצא את עצמנו מאבדות את הישגי המהפכה.

הטור פורסם באתר  NRG, אתם מוזמנים לעיין בו כאן
מי שמעוניין להיות פעיל בנושא מוזמנ/ת ליצור קשר ב mailto:azrachel@jerusalem.muni.il

המאבק בהתחרדות המרחב הציבורי נמשך, הולכים לבחירות ומשקיעים מליונים בחינוך.

ירושלמים יקרים, קודם כל שנה טובה. נהוג לומר "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אך הפעם קשה לי להתייחס לשנה האחרונה בירושלים כשנה של קללות. להפך, אני מרגישה שאנחנו מתחילים לראות את פירות המאמץ של כל הירושלמים שעובדים קשה מאוד בשביל העיר ירושלים.

יש איזה מן מנהג מקובל כל תחילת שנה לקבל על עצמך משהו, אני מציעה שתי החלטות לשנה הקרובה- לדבר דברים טובים על ירושלים, להתלונן לעירייה, ל-106,  על מפגע אחד בשכונתך. אלו שני מאמצים קטנים שיכולים להשפיע על העיר לטובה.

ועכשיו לעדכון, כמו שכתבתי, ההרגשה היא שכעת אני מתחילה לראות את פירות העבודה המאומצת שלי מאמץ שלי, ושל עוד אנשים רבים שמתאמצים לטובת העיר, וזה קורה במספר אפיקים.

הבחירות למנהלים הקהילתיים

המנהלים הקהילתיים הם מאבני היסוד של שיתוף הציבור, ושל היכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע על מה שקורה בשכונתו. כדי לאפשר את שיתוף הציבור, מתרחשים שני תהליכים מקבילים. התהליך הראשון והמאוד מתוקשר הוא הבחירות במנהלים הקהילתיים. זה הזמן לוודא שקולכם ישמע בשכונה.

הבחירות יתקיימו ב14 בדצמבר, בשכונות הבאות: פסגת זאב, חומת שמואל, שמואל הנביא, בית צפפה וגינות העיר. חשוב לציין שגינות העיר כולל את רחביה, טלביה, ניות, קטמון הישנה, והמושבה הגרמנית.

אם את/ה מרגיש/ה שיש לך את היכולת לשקף את רצון התושבים לעירייה ולמוסדות, אם נראה לך שאת/ה תדע/י לפעול לטובת הקהילה ולגרום לשכונה שלך להיות טובה יותר- מקומך איתנו במנהלים הקהילתיים.

יש עכשיו הזדמנות להצטרף לעשייה.

במקביל אני פועלת בעירייה יחד עם כל הגורמים המקצועיים, לחזק את בעלי התפקידים שילוו את התושבים בתהליכי שיתוף הציבור: העובדים הקהילתיים והמתכננים הפיזיים. העובד הקהילתי לראשונה מקבל ליווי מקצועי, ובהמשך גם שכרו יעלה. כמו כן נוספו עוד משרות של מתכננים פיזיים רובעיים, כדי לוודא שעמדת התושבים בנושא התכנון בשכונה תשמע באופן המקצועי והטוב ביותר. 

רוצים מידע נוסף על הבחירות למנהלים הקהילתיים? ליחצו על הקישור כאן.

המרחב הציבורי

אחד הנושאים בהם אני עוסקת המון הוא המרחב הציבורי בירושלים. בעיני זה אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפנינו, לגרום לכך שהמרחב הציבורי בעיר יתקיים כמרחב פלורליסטי, ועל פי חוקי מדינת ישראל. לצערי בשנים האחרונות אתגר זה הולך וגדל, לנוכח פגיעה חוזרת ונשנית במרחב הציבורי בירושלים.

ישנם שלושה נושאים בהם עסקתי בזמן האחרון בהקשר של המרחב הציבורי. הראשון הוא נושא ההפרדה ברכבת הקלה. לאחרונה נערכה נסיעת מבחן מתוקשרת לרכבת הקלה, ומנכ"ל סיטיפס יאיר נווה התבטא בדבר האפשרות להקצות מספר קרונות ברכבת לצורכי הפרדה בין נשים וגברים. אחד הדברים שבעיני בלתי אפשריים הוא שאדם בעל תפקיד ביצועי ממליץ המלצות שקובעות את אופי הדמוקרטיה הישראלית. אמירתו עוררה מייד הדים ביקורתיים בתקשורת.

הנושא השני הוא המשך המאבק על ציביונו של הכותל המערבי. אתם מוזמנים לשמוע ריאיון שלי בתוכנית "עושים צהריים" של יעל דן בגל"צ (21/9, שעה שנייה) בנושא גזרות הצניעות המופרזות ברחבת הכותל, וכן לקרוא את כתבתו של ניר חסון ב"הארץ" הסוקרת את התוכניות המתייחסות לתכנון מחודש של רחבת הכותל.

הנושא השלישי הוא הברסלבים בכיכר ציון. כבר כמה שנים שחסידי ברסלב מציבים טנדר באופן קבוע בכיכר ציון בלילות ומשמיעים מוזיקה רועשת הטורדת את מנוחתם של תושבי האזור, ומגדירה את זהות ואופי המרחב הציבורי. מאות תלונות שהוגשו למשטרה מצידם של התושבים לא הועילו בטיפול המפגע. לפני מספר שבועות פנו אלי כמה סטודנטים המתגוררים ברחוב סמוך לכיכר ציון וביקשו סיוע בטיפול בתופעה. מייד פניתי למנכ"ל העירייה ולמנהל המחלקה לפיקוח עירוני, בדרישה להביא לסילוקם של הברסלבים ולהשבת הכיכר לציבור. במקביל הסתבר שהברסלבים נהגו באלימות לא פעם כלפי מי שהעזו להתלונן נגדם, מה שחידד עוד יותר את הצורך בחיזוק האכיפה בכיכר. לאחר פניות גם למנהל המחוז במשטרת ישראל, הושבה הכיכר לציבור, והברסלבים סולקו מהמקום, תוך שהם מקבלים קנסות ממשטרת ישראל.

בשורות לגני הילדים בירושלים

עם פתיחת שנת הלימודים, קיבלנו תוספת תקציב של למעלה ממליון ₪ עבור גני הילדים. תקציב זה מכסה את החודש ה-11, תקציבים נוספים לתכניות חינוכיות מגוונות בגני הילדים, הרחבה של גני ילדים בהם הצהרונים מוזלים, ופרוייקטים נוספים. אין ספק שגידול זה מעיד על הרצינות בה מתייחסים אל הגיל הרך כל הדרגים בעירית ירושלים, מראש העיר, דרך ראש מנהל חינוך, הגזברות וכל הדרג המקצועי במנחי. דבורה גבעתי, הממונה על גני הילדים תוודא שהתקציב יחולק בצורה הטובה ביותר לטובת ילדי ירושלים.

 

פניות ציבור

אני תמיד שמחה כשאתם פונים אלי בפניה אישית ובקשה לכל סיוע. הבעיה היא שלעיתים לוקח לא מעט זמן עד שהדברים אכן נפתרים. מרטין וילר, עוזרי שמרכז את פניות הציבור עובד עליהם לעיתים במשך חודשים, כשכל הזמן אנחנו מנסים לחשוב אם יש עוד זווית שבה ניתן לפעול כדי לגרום לדברים לקרות. ולכן, כשדברים נפתרים- זו אכן שמחה גדולה.

פניית ציבור אחת שנפתרה היא מקום עבור AA, אלכוהוליסטים אנונימיים. קיבלתי פניה מחברה באלכוהוליסטים אנונימיים, אשר סיפרה לי כי המבנה בה הם פועלים נמכר, ולפיכך אין להם יותר היכן להיפגש. אני חושבת שזו מחויבות ברורה של כל עירייה לספק מקום מפגש לארגון כל כך חשוב. לפיכך שילבתי כוחות עם אגף הרווחה, שהדרג המקצועי שם עשה את כל שביכולתו כדי למצוא מקום עבור ארגון חשוב זה, ולאפשר לכל מי שזקוק למפגשים אלו להמשיך להשתתף בהם.  ואכן, לא מזמן התבשרנו כי נמצא מקום לארגון וכי הוא יוכל להמשיך בפעילותו המבורכת.

המשוגעבקעה. מי שעוקב אחרי העדכונים שלי ודאי זוכר את גן המשחקים בבקעה שממש בשבוע בו נכנסת לתפקיד היו אמורים להרוס אותו ולאחר פניה שלי לאחראים על מתקנים במנחי ובשפ"ע בוטלה ההריסה. אך ביטול ההריסה הוא רק שלב אחד , לאחר מכן היה צריך לשפץ את המקום. כאן כבר נדרש תקציב של מאות אלפי שקלים. לשמחתי ראש העיר ולשכתו התערבו אישית בעניין כדי לוודא שהתקציב ימצא, וכך שופץ המתקן ובימים אלו הוא נפתח לשימוש התושבים. זה אמנם לקח כמעט שנתיים, אך בסוף זה קרה, מה שמעיד שהסבלנות משתלמת.

(הצילום: מתוך כתבה שפורסמה ב"זמן ירושלים").

אתם תמיד מוזמנים לפנות אלי, אני תמיד כאן בשבילכם, ובברכת שנה שבה נרגיש את פירות עמלנו למען ירושלים,

שנה טובה

רחל

עדכון יולי 2010: אחד הפרויקטים החשובים לעיר יצא לדרך, בשורות גדולות למנהלים הקהילתיים ועוד...

שלום לכולם, אני לא יודעת אם אתם זוכרים את מייל העדכון הראשון שכתבתי, מעט לאחר שהתחלתי את פעילותי במועצת העיר. באותו מייל סיפרתי לכם על התחושה המדהימה שיש לי מכך שניתן לשנות, ניתן לגרום לכך שיהיה טוב יותר בירושלים. תחושה זאת לא מרפה ממני, למרות הנפילות לפעמים, האכזבות, והקשיים. עדיין, קורה כל כך הרבה, ואני באמת מרגישה ויודעת שאני משפיעה על חייהם של כל כך הרב אנשים- לטובה.



פרוייקט אחד כזה הוא החודש ה-11. השנה ב-80 גנים התקיים חודש לימודים נוסף, ובשנה הבאה משוריין לנו תקציב לכל הגנים של מנח"י במזרח ובמערב העיר. פרוייקט זה הוא חלק ממכלול של פעילויות שאנו עמלים עליהן עבור משפחות צעירות בירושלים. המטרה היא להפוך את העיר למותאמת לנו, המשפחות הצעירות. יש עוד תכניות רבות בקנה, ואני מקווה שהן יצאו לפועל כמו פרוייקט זה.

כמובן שהצלחת פרוייקט זה מותנת בשיתוף פעולה מלא שלי עם הדרג המקצועי וראש העיר. לשמחתי אני זוכה לשיתוף פעולה כזה. פרוייקט זה הוא תקדימי ברמה לאומית ולפיכך זכה לסיקור בתקשורת הארצית, גם בחדשות, וגם בתכנית בוקר.



בשורה גדולה למנהלים הקהילתיים:



כשקיבלתי על עצמי את תיק המנהלים הקהילתיים, ידעתי שמצפה לי שם עבודה רבה מאד. המטרה בסופו של דבר היא שהמנהל הקהילתי ישקף לנו בעירייה את הצרכים של התושבים. לעיתים קרובות יוצא לי לדבר עם תושבים שכועסים על מחדל כלשהוא, ואני מסבירה, שרוב המחדלים הם לא מכוונה רעה אלא פשוט מהעדר יכולת של העירייה להכיר את הנעשה עד הסוף בכל שכונה, ולהבין את ההקשר השכונתי הרחב. זה בדיוק תפקידו של המנהל הקהילתי. כאשר מי שמוביל את התפקיד הזה במנהל הקהילתי הם העובדים הקהילתיים והמתכננים הפיזיים. הבעיה הייתה שלעובדים הקהילתיים היה אחוז משרה זעיר, עם משכורת זעירה, ובלי תקציב לפעילות (עבור פלאיירים, עיתון שכונתי וכדומה).



לפיכך במהלך מתבקש שינינו את המבנה הארגוני בתוך העירייה וכך פינינו משאבים גדולים- גם כדי להגדיל את אחוז המשרה של העובדים הקהילתיים- גם את השכר, וגם יצרנו תקציב לפעילות. המשמעות של שינוי זה הוא שזה הזמן שאתם, התושבים תפנו למנהל הקהילתי בכל בעיה שמציקה לכך, אך יותר טוב, בכל יוזמה שיש לכם לשיפור פני השכונה- לא רק במובן הפיזי אלא גם בשיתופי פעולה בין בתי ספר, גני ילדים, פעילויות לנוער, או כל רעיון אחר שיש לכם. כדי להוציא לפועל את הפתרון הזה, נדרש כאן שיתוף פעולה נרחב במיוחד: של מנהלי אגפים- פנאי קהילה ותכנון אסטרטגי, של ראש העיר, ואפילו של שר הרווחה- שהוסיף לנו תקנים. ככה זה בפוליטיקה, אין הצלחות של איש אחד, הכל תמיד נעשה בשיתוף פעולה.



קריית יובל שוב בכותרות:



לאחרונה פנתה אליי קבוצת תושבים וסיפרה ששכונת קרית יובל מלאה בפלאיירים על פתיחת בית ספר של "בית יעקב" בשכונה. בי"ס כזה מנוגד לכל ההסכמים הקואליציוניים ושבעל פה עם החרדים. פניתי לגורמים המתאימים בעירייה ולאחר שהערתי את תשומת ליבם לעניין ביה"ס, הסתדר שזהו אכן ניסיון של קבוצת תושבים חרדית מבית וגן ומעטים מהשכונה, ולאחר שעבדתי על זה, הובהר שבית הספר לא יכל להיפתח. סיפוק זה מוכיח את חשיבות העבודה של התושבים עם העירייה. לעיתים קרובות אתם יודעים מה יודעים מה קורה בעיר. אם יש בעיה או כל עניין שהוא שדורש טיפול, אתם מוזמנים לפנות אלינו. "פרוייקט" העיר ירושלים – שהציבור הפלורליסטי ירגיש בה נוח – הוא פרויקט שצריכים להיות שותפים לו התושבים, העירייה, הממשלה ויהדות התפוצות. וככל שניטיב לשתף פעולה כך מהר יותר נרגיש את התוצאות.





פניות ציבור- והפעם, הסקייטרים המופלאים:



לפני מספר חודשים פנתה אליי קבוצה אנרגטית, פעילה וירושלמית במהותה במובן הזה שהם לוקחים את העניינים לידיים. קבוצה של בני נוער סקייטרים, שמנסה לגרום לכך שיהיה בירושלים פארק סקייטרים ראוי לשמו. נפגשתי איתם ונדבקתי בהתלהבות שלהם, והשתכנעתי שדרוש בירושלים פארק סקייטרים כעוד מענה לשעות הפנאי של בני נוער בעיר. השלב הראשון היה מציאת שטח מתאים לתכנון פארק כזה. פניתי לסגן רה"ע קובי כחלון ששיתף פעולה באופן מלא, ואיתרנו קרקעות אפשריות. אז בעצם מה שצריך זה שלושה דברים: לשכנע את הגורמים הרלוונטים בחשיבות העניין, לאתר שטח ולגייס כספים. כך עשינו – רשות הספורט, השתכנעה מהר מאוד, ובפגישה שקיימנו עם קובי כחלון הציעו לנו שטח בגן הפעמון. וכעת המאבק הוא על גיוס הכספים...אמשיך לעדכן בהמשך...


ועוד כמה קטנות...

ראו ראיון שלי במסגרת כתבתה של דפנה ליאל בחדשות ער' 2. והפעם – הנושא המקומם של תמיכות כספיות של משרד החינוך למוסדות החזרה בתשובה.

וגם, אירועים קרובים:


היום, בשעה 18:00, "אומרים לא למדינת הולילנד"! הפגנת ענק מול מיזם הולילנד. פרטים בדף הפייסבוק של מטה המאבק. 



"צאו מהביצות – הצעירים נשארים בירושלים" – ביום א' הקרוב יתקיים בבית כנסת רמב"ן רב שיח שמטרתו חיזוק קהילות הצעירים בעיר והקמת קהילות חדשות. אני משתתפת באירוע, לצד הרב רפי פוירשטיין, יוצרת "סרוגים" חווה דיבון ועוד רבים וטובים. בין לבין יוקרנו קטעי הסדרה "סרוגים" ובסיום האירוע יתקיימו מפגשים להקמה של קהילות חדשות.

"הלילה לא לומדים תורה" – בערב ט' באב, במנהל קהילתי בבקעה, יתקיים פאנל שכותרתו "אם אשכחך ירושלים". בהשתתפותי ורבים וטובים נוספים, כמו פרופ' נעמי חזן, ח"כ עתניאל שנלר ועוד.

היא היתה חזקה מהרוח- לזכרה של ענת דותן-עמר

בימים אלו מלאו חודש ימים להליכתה בטרם עת של אחת הנשים היקרות ונהדרות ביותר שזכיתי להכיר, ענת דותן-עמר. פוסט זה מוקדש לזכרה.

לעיתים קרובות יש לי את ההרגשה העמוקה שאני חלק מקבוצה הולכת וגדלה של צעירים שהחליטו לקחת אחריות על מה שקורה במדינת ישראל. קם דור חדש, של צעירים אידיאליסטים וחדורי תחושת אחריות לחברה הישראלית, לסביבה שבה אנו חיים, לקהילות המגוונות ולמדינת ישראל. זהו דור שמבשר בשורה שיתכן ותפתיע אתכם: האידיאלים חזרו לאופנה, אידיאלים הם הדבר הבא ובגדול. מדובר בצעירים שיכולים ללכת לעשות קריירה וכסף טוב בכל מיני מקומות עבודה, ובוחרים לחיות חיים פשוטים יותר אך מלאי תחושת שליחות ועשייה. נדמה לי שבסופו של דבר הכל נובע מהבנה עמוקה שאנחנו חייבים לעשות את המכסימום כדי שיהיה טוב לחיות במדינת ישראל, כי זאת המדינה היחידה שיש לנו.

אנחנו בעצם הדור השלישי למדינת ישראל. היה את הדור שהקים את המדינה. הם נתנו את נשמתם כי להקים לנו מדינה עצמאית, והם כל כך רצו שהמדינה הזאת תהיה מדינה רגילה, שהם חינכו כך את ילדיהם. כך גדל הדור השני שהאמין שתפקידו לדאוג לכך שלו אישית יהיה טוב יותר, כחלק מתפיסת עולם לפיה אנו מדינה רגילה שבה כל אחד דואג לעצמו, ובסך הכל טוב לחיות בה. אבל פתאום גילינו שזה לא ממש עובד, שאנחנו עוד לא ממש יכולים להרשות לעצמו שכל אחד ידאג לעצמו ולעצמו בלבד. יש עוד הרבה מאוד משימות לאומיות שמחכות לנו, יש עוד יותר מידי עשיה שצריכה להעשות, ואמנם לא עלינו המלאכה לגמור, אך בהחלט אין אנו בני חורין להבטל ממנה, ועוד מוקדם שכל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו. כך קם דור חדש שלוקח אחריות. דור שיכול לחיות חיים טובים ונעימים, כל אחד לעצמו, אבל יותר ויותר מבני הדור שלנו עסוקים בפעילות למען החברה הישראלית.

ענת היתה ממבשרות התנועה החדשה של אידיאליזם מבחירה. היא חיה את כל חייה מתוך תחושת אחריות לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, ועלי לציין שהיא הייתה האידיאליסטית הכי קולית שיצא לי להכיר. האובדן שלה עבור החברה הישראלית הוא עצום, והתחושה היא שאנחנו אפילו עוד לא יודעים מה היא היתה מספיקה לעשות לולא נפטרה בטרם עת.

ענת דותן- עמר נפטרה מספר ימים לאחר לידת בנה הבכור. הצוואה אותה היא הותירה עבורנו היא שנמשיך לעבוד קשה ונדאג אנו לדור הבא של מדינת ישראל, נדאג שלדור הבא ובתוכו בנה הבכור, יהיה טוב יותר לחיות במדינת ישראל.

יהי זכרה ברוך.