26.9.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

מסקנות מטרכטנברג



לגדל ילדים בגיל הרך במדינת ישראל של 2011 זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

אנחנו ההורים כמעט ולא נושמים. לא נושמים בשל החרדה, בשל החשש שילדינו לא נמצאים במסגרות איכותיות שטובות להם, שאנחנו יכולים להיות רגועים במשך היום שלא יאונה להם רע, שרגשית הם יהיו מוגנים, ושהם יתפתחו ויגדלו היטב.
לא נושמים בגלל המחיר המטורף שאנחנו צריכים לשלם כל חודש, אלפי שקלים, רק כדי שילדינו יוכלו להיות במסגרות חינוכיות ראויות, כשאנחנו נמצאים בעבודה.
ולא נושמים כי אין לנו זמן. כי אנחנו צריכים לעבוד כל כך הרבה שעות, כדי לממן את אותן מסגרות שלא מאפשרות לנו לעבוד את השעות שאנחנו מחוייבים להם.
לא קל להיות הורה בישראל של 2011- ולכן יצאנו לרחובות. עשרות אלפי הורים לילדים- יצאנו למצעדי עגלות ברחבי הארץ, ואמרנו לממשלה שאנחנו פשוט לא מחזיקים מעמד.
דרשנו חוק חינוך חינם מ-0-6, דרשנו מסגרות מבוקרות וטובות יותר, דרשנו הכרה בהוצאות טיפול ילדים לצורכי מס, דרשנו התאמה בין שעות העבודה של ההורים לשעות הלימודים של הילדים. דרשנו דרישות, מרחיקות לכת, וקיווינו שמשהו מכל זה ישמע.
כשקמה ועדת טרכטנברג, הופעתי בפני הועדה כנציגת מחאת ההורים, וכמה הם הופתעו כשסיפרתי להם על העלויות המטורפות של גידול ילדים, יצאתי מהדיון אופטימית, וקיוויתי שמשהו מכל מה שדיברתי עליו יתממש.
והיום התפרסמו מסקנות הועדה. לא מעט אנשים מתנגדים למסקנות. וכנראה שבתחומים שונים התחושה של המוחים היא שלא בשביל זה הם יצאו לרחובות. אבל אנו ההורים לגיל הרך צריכים לומר בקול ברור- זה דוח מעולה. זהו דוח שאם יתממשו כל ההמלצות שבו, חיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה- לא פחות ולא יותר. העלויות יצנחו, המסגרות יהיו הרבה יותר טובות, השעות של המסגרות יהיו ראליות יותר לשוק העבודה, וכולנו נוכל להתחיל לנשום.
ואלו המסקנות:
כדי לוודא שהמסגרות לגילאי 0-3 יהיו איכותיות יותר, נקבע כי הן יועברו לאחריות משרד החינוך, ויהיה תקציב לפיקוח על המעונות של הילדים שלנו, ותקציב להכשרה והדרכה עבור המטפלות של ילדינו. כדי שיהיו יותר סיכוים שנמצא מקום במסגרות המפוקחות, והמסובסדות- יבנו עוד 60,000 מקומות לילדים במעונות כאלו- זאת לעומת כ-90,000 שיש היום.
נכון, גם לאחר שייבנו עוד המון מעונות יום עדיין חלקנו נשלח לגנים הפרטיים. אבל כשגננת בגן פרטי יודעת שיש לנו אופציה לשלוח לגן בפיקוח ובמחיר מסובסד, מחירי הגנים הפרטיים יצנחו. המדינה "שוברת את השוק", וגורמת לירידת מחירים. בנוסף, גננת בגן פרטי שתרצה שהגן שלה יצטרף למסגרות של הגנים המסובסדים והמפוקחים תוכל לעשות זאת. ואם זה לא מספיק, אז גם נקבל תוספת של למעלה מ-400 ₪ על כל ילד מתחת לגיל שלוש, ישר למשכורת, כדי  להקל על ההוצאות הגבוהות.
וכשילדינו מגיעים לגיל 3? עד היום הגן העירוני עלה כ-800 ₪ עד 14:00 והצהרון- המחיר נע בין 800 ל-1,200. החל בשנת 2012, ברוב הארץ, הגן עד השעה 14:00 יהיה בחינם (!) ומהשעה 14:00 עד 16:00, יהיו צהרונים בחינם או מסובסדים בעלות של מאות בודדות של שקלים (תלוי ברמה הסוציואקונומית של הישוב). במילים אחרות, במקום כמעט 2000 ₪, נשלם מקסימום כמה מאות שקלים.

חברים יקרים, יצאנו, על טפנו, ועגלותנו, לצעוד במחאת העגלות ברחובות הערים, צעדנו וצעקנו, וצעקתנו נשמעה.
ועדת טרכטנברג שינתה את כללי המשחק, וקבעה שכבר משנת 2012, יהיה הרבה יותר אפשרי לגדל פה ילדים. וזה הזמן לומר לממשלת ישראל: הילדים שלנו יקרים לנו כל כך, שאם לא תיישמו אחת לאחת את כל המסקנות- אנחנו ניפגש שוב ברחובות, או שנשלח אתכם לחדר לחשוב טוב טוב על מה שעשיתם. כי ההורים בישראל של 2011 רוצים להתחיל לנשום.

21.8.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

עדכון חודשי: מחאת האוהלים ומעמד הביניים, הרכבת הקלה ועוד...


מחאת האוהלים ומעמד הביניים, משפחות צעירות, הוזלת צהרונים, מעונות יום, בתי ספר בעיר, שמירה על רמות פלורליסטית, המאבק נגד ההפרדה המגדרית, הרכבת הקלה ועוד...

ירושלמים יקרים,
מחאת האוהלים והתרחבותה לקושי של מעמד הביניים הקורס, סחף אותי בשבועות האחרונים לעשיה אינטנסיבית ומשמעותית שתוכלו לקרוא עליה   בהמשך. אני מרגישה שאנו נמצאים בתקופה מעצבת, שבוודאי תיזכר לאורך זמן בחברה הישראלית, ואני גם מקווה ופועלת רבות כדי שגם תעצב את חיינו כאן.

את העדכון אפתח בפעילות של המחאה החברתית למען צדק חברתי, ובהמשך אעדכן בשאר הפעילות השוטפת שלי בעירייה.

המחאה החלה בתל אביב, ומהר מאוד היה ניסיון ראשון לפתוח מאהל בכיכר ציון, הייתי במאהל הזה, אך לצערי הוא התמוסס במהרה. כמה ימים מאוחר יותר עשינו ניסיון נוסף בירושלים להקים מאהל והפעם הצלחנו. מתחילת הפעילות פעלתי כדי שהמאבק יתרחב, ולא יעסוק בעניין הדיור לבדו, אלא בקושי הכולל של מעמד הביניים בישראל. אני עוסקת בנושאים האלו כבר הרבה זמן, וזו הייתה אחת הסיבות שבגללם נכנסתי לפוליטיקה. זה מקומם לחשוב שרק מגזרים וקבוצות אינטרסים ספציפיות מקבלות התייחסות של הרשויות- גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. הרגשתי שזו אחריותי לדאוג לכך שמעמד הביניים העובד, לומד ומגדל את ילדיו - יקבל את מה שהמדינה אמורה לספק לו. מכאן גם נובעת הפעילות האינטנסיבית שלי לטובת חיי היומיום שלנו בירושלים: פתיחת גני ילדים, בתי ספר, שיפוץ גינות ציבוריות, יסוד החודש ה-11 והרחבתו, פעילות להוזלת הצהרונים, העצמת המנהלים הקהילתיים, ועוד ועוד נושאי יומיום שמרכיבים בסופו של דבר את חיי השגרה שלנו בירושלים שנהיו לא פשוטים בעשור האחרון. נושא אחר שמזה זמן אני פועלת ליצור עליו שיח ציבורי הוא "בריחת המוחות" - העזיבה ההולכת וצוברת תאוצה של המעמד הבינוני גבוה, המשכיל שבעצם אמור למשוך את המשק קדימה, בדיוק מה שכתבתי לא מזמן בבלוג שלי. גם כאן אני מאוד מרוצה שסייעתי למחאת האוהלים לקשר את המחאה לתופעת בריחת המוחות. אתם מוזמנים לקרא את הנאום שנשאתי בעצרת המרכזית האחרונה שנערכה בירושלים.

כשהתחילו מצעדי העגלות מיד הרמתי יחד עם ירושלמים נוספים מצעד מדהים, שהעלה לסדר היום הציבורי והתקשורתי את הקושי הכלכלי העצום בגידול ילדים בישראל של שנת 2011. במצעד הירושלמי צעדו אלפי הורים מבית רה"מ אל המאהל וכמו תמיד בירושלים ניתן לראות שיתוף פעולה בין דתיים לחילונים למען מטרה משותפת. 

בעקבות מצעדי העגלות בכל הארץ, יצרתי קשר עם מארגנות מערים אחרות, קיימנו פגישה שבעקבותיה הבנו, שאנו צריכות להתאמץ לקבל ייצוג בשולחן העגול שבו מגדירים את מטרות המאבק, והדרישות מהממשלה. כך נהייתי נציגת המשפחות בשולחן העגול, ומאז אני יום יום, בקו תל אביב - חיפה – ירושלים, במטרה להשיג יעדים קונקרטיים למעננו המשפחות הצעירות בישראל. אני פועלת רבות מול משרדי הממשלה השונים ואני מקווה שנצליח לגרום למחאה הזאת להיות מתורגמת למענה על הצרכים האמתיים שלנו.

בשל המצב הביטחוני בדרום, המחאה מקבלת אופי קצת שונה, אך מה שצעקנו ברחובות עדיין קיים, והמצוקות של מעמד הביניים לא הולכות לשום מקום. אני חושבת שזה חלק מהתבגרות השיח הציבורי הישראלי. היכולת להכיל גם שיח כלכלי וגם שיח ביטחוני, שכן שני הנושאים האלו נמצאים שלובים זה בזה ורק יחד נצליח ליצור כאן חברת מופת.

שני אירועים גדולים מתוכננים כחלק מן המחאה: צעדת המיליון, במוצ"ש ה-3 לספטמבר, ואירוע המוני של צעדת העגלות בתל אביב לקראת פתיחת שנת הלימודים- ביום שלישי ה-30.8, בשעה 17:30 ברחבת מוזיאון תל אביב, הנוכחות של כולנו מאד חשובה.

ולשאר הנושאים:
החודש ה-11 מאחורינו, וכעת אני עובדת על הפרויקט הבא שלי בהקשר של משפחות צעירות, שהוא הוזלת הצהרונים, או לפחות מיצוי אפשרויות ההנחה שהתמ"ת אמור להעניק לנו. לאחר שיחד עם תני פרנק, שמתמחה אצלי מטעם רוח חדשה, חקרנו את הנושא, התברר לנו שלמשרד התמ"ת יש מערך גדול של הנחות על צהרונים שלא מנוצל. אפשר לקבל הנחה של 250 ₪ בחודש (!) באם המשפחה עובדת למעלה מ-36 שעות שבועיות, וההכנסה לנפש היא פחות מ-5,000 ₪. כלומר, אם אתם משפחה שבה שני הורים ושלושה ילדים, וההכנסה ברוטו היא פחות מ-25,000 ₪, אזי אתם זכאים להנחה, פנו למפעיל הצהרון ודרשו את ההנחה. העניין הוא שהמהלך לקבלת ההנחה הוא מסורבל, ולכן אני עובדת יחד עם דבורה גבעתי, הממונה על גני הילדים, מול משרד התמ"ת, כדי לנסות לפעול בשיתוף פעול כדי לפשט את התהליכים. בכל מקרה, אעדכן אתכם בהתפתחויות.

עניין נוסף שנוגע לתקציבי התמ"ת וקשור גם למחאה הוא שמסתבר שלמשרד התמ"ת יש המון כסף לבניית מעונות יום- בדיוק מהסוג המסובסד שאנחנו כל כך צריכים. העניין הוא שנדרש לאתר קרקע שעליו ניתן לבנות המעון, וגם תקציב עירוני בכדי להשלים את התקציב הממשלתי. לכן, כרגע תני המתמחה ממפה את השכונות לזהות שטחים אפשריים. כמו כן, שכנעתי את מנכ"ל העירייה בחשיבות הנושא, ואני עובדת מול התמ"ת כדי שנקבל את התקציבים. אני מאוד מקווה שתהיה לנו בשורה בחודשים הקרובים.

בי"ס ממד גוננים, ובי"ס עמיטל- אלו שני בתי ספר ציוניים וחשובים שפעלתי נמרצות לפתוח אותם בשנה שעברה, ואני רוצה לבשר לכם שלאור הצלחת בתי הספר, בממ"ד גוננים יפתחו בשנה הבאה 3 כיתות א' ובממ"ד עמיטל  2 כיתות.

שמירה על רמות פלורליסטית- לאחר הבחירות במנהלים הקהילתיים, החרדים דרשו שבסבב הבא יתקיימו בחירות במנהל הקהילתי ברמות. אני טענתי שניתן לקיים בחירות ברמות, כל עוד הם לא יגרמו להתחרדות השכונה. החרדים פתחו בקמפיין לשכנע את ראש העיר, ולהפעיל עליו לחצים כדי שמתווה בחירות יהיה כזה שיהפוך את השכונה לחרדית. אני הפעלתי לחץ נגדי, ולשמחתי תושבי שכונת רמות התגלו בנחישותם ובמחויבות שלהם לשמירה על שכונתם כשכונה מדהימה המותאמת לכלל המגזרים. כולי תקווה שכבר בימים הקרובים יוחלט על קיומן של שתי מערכות בחירות נפרדות, כפי שאני דורשת זמן רב. כחלק מהקמפיין להתחרדות רמות, חברי המועצה החרדים, החלו גם לפעול לטובת סגירת אזור ההי טק בהר חוצבים הסמוך לרמות. במכתב תקיף ששלחתי לראש העיר וראש הממשלה טענתי שלא רק שאסור חלילה לסגור את פנינת הטכנולוגיה בהר חוצבים, אלא יש להרחיב ולפתח את האזור כך שעוד ועוד חברות עתירות ידע יגיעו לירושלים.

כמו כן, כחלק מהקמפיין להתחרדות רמות מצד חברי המועצה החרדים היו ניסיונות להפוך את השכונות ואת מערכת החינוך לחרדית יותר ברחבי ירושלים, אני כמובן מתכוונת להמשיך ולוודא שדבר זה לא יקרה.

המאבק נגד ההפרדה המגדרית - המאבק נמשך, בעיקר בחשיפת מקומות בהם מתבצעת אותה הפרדה לא חוקית בניגוד לפסיקות בג"צ, ובהסברה לציבור למה ההפרדה המגדרית כל כך חמורה.

ובכלל, לאחרונה אני כותבת הרבה ונואמת בהרבה מאד כנסים ואירועים. אני מרגישה שזה חשוב ליצירת שיח בתחומים בהם אני עוסקת ואני מזמינה אתכם להגיע לכנסים הרבים שנערכים בעירנו האהובה.

ברצוני לסיום להודיע בשמחה רבה שלאחר שנים רבות של סבל לכולנו, הרכבת הקלה יצאה לדרך ביום שישי האחרון. הרכבת הקלה היא צעד ראשוני להפיכתה של ירושלים לעיר עם תחבורה ציבורית נורמלית, שתסייע לכולנו להגיע ליעדנו במהרה, תוך כדי שמירה על איכות הסביבה של כולנו.

חשוב חשוב! על כתיבה של מייל עדכון אני שוקדת זמן לא קצר, והמייל יוצא כל חודש וחצי. באם ברצונכם לקבל עדכונים תדירים יותר, אתם מוזמנים להצטרף אלי בפיסבוק: Rachel Azaria.

ועוד משהו- אנשים כל הזמן מספרים לי שהם שולחים לחברים שלהם את מייל העדכון שאני שולחת לכם . לכן, נא הציעו לחברים שלכם להצטרף לרשימת התפוצה לעדכונים שוטפים על פעילותי. כל מי שמעוניין- שלחו אלי את כתובת המייל שלי, ואשמח לצרפו.

להתראות, והמשך קיץ מהנה ובעיקר שקט,
רחל.

19.8.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

על דתיים בצבא


אבי שירת בצנחנים, אישי היקר בפלסר 7, הם שרתו עם חילוניים ודתיים, קיבוצניקים, עירוניים, מושבניקים, עולים וותיקים, מזרחיים ואשכנזים. אף אחד לא חשב שהצבא צריך לפעול לפי הכללים של הציבור ממנו הם הגיעו. היה ברור לכולם שלצבא יש כללים משלו. עוד היה ברור לכולם שבצבא מתפשרים. החיים קשים בצבא, גם במבחינה פיזית וגם מהרבה מאוד בחינות אחרות. מבחינה דתית- היה ברור לכולם שהכשרות בצבא היא בסיסית- ובשל מגבלות הצבא זה האוכל שכולם אוכלים. כך גם על פי פסיקה של הרב גורן, ברור שבפסח כולם אוכלים קטניות, כל החיילים ספרדים ואשכנזים כאחד. כי המטרה הגדולה היא שרות לכולם, וכדי שנוכל לחיות ביחד כולם צרכים להתפשר, זה גם היה בעידן שבו היתה סולידריות. ההתפשרות היתה גם מהצד החילוני וגם הדתי: החיילים החילוניים ששמרו כשרות בצבא, והחיילים הדתיים שקיבלו כשרות ברמה קצת פחות מהודרת מאשר התרגלו בבית הוריהם. כמובן שהדתיים הבינו שהפשרות הדתיות בצבא נשארו בצבא. 


אך בשנים האחרונות החלה התפיסה הרב תרבותית לחלחל עמוק אל תוך הציבור, ובעיקר, הציבור הדתי והחרדי למד את צמד המילים הרב תרבותיות הקבועות- "תתחשבו בנו", ועוד משפט מפורסם- "זה פוגע ברגשות שלנו". פתאום אנחנו הציבור המצומצם הדתי נהיינו נורא רגישים ומרוכזים בעצמנו. מפעולות של בני עקיבא- "חסר גלגל אני גלגל", הדיון נהיה- אם תרצו שנהיה גלגל, תדאגו שהכל יהיה בדיוק לפי מה שמתאים לנו- אחרת זאת פגיעה ברגשות שלנו, ולא נסכים להיות גלגל.


האמת היא שכבשר מבשרה של הציונות הדתית אני בעיקר מתביישת. זה מנוגד לכל הערכים שלנו- ערכי הציונות, המחוייבות לעם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. אבל מעבר לתחושות שלי על המהלך הזה. יש כאן בעיה חמורה בהרבה. איבדנו את תחושת האחריות לסולידריות ולחברה הישראלית. בלי להתבלבל, אנחנו דורשים מכולם להשתנות גם אם זה מאוד כואב להם. אנחנו בכלל לא שמים לב כמה אנחנו פוגעים בחלקים נרחבים של החברה הישראלית בדרך לכך שהכל יתאים לנו. כולם צריכים להתפשר, כולם צריכים להתאמץ, בשבילנו. למה? האמת היא שאני הייתי מצפה שזה יהיה הפוך, כחברה אידיאליסטית וערכית שמחונכת לאהבת העם והארץ, חברה ציונית ומחוייבת לרעיון של שיבת העם לארצו, הייתי מצפה שדווקא אנו נבין את האחריות המוטלת על כתפנו ולא נצפה מכולם להתפשר- בשבילנו. כי כמו שכולנו יודעים, זה לא קל להתפשר. ולציבור חילוני כבר נהיה קשה להתפשר בשבילנו.


לפני מספר שבועות דיברתי בפני קצינים שמשתתפים בתכנית בבית הספר מנדל למנהיגות. דיברתי על שותפות הדרך בין הציונות הדתית לציבור החילוני, סיפרתי מה קורה בירושלים, ועל אמנת גביזון מדן כהזדמנות ליצור שיח חדש ובריא. בסוף ההרצאה ניגשו אלי מספר קצינות וסיפרו לי בצער, שמעורב בעלבון וזעם, על מה שקורה לנשים היום בצבא. על ההקצנה בציבור הדתי שלאט לאט מעיפה את הנשים מכל תפקידי המפתח, מהעלבון של נשים חילוניות שלא יכולות לשרת ביותר ויותר יחידות ותפקידים, ומהבוטות שבה בכל הזדמנות שנשים שרות, יש כמה חיילים שמתחילים לצעוק. שמעתי והתביישתי. נזכרתי בפסיקתו של רב משה פיינשטיין- הרב נשאל האם מותר לאדם דתי ליסוע ברכבת התחתית בשעות העומס, כאשר בגלל העומס נשים וגברים מתחככים. תשובתו של הרב היא כזאת: בודאי שכן, וחיכוך אקראי של אישה זרה אינו בעייתי מבחינה הלכתית- ואם לך זה גורם לך להתעוררות יצרית- תלך הביתה ותעבוד על היצר שלך.  


האם כל החיילים הדתיים בצהל לא מסוגלים לשמוע אישה שרה ועדיין להתמודד עם היצר שלהם? האם הם לא מסוגלים לעבוד בסמיכות לאישה קצינה? או שיותר קל לנו לא להתמודד עם היצר שלנו. אבל מה עם המחוייבות שלנו לחברה הישראלית, לכלל ישראל? האם השפלה של נשים והדרה של חמישים אחוז מהציבור הישראלי משירות צבא, רק כדי שבחורי הציונות הדתית ירגישו בנח                                         - זה מותר?


חברים יקרים, הצהרת ראש אכ"א היוצא, והדו"ח של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים צריכים לגרום לנו להיזכר למה אנחנו פה ומה המטרה שלנו. אנחנו בצבא, כי חזרנו לארץ ישראל אחרי 2000 שנות גלות. חזרנו לפה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי. הקמנו את צבא העם. ויש לנו אחריות, כן לנו הציונות הדתית אחריות לודא שכל העם ירגיש בנח בצבא שלנו. לא רק אנחנו. זה דורש מכולנו להתפשר. אבל ככה זה במשפחה.

על המרחב הציבורי בשבת בירושלים


הגיע הזמן שאנו בציונות הדתית נבחין בשינוי הדרמטי שעברנו. אנחנו כבר לא קבוצה קטנה ושולית, ואיננו נדחקים הצידה, אלא אנחנו מאיישים עמדות מפתח בחברה הישראלית. השינוי שחל בציבור שלנו, מציבור נלווה, לשותף בהנהגה, דורש מאיתנו להתחיל לבחון מהם העקרונות לפיהם אנו מקבלים החלטות אודות אופיה של החברה הישראלית ומדינת ישראל- מדינת העם היהודי. 


בעבר, הכלל הברור היה שכיון שלא היינו מופקדים על הנהגת הציבור במדינת ישראל, אלא תמיד היינו בתפקיד ה"דתי מחמד", היינו אחראים על תחומים דתיים, ועל השמעת הקול הדתי כאשר הרוב היה חילוני. לכן היה פשוט יותר במובנים מסויימים, שכן ההחלטות התקבלו על ידי מישהו אחר, ויכלנו לדבוק בעמדה ההלכתית הפשוטה והברורה. ספציפית לגבי השבת אמרנו שאסור לפתוח מקומות בילוי בשבת ושאסור להנהיג תחבורה ציבורית בשבת. גם ככה ההחלטות לא התקבלו לפי מה שאנו בני הציונות הדתית דרשנו, אלא היתה פשרה כזאת או אחרת, ואנו השמענו את קולה של ההלכה.


אך בזמן האחרון המצב השתנה, ובירושלים ביתר שאת. פתאום בירושלים אנו בני הציונות הדתית כבר מהווים מספר לא מבוטל של חברי מועצת העיר. יתרה מכך, ההתחרדות המואצת של עיר גרמה לכך שהציבור הציוני התאחד איחוד היסטורי, במאמץ לשמר את ירושלים עיר ציונית ומסבירת פנים לכל יהודי באשר הוא. כך יוצא שישנם חברי מועצה דתיים (ואני ביניהם) שמייצגים את הציבור הציוני בעיר- חילוניים ודתיים כאחד. אנחנו כבר איננו דתיי מחמד, אלא דתיים שמובילים ציבור ציוני: חילוני ודתי ואחראים לגורלו לצרכיו. 


האם אנו מסוגלים למלא תפקיד כזה? האם אנחנו מסוגלים להנהיג?


המרחב הציבורי בשבת בירושלים אינו אוהד את הציבור החילוני. כמעט ואין לאנשים שאינם שומרים שבת במובן ההלכתי שלה מקומות לחגוג את השבת, לנוח, לנפוש ולבלות. יש מעט מוסדות תרבות, מסעדות ובתי קפה שפתוחים בשבת, ולהורים וילדים אין כמעט בכלל מקומות לבלות ביחד בשבת. כמעט כל מי שאינו שומר שבת, יוצא ברכבו אל מחוץ לעיר, לערים אחרות שבהם אפשר לבלות ולחגוג את השבת באופן שאינו הלכתי. חשוב להבחין שהעובדה שאין לציבור זה מקומות בילוי בשבת בירושלים לא גורמת לו לשמור שבת, ואולי אף גורמת לו לחלל שבת ביתר שאת בנסיעותיו מחוץ לעיר. 


נשאלת השאלה מהי האחריות שלנו הציבור הממלכתי דתי בירושלים לשבת של אחינו החילוניים, או אחינו שאינם שומרים שבת במובן ההלכתי הקלאסי שלה, אך מעוניינים בשבת מנוחה. האם יש לנו אחריות לשבת הזאת? לפי השיח החדש בירושלים- של שיתוף פעולה בתוך המחנה הציוני פלורליסטי: הציונות הדתית והחילוניים- אזי יש לנו אחריות. האם אנחנו בציונות הדתית מסוגלים לקחת אחריות על השבת הזאת? האם התפילה שאנו אומרים מידי בוקר: "שלא תביאיני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון" חלה פה, ובעצם עדיף שנמנע מן הניסיון הזה כדי שלא נתבזה? או שאנו מסוגלים לנסח מחדש את האחריות שלנו למדינת העם היהודי, למפעל הציוני ולחברה הישראלית? 


מי שהתווה את השיח ההלכתי, המנהיגותי והחברתי לעניין זה הוא הרב מדן, שכבר לפני למעלה מעשור ביחד עם פרופ' רות גביזון ניסח אמנה חדשה ליחסי דת ומדינה. באמנה נקבע שמקומות מסחר יהיו סגורים בשבת אך מוסדות תרבות ובילוי יהיו פתוחים. האמנה הזאת היא נר לרגלי, והעיקרון שקבע הרב מדן מאפשר לי לקבל החלטות בנושאי השבת. יתרה מכך, על פי עקרונות האמנה בתפקידי במועצת העיר בירושלים כאחראית על המתנסים הייתי שותפה למהלך של פתיחת המתנסים בשבת בבוקר למשפחות עם ילדים קטנים. זאת לאחר שהבנתי שמשפחות עם ילדים ממש סובלים בשבת בבוקר בעיר, והובהר שזה גורם לשתי תוצאות-  לעזיבה של אותם משפחות את העיר, ולסבל מתמשך בשבת. שתי תוצאות שהן חמורות עבורנו.    


אני קוראת את שכתבתי, ואני יודעת שזה לא פשוט. יותר מאשר אנחנו שמרנו על השבת, השבת שמרה עלינו. לחשוב על מקומות מחללים שבת, ועל מהלך של הציונות הדתית לפתוח מקומות בילוי בשבת, זה כמעט הפוך לכל מה שהתחנכנו עליו. אך עמדות המפתח אותם אנו מאיישים, והאחריות שלנו למפעל הציוני ולעם ישראל, מכריחה אותנו להגדיר מחדש את האופן בו אנו ממשים את הערכים שלנו. 
אני מאמינה בחסנה של הציונות הדתית להבין את תפקידנו המשתנה, וביכולת שלנו לקחת אחריות על השבת בישראל, כחלק מתפיסה רחבה יותר של קיום חיים יהודיים במדינת ישראל- ראשית צמיחת גאולתנו. 


המאמר פורסם לראשונה בגיליון פרשת השבוע של ארגון צהר.

7.8.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

הנאום שלי בהפגנה מול בית ראש הממשלה

שלום לכם,


אמש נשאתי דברים בהפגנה הגדולה מול בית ראש הממשלה. הנה הנאום הקצר שלי:


שבוע טוב, שמי רחל עזריה, ואני במאבק הזה מתחילתו, וככל שהמאבק מתקדם, כך אני חוזרת וקוראת יותר ויותר את ההיסטוריה של מדינת ישראל. 


ב-1949, מיד לאחר קום המדינה, כשאודים מוצלים מאש עלו בהמונים מאירופה, כשמאות אלפי יהודים עלו בחפזה ממדינות ערב לעיתים משאירים מאחור את רכושם, כשאנשים חיו בפחונים, בדונים ובמעברות- נחקק חוק חינוך חובה חינם. היה ברור לאבות ולאמהות המייסדים, שזו חובתה של המדינה. 


מיד החלו גם בבניית בתי חולים, טיפות חלב, מערך של תחבורה ציבורית, בתי משפט, ובהקמת התשתית האזרחית של מדינת ישראל. אף אחד לא התווכח ואמר שאין כסף. אף אחד לא שאל מהו סעיף התקציבי, אף אחד לא אמר שהציבור יכול להסתדר לבד. היה ברור לאבות המייסדים שיש להם אחריות על הציבור, על העם היהודי ועל מדינת ישראל.


כולנו נהננו מההשקעות האלו, וגם אני כילדה נהנתי ממערכת בריאות מצויינת, מבית ספר מעולה, מחוגים, ומכל התשתיות.  


והיום, אני אמא לשלוש בנות מדהימות, ואני רוצה לתת להן לפחות את מה שאני קיבלתי- חינוך מעולה, תחבורה ציבורית, מערכת בריאות מצויינת, חוגים בלי סוף, קייטנה בקייץ- וגם ללכת לבריכה מידי פעם- אבל זה נהיה בלתי אפשרי.


ולמה? כי ממשלת ישראל בחמש עשרה השנים האחרונות קיצצה וקיצצה וקיצצה:  קיצצו בתקציבי הבריאות, וכך חולים שוכבים במסדרון, קיצצו בתקציב משרד החינוך, וכך לכל מנהל בית ספר יש רק 75% מהתקציב לו הוא זקוק- ומי משלים את החסר? אנחנו ההורים. קיצצו בחצי את תקציבי המתנסים- ולכן החוגים כל כך יקרים, והקייטנות, והבריכה הציבורית. כי ממשלת ישראל קיצצה בתקציב לבניית מעונות יום, וכך כבר 3 שנים שלא נבנה שום מעון באזורים שלנו. 


ואנחנו לא מחזיקים מעמד. 


יותר מידי חברים שלנו שלא החזיקו מעמד עזבו את הארץ, הם קיבלו הצעות כל כך מפתות:  הודיה באנגליה, יעלי בבוסטון, גולן בניו יורק, וליאורה בדרום אפריקה. 
הם לא רצו לעזוב, אבל זה לא עובד פה.


ואנחנו פה כדי לאמר לנתניהו שאנחנו לא הולכים לשום מקום, שאנחנו פה, ואנחנו נישאר, גם במדינת ישראל וגם בכיכרות עד שהוא יבין שיש לו אחריות, שיש לו אחריות על החברה הישראלית, על מדינת ישראל.


כי אנחנו, האנשים שחיים במדינת ישראל, תושבי מדינת ישראל, אנחנו  מדינת ישראל. מדינת ישראל הוקמה כבית לאומי לעם היהודי, אם העם היהודי לא שורד פה, אז המנהיגים שלנו אל ממלאים את חובתם. 


ואל תאמרו לי שאין כסף, אם היה בהקמת המדינה יש גם עכשיו.


שואלים אותי אם יצא מזה משהו, אז קודם כל כבר יצא מזה! לקחנו אחריות, הרמנו את הראש, יצאנו לרחובות וגילינו שכולנו באותה סירה. אבל יותר מזה. אנחנו עם של חלוצים. אנחנו עם הנצח שלא מפחד מדרך ארוכה. המאבק עוד ארוך!


עוד יומיים ט' באב, מאז חורבן בית המקדש חיכינו 2000 שנה לנס הזה, לשיבת העם לארץ והקמת מדינת ישראל. ולכן אנחנו לא נוותר. אנחנו נשאר באוהלים, ונבוא לכיכרות שבת אחרי שבת אחרי שבת, עד שנחזיר לעצמו את המדינה.

19.6.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

החודש ה – 11, הוזלת הצהרונים, שמירה על עיר פלורליסטית והפרדה במרחב הציבורי

שלום לכם ירושלמים יקרים, על הפרק הפעם: החודש ה – 11, הוזלת הצהרונים, שמירה על עיר פלורליסטית, הפרדה במרחב הציבורי, סיור לארה"ב ואירועים קרובים:

נהוג לאמר שלפני כמאה שנים האתגר היה התיישבות, אחר כך הגיע הביטחון, בהמשך הכלכלה, ועכשיו לדעתי יש לנו שני אתגרים מרכזיים: להסדיר את היחסים בין דת ומדינה ולדאוג למעמד הביניים, שהוא עמוד השדרה של החברה הישראלית.
הרבה מאוד קרה בתקופה האחרונה ואני שמחה להגיש לכם עדכון מתומצת של העשייה שלי:

החודש ה-11
חברים יקרים אני שמחה לבשר על צאתו לדרך של החודש ה-11. כן כן, זה התחיל במשאלת לב, ולאחר המון עבודה עם כל הגורמים העירוניים הצלחנו לגרום לזה לקרות. החופש הגדול בגני הילדים בירושלים מתקצר בחודש, ויתקיים רק במהלך חודש אוגוסט. החוויה המרכזית שלי היא "אם תרצו אין זו אגדה” - יש תקציב לכל דבר חשוב. שנתיים וחצי של עבודה סיזיפית סוף סוף מניבה פירות. זאת גם הזדמנות להוקיר את דבורה גבעתי (הממונה על גני הילדים בעיריית ירושלים) ואת צוותה המקצועי, שעושים עבודת קודש וגורמים לתקציב ולהחלטה העירונית להתממש. כיוון שזאת השנה הראשונה להפעלת התכנית, לחלק מן הגנים המידע לא הגיע בצורה מסודרת מן העיריה. לפיכך, קודם כל וודאו שקיבלתם את הדפים שהפיצה העיריה בגנים. אם לא קיבלתם, תודיעו לי על-מנת שאוודא שהכל מגיע כמו שצריך. דבר שני, בכל שאלה או תהיה בעניין, אודה לכם אם תפנו אלי, ואני מבטיחה לברר את העניין ולחזור אליכם בהקדם. כתבה על הנושא ב"גלובס”.

המאמץ הבא שלנו בתחום גני הילדים הוא השבחת והוזלת הצהרונים. העובדה שכדי לצאת לעבודה צריך לשלם 1,600 ש"ח לגן עירוני (!) הינה בלתי מתקבלת על הדעת. מסתבר שיש במשרד התמ"ת למעלה ממאה מיליון שקלים לצורך הנחות בצהרונים לילדים במשפחות שבהן שני ההורים עובדים, אך התקציב הזה פשוט לא מנוצל. במילים אחרות, ישנו כסף שהמדינה רוצה לתת לנו (ההורים), אלא שמישהו במשרד התמ"ת מערים כל כך הרבה קשיים, שהכסף לא מגיע אלינו. לפיכך יזמתי יחד עם הגורמים המקצועיים בעירייה מהלך לניצול מלא של הכספים שנמצאים בתמ"ת, ובמקביל אנו פועלים ליצור מערך מול מפעילי הצהרונים על-מנת לשפרם. אני חושבת שיש לנו אחריות לדאוג לכך שילדי העיר ירושלים ישהו במוסדות חינוך מעולים, גם אם זה לאחר יום הלימודים הפורמלי, ובמקביל לדאוג לכך שיציאה לעבודה לא תעלה להורים כל כך הרבה כסף.

שמירה על עיר פלורליסטית:
בימים אלו הסתיים פסטיבל האופרה ברחבי העיר. הפסטיבל מביא מוזיקה לתוך חללים מעניינים וייחודיים בירושלים - מבנים שבהם השירה נשמעת מצוין. לצערי, הנציגים החרדים במועצת העיר, התנגדו לקיום האירוע, ויצאו לקמפיין שמטרתו לגרום להסרת תמיכתה של עיריית ירושלים בפסטיבל. לטענתם, העובדה שחלק מן האירוע מתקיים בכנסיות תגרום ליהודים לעבור עבירה בעצם כניסתם לכנסיה. מלבד העובדה שניתן לקיים דיון הלכתי על איסור הכניסה לכנסיה (או שמא יש כאלו שנוהגים שלא להכנס), בעיני זהו לא עיקר הדיון. יש לנו אחריות כנציגים הממונים על ניהול בירתה של מדינת-ישראל להציע אירועי תרבות עבור כלל הישראלים בארץ, שימשכו את הקהל הרחב לעיר ירושלים. בנוסף, ירושלים מקודשת לשלוש הדתות, ועל-כן אנו מחויבים לוודא כי לכל התרבויות יהיה מקום בעיר. לפיכך יצאתי בקמפיין לטובת הפסטיבל, תוכלו לקרוא על כך פה ופה.

הפרדה בחלוקת מסיכות ובקבר שמואל הנביא
לאחר שבג"ץ קבע כי הפרדה במרחב הציבורי אינה חוקית, רשמנו הצלחה נוספת כאשר שר הביטחון הורה להפסיק חלוקה של מסיכות אב"כ בביתנים נפרדים לגברים ולנשים. הודות לביטול ההפרדה, בני משפחה אחת אינן צריכים להתפצל עוד כדי לקבל מסכות אב"כ. כמו כן, גילינו (בעזרתם של חרדים רבים שמתנגדים להפרדה במרחב הציבורי), שביום ירושלים נערכה הפרדה לא חוקית בין נשים לגברים בקבר שמואל הנביא בכניסה לירושלים מכביש 443. אתם מוזמנים לקרוא על הנושא כאן.
חילול גן לזכר חייל ברמת אשכול – המאבקים בשכונת רמת אשכול בין חרדים לאלו שאינם, נמשכים לצערי. ההקצנה במרחב הציבורי מתבטאת גם בפגיעה בסמלי הריבונות והציונות. זהו חטא מוסרי מן הדרגה הראשונה לפגוע במשפחת חייל שנפל, שהקריבה את היקר לה מכל. תוכלו לקרוא כאן על פועלי בנושא.

סיור לארה"ב
לאחרונה שבתי מסיור בארה"ב, שם דיברתי בפני פורומים שונים והשתתפתי בכנס של פעילים יהודים העוסקים בתחומי סביבה וחברה שהגיעו מכל רחבי העולם. האירוע החשוב ביותר מבחינתי היה הרצאה שנתתי לכבוד יום העצמאות בפני אולם מלא של פעילים בפדרציה של ניו יורק. פדרציית ניו יורק עבדה בעבר באופן מאוד הדוק עם העיר ירושלים, אולם לפני כמה שנים, בעיקר לאור התנהגות העיריה בתקופת השלטון הקודם, החליטה הפדרצייה להפחית את פעילותה בעיר. אני חייבת להודות שאני רואה בפדרציית ניו יורק בפרט, וביהדות התפוצות בכלל, שותפים חשובים מאוד למהלך של שמירה על ירושלים כעיר מאפשרת, מגוונת ומזמינה לכל תושביה ולכל יהודי באשר הוא שם. לפיכך, ימים ספורים לאחר שנבחרתי לכהן כחברה במועצת העיר התחלתי לעבוד מול הפדרציה, ואני מאוד מאוד שמחה שהקשרים הולכים ומתהדקים. הביקור האחרון הבהיר לי עד כמה התקדמנו, ושהפדרציה חוזרת לאט לאט להתעניין ולתמוך בירושלים.  

שיחות בכל מיני הזדמנויות
אחד התחומים שחשובים לי כחברת מועצה הוא יצירת קשר עם כל מיני אנשים שאכפת להם ממה שקורה בירושלים, שמתעניינים ביחסי חילוניים-דתיים-חרדים, שדואגים לציונות, שרוצים לפעול למען החברה והמדינה, ושפעילים בכל מיני תחומים. אני חושבת שלדמויות פוליטיות יש גם תפקיד מחנך ויוצר מודעות - יצירת מודעות לחשיבות מערכת היחסים החיובית בין הציבור לבין ההנהגה הפוליטית שלו, יצירת מודעות לחשיבות הפעילות לטובת החברה והמדינה. לכן, אני מדברת בפני קבוצות באינספור הזדמנויות: בפני תלמידי תיכון, בפני סטודנטים, בפני קבוצות ירושלמיות, קבוצות מערים אחרות, קבוצות מחו"ל, ובפני כל מי שאני מקווה שאצליח להצית בו להט לעשיה.

אירועים
בעתיד הקרוב יתקיימו מספר כנסים בהם אני משתתפת. כולם מוזמנים להגיע ולהשתתף:

כנס ועידת הנשיא - יחל ב-21.6 (יום ג') ויסתיים ב-23.6 (יום ה'). בכנס זה אדבר בפאנל העוסק בירושלים, שיתקיים ביום ד'.
כנס אלול - יתקיים במוזיאון ארצות המקרא בתאריך 7.7, ה' בתמוז תשע"א, בשעות אחר-הצהריים והערב.
כנס קולך - אישה ויהדותה. יתקיים ב3.4 וב-4.7 (ימים א' ו-ב') בבית הספר "קשת". אני אדבר במושב העוסק בנושא "הכותל בידנו? מקום מגדר, קדושה ודת - מקומו של הכותל בתודעה הלאומית והדתית".

שלכם ובשבילכם,
רחל

3.3.2011

אתם מוזמנים אל האתר החדש של סיעת ירושלמים

יותר תקציב למשפחות צעירות, בחירות לרב ראשי, גני ילדים ולחיזוק קהילה בשנת 2011

ירושלמים יקרים-  שלום וברכה,

אני מקווה שאתם נהנים מהחורף שבא עלינו סוף סוף- לטובה, וגם מכמה ימי השמש. בשבועות האחרונים הייתי שקועה בעבודה על התקציב- שזה בעצם ביטוי לסדרי העדיפויות של עיריית ירושלים. לשמחתי סדרי העדיפויות של העירייה כפי שמשתקפים בתקציב הנוכחי הם בדיוק בנושאים עליהם עמלתי: קהילה, משפחות והגיל הרך.

אז מה נשתנה בתקציב הנוכחי?
1.     נתחיל בחדשות הגדולות - 900 אלף שקלים הוקדשו להארכת שנת הלימודים בכל גני הילדים בירושלים, כך שהגנים יפעלו עד סוף יולי. חברים, ביולי הקרוב לא צריך לחפש קייטנה לילדי הגן, עבורי לפחות זהו חלום שלאחר עבודה מאומצת התגשם. אני מרגישה שזה חלק משינוי תפיסה רחב יותר של עיריית ירושלים, מנח"י וראש העיר. ההבנה שצריך לחשוב על המשפחות- הילדים וההורים. אנחנו עמוד השדרה של העיר, אנחנו מחזיקים את העיר הזאת, ויש לנו צרכים מיוחדים- שלשמחתי מקבלים מענה.

2.     משפחות - לראשונה הוגדר תקציב תרבות ופנאי של כ-300  אלף שקלים חדשים עבור משפחות. עד כה לא חשבו על היחידה הזאת שנקראת משפחה, וזה הזמן להתחיל ליהנות משינוי גישה זה בעירייה. כבר עכשיו אפשר ליהנות מהפנינג ילדות חורפית בירושלים- חגיגה לכל המשפחה המתקיימת בתחילת חודש מרץ. את הפרטים המלאים לגבי האירועים השונים ניתן לראות כאן .

3.     קהילה - כל המחקרים מראים שקהילה היא גורם מרכזי בבחירת מקום המגורים וביצירת איכות חיים. בירושלים קיימים המנהלים הקהילתיים, שפועלים לחיזוק הקהילות בשכונות המגוונות של העיר. העובד הקהילתי הוא עמוד השדרה של המנהל הקהילתי. לצערי עד כה לא ניתנו לעובדים הקהילתיים הכלים והתקציבים המתאימים למלא את תפקידם. לפיכך, ולאחר מאבק ממושך בתקציב הנוכחי, תקציב העובדים הקהילתיים גדל בכ- 350 אלף שקלים. זה הזמן לפנות למנהלים הקהילתיים, ולפעול עם העובדים הקהילתיים לטובת השכונה שלכם, והקהילה שלכם.


ולשאר הנושאים:
רב ראשי- לאחר תרדמת עמוקה בתחום זה, אנחנו חוזרים לקמפיין- לטובת רב ראשי ציוני לעיר ירושלים. יש כאן הזדמנות היסטורית שבה ראש העיר החילוני של ירושלים מוכן להיאבק למען רב ציוני, ובמיוחד לאור המשברים האחרונים בענייני גיור, חשוב שברבנות ישבו רבנים ציוניים שמרגישים אחריות כלפי כלל החברה הישראלית וכלפי מדינת ישראל. עכשיו הזמן להתגייס ולהירתם. זה הזמן של כל בית כנסת להגיש שוב את המועמדות לגוף הבוחר. וכל אחד מאתנו צריך לוודא כי בקהילתו שולחים את הטופס- עבור הדתיים שבינינו- ועבור החילוניים- דברו עם חבריכם הדתיים ותוודאו שבקהילתם שלחים את הטפסים. כל מי שהנושא חשוב לו מוזמן לחזור אלי, ישנן הרבה משימות על הפרק. חשוב חשוב חשוב. להורדת הטפסים יש להיכנס לקישור "בחירות רבני העיר ירושלים- תצהיר לבתי הכנסת" בצד שמאל בדף הבית של המשרד לשירותי דת .

ירושלים היא בירת ההתחדשות והפלורליזם היהודי. מדהים לא? אנחנו נוטים לחשוב על ירושלים כעיר של מאבקים בין חילוניים לחרדים, אבל האמת היא שבמקביל בעשרים השנים האחרונות צמחו כאן אין ספור ארגוני התחדשות יהודית: אלול, מזרח שמש, מעגלי צדק, מליץ, יוצר אור ועוד. ארגונים אלו תורמים לירושלים בלי סוף, אך לצערי עד כה לא היה שום שיתוף פעולה בין גופים אלו לבין הרמה העירונית, ולא הייתה חשיבה על מקומם של הארגונים המצוינים האלו בתוך הפסיפס המורכב של העיר ירושלים. בשבועות האחרונים פעלתי ליצור יחד עם ארגונים אלו קואליציה של ארגוני התחדשות, כדי לפעול במשותף לטובת הארגונים ולטובת העיר ירושלים.

פעילות להורים וילדים בשבת
אחד האתגרים עימם אנו מתמודדים בירושלים בניסיון לשמור על העיר ירושלים פתוחה לכל, הוא הפעילות המצומצמת שיש עבור משפחות שאינן שומרות שבת. במיוחד פעילויות עבור הורים וילדים. לי ולמשפחתי כמשפחה דתית יש סדר יום ברור בשבת, אבל עבור משפחות חילוניות, העסקת הילדים בשבת היא אתגר לא קטן. העובדה שאין כמעט פעילויות עבור משפחות, מקשה על חייהן של משפחות לא דתיות בירושלים. לפיכך פעלתי כדי לאפשר פעילויות בשבת למשפחות חילוניות במנהלים הקהילתיים, ולשמחתי זה אכן קרה. כאישה דתית זהו אתגר לא קטן. הרי לכאורה אינני אמורה לפעול למען מטרה כזאת, אך יש פה שני עקרונות. ראשית, כנבחרת ציבור וחברת מועצת העיר ירושלים יש לי אחריות כלפי כלל תושבי העיר חילוניים ודתיים כאחד. שנית, אני מאמינה באמונה שלמה שיש ליצור סטטוס קוו מחודש בין חילוניים לדתיים. את הסטטוס קוו הזה נסחו היטב פרופ' רות גביזון והרב מדן באמנת גביזון מדן. פעילויות אלו נעשות על פי עקרונות האמנה.

הפרדה במרחב הציבורי
בתחום זה היו לא מעט סערות בתקופה האחרונה. בעיקר סביב פסיקת בגץ בנושא ההפרדה באוטובוסים. לאחר שנים של מאמץ, התקבל פסק הדין של בגץ לפיו ההפרדה באוטובוסים מותרת רק באם היא מתבצעת מרצונם החופשי של נוסעי האוטובוסים. על פסק הדין תוכלו לקרא בכתבות שהתפרסמו בYNET הארץ, להאזין לרשת ב ולצפות במבט לחדשות. פסיקה זאת היא עוד שלב במאבק בנושא ההפרדה. אמנם זהו אינו ניצחון, ויש עוד דרך ארוכה, אך אין ספק שמדובר בהתקדמות ובעוד שלב בהכרה של בגץ ושל החוק במדינת ישראל, כי ההפרדה במרחב הציבורי אינה חוקית. ברצוני לבקש שאם אחד או אחת מכם נתקלים בהפרות של פסיקת בג"צ אנא פנו אלי בנושא ואדאג לטפל בו במהרה.

ומשהו נחמד לסיכום, כתבה שהתפרסמה עלי בזמן ירושלים, אני אוהבת אותה כי אני מרגישה שהיא נותנת תחושה די מדויקת של מי שאני ולמה אני עובדת כל כך קשה לטובת מטרות שאני מאמינה בהם. מוזמנים לקרא. http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/210/943.html

כתבות נוספות, על נושאים נוספים שהתעסקתי בהם בחודשים האחרונים:
חוברת ההרשמה לגנים - מהפכת הצניעות של החברה החרדית: תמצאו את הכתבה בעושים צהריים בגל"צ. 4.1.11 דקה 25

ועניין אחרון- לאחרונה מרטין עוזרי שלרבים מכם יצא לעבוד איתו, התקדם ועזב את העבודה איתי לטובת ריכוז תחום המשפחות הצעירת בקריית יובל. אז אם אתם גרים בקריית יובל הרווחתם. וזו גם הזדמנות להודות למרטין על העבודה המצויינת שלו, המסירות המחוייבות והאמינות. לדעתי עוד נשמע ממנו גדולות ונצורות. בנוסף לאחרונה החל לסייע לי יאיא (יאיר) פינק בתחום התקשורת, יאיא מחוייב מאוד גם לירושלים וגם לשינוי חברתי, כך שהעבודה איתו תסייע בנושאים שחשובים לכולנו.

ולסיום- אם יש לכם שאלות, תהיות, בקשות- אשמח אם תפנו אלי,
שלכם,
רחל עזריה.
חברת מועצת העיר ירושלים