אומרים שנדרש כפר
שלם כדי לגדל ילד.
על מנת שילדים יגדלו בריאים פיזית ורגשית וכדי שיזכו לחיים טובים יותר, כולם כחברה צריכים להתגייס: צריך רפואה מצוינת, מערכת חינוך מצוינת, גינות מגוונות ונפלאות, אויר נקי, מעברי חציה, תחבורה ציבורית, ועוד ועוד. לבד זה פשוט לא עובד. זו מוסכמה ידועה, שלצערי נשכחה בעשורים האחרונים במדינת ישראל.
השבוע, ציינו יום המשפחה
במדינת ישראל, הוא יום פטירתה של הנרייטה סאלד- האישה שמלבד הקמת ארגון הדסה, גם ניהלה
את עליית הנוער ודאגה לאלפי ילדים במהלך השואה ולאחריה, ייסדה את שירותי הסעד
והרווחה ברשויות המקומיות והיתה לאחת הדמויות המרכזיות שהגדירו את התפיסה לפיה
לחברה הישראלית ולמוסדותיה יש אחריות לילדים שלנו.
בשנים האחרונות,
אנחנו, ההורים לילדים קטנים דואגים להזכיר לרשויות שוב ושוב שאי אפשר להטיל את כל
האחריות רק על המשפחה, אלא יש אחריות גם לרשויות: לאפשר לנו ההורים לגדל את ילדינו
בתנאים הטובים ביותר, או לפחות בתנאים ראויים.
לפני 4 שנים
כשנבחרתי כנציגת סיעת "ירושלמים" כחברת מועצה, הרגשתי שאני מייצגת את
המשפחות הצעירות. הייתי אמא לשתי בנות, וחוויתי על משפחתי את היתרונות והחסרונות
בגידול ילדים בעיר שאני מאוד אוהבת. לכן, כשהגיעה העת למו"מ הקואליציוני, ביקשתי
ליצור תיק- את תיק הגיל הרך, כדי שאוכל לפעול להקל על הורים וילדים. ההפתעה בצד השני היתה גדולה. גיל הרך? זה לא
מעניין! דווקא נוער\ סטודנטים\ גמלאים- אלו קבוצות הלחץ המוכרות. אבל הגיל הרך, או
הורים לילדים בגיל הרך- זאת היתה אז אוכלוסייה שקופה.
ברור שכך התייחסו
אלינו- זה כמובן לא פרקטי שפעוטות יבהירו לרשויות מהם הצרכים שלהם. וההורים? אנחנו
כל כך עייפים, בניסיון לטפל בילדים, לעבוד, לשלם מיסים, לעשות מילואים, לתחזק את
הבית, ואולי גם להיות בוועד ההורים של בית הספר - שאין לנו זמן ליותר מזה - וכך
נשכחנו.
אבל בחמש השנים
האחרונות בירושלים, ובשנתיים האחרונות ברחבי הארץ, למדנו לקחת אחריות ומצאנו את הזמן
גם לדרוש את הצרכים מהרשויות.
צעדנו במחאת העגלות
והרגשנו את הכח שלנו מתעצם, השגנו הישגים משמעותיים בזכות המחאה ההיא ועוד אחרות ואנחנו
ממשיכים לפעול לטובת המשפחות בישראל ולטובת הילדים.
עכשיו זה כבר ברור לכולם. ההורים לילדי הגיל הרך הוא ציבור שחשוב וצריך להתייחס אליו.
יום המשפחה הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בכך ועלינו להגדיר מחדש את היום הזה על פי מה שקורה בחברה שלנו בשנים האחרונות. אני לא יודעת אם על כך חשבה שהנרייטה סאלד כשהיא דיברה על האחריות שיש לחברה הישראלית כלפי ילדיה, אבל אני בטוחה שאם היא היתה חיה היום, היא היתה מצטרפת למאבקים שלנו.
עכשיו זה כבר ברור לכולם. ההורים לילדי הגיל הרך הוא ציבור שחשוב וצריך להתייחס אליו.
יום המשפחה הוא הזדמנות מצוינת להיזכר בכך ועלינו להגדיר מחדש את היום הזה על פי מה שקורה בחברה שלנו בשנים האחרונות. אני לא יודעת אם על כך חשבה שהנרייטה סאלד כשהיא דיברה על האחריות שיש לחברה הישראלית כלפי ילדיה, אבל אני בטוחה שאם היא היתה חיה היום, היא היתה מצטרפת למאבקים שלנו.
שלום
השבמחקבהקשר הזה רציתי לדעת מה נסגר בסוף עם גננות הצהרון
ראיתי שהיית בין מובילי המאבק של הגננות וההורים
כמה משלמים להם לשעה בדיוק ובאיזה תנאים?
מה קורה כרגע ומה עוד עומד על הפרק?